חדש

על פוסט בפייסבוק שאומר ולא אומר דברים? או סתם פוסט של שיר שממש מבטא הרבה? ומי שיבין יבין, ומי שלא לא...

רשמתי לך:
וכמובן שהייתי שמחה לאיתותים, אבל אולי יש בה משהו שמחכה שמישהו יבוא ויגיד לה – את, אותך. מישהו שיבוא ויהיה החלטי והכי ירצה אותה בעולם. לא יודעת...
מה את אומרת על זה?
כי לפעמים את מחכה מישהו יגיד לך משהו. זה כמו שבחורה אומרת - הכל בסדר, והגבר הולך, אבל למעשה היא רוצה שהגבר ישאר ויתעקש.
אולי זה מה שהיא מחכה ורוצה לשמוע - אני רוצה אותך, אותך ורק אותך. ואני אעשה בשבילך א,ב,ג - למרות שלהגיד את זה ככה זה הכי סיכון בעולם, אבל אולי לזה היא מחכה.
אני מבחינתי, רק רוצה לקחת אותה, יד ביד, ולחיות את החיים. להיות זו שלוקחת וסוחפת. ואולי בדיוק לזה היא מחכה - בכללי,לאו דווקא ממני.

אני פשוט לא יודעת מה לומר, אם לומר. רציתי שתדעי שלראשונה הרגשתי במקום הנכון והכל הרגיש כל כך נכון ואני רוצה עוד? את זו שאני רוצה? להתחיל בהסברים מוחמצים של אותו ערב?

הי עדן וערב טוב,

לא סתם הצעתי לך כן לקחת צעד. כי ברור לי שאת שורה בימים האחרונים באיזה מצב מאוד מסחרר. אז אני לא חוזרת בי מההמלצה החמה והגורפת לשמור טוב על עצמך, מאידך, ברור, כמו בכל התחלת קשר, שיש ספקות ויש סיכונים שצריך לנקוט בהם- אם רוצים לדעת מה קורה אצל הצד השני. ונראה לי כך, ככל שאת כותבת כאן יותר, שאת מאוד מאוד נוטה לכיוון הזה של "לשים סימני קריאה על סימני השאלה" שלך. יש משהו באי הוודאות הזה ובמחשבות החוזרות והנישנות האלו, שהוא לפעמים קשה מנשוא, ואני יכולה לחוש אותך- מרגישה כך.

נכון שלפעמים אנשים מצפים שיריבו עליהם כמעט, שיראו להם מה הם שווים, מעבר לזה יש לפעמים גם קווי אישיות כאלה, שהם מייצגים אנשים פאסיביים יותר מטבעם, כאלו שמחכים שהסערה תגיע אליהם אך חלילה לא יצרו אחת כזאת. אני לא מכירה אותה טוב מספיק כדי להכריע האם היא מהסוג הזה, אך אני לגמרי סומכת על תחושותייך ועל ההיכרות שלך איתה. האם לדעתך היא מצפה ממך לצעד שכזה? אולי, אם תוכלי לנסות להבין מה היו הדפוסים שלה בקשר הקודם (ציפתה לחיזור, להערכה, לפירגון, ליוזמה) - תוכלי להבין מה היא מבקשת.

בשורה התחתונה, עצם הגילוי שלך, וזה גילוי לב אדיר- לבוא לבנאדם ולהגיד לו "אני רוצה רק אותך ומוכנה לעשות כך וכך, ולחיות איתך את החיים" - הוא זה שאמור לקחת אותך לקבלת ההחלטה. צריך לזכור שמפה אין ממש דרך חזרה. החוויה המינית שלכן סללה את הדרך קצת שונה, והגילוי הכנה הזה ממך יסלול דרך נוספת, לכיוון שלא תוכלי לחזור בך- את פרשת הכל הכל על השולחן. את מוכנה לזה...? (אני בכוונה מקשה, כדי שתקבלי החלטה שאת שלמה איתה לחלוטין). זה או להמשיך לגמרי ככה, לקחת צעד אחורה ולא ליזום, או פשוט להיות כנה, וכנה עד הסוף- ולשים את הדברים כפי שהם.

אני חושבת שכדאי להתחיל להגיד לה מה חשוב לך להסביר- ז"א, להתחיל מהדברים המאוד חשובים שחשוב לך שהיא תדע על אותו ערב, למה התנהגת כך, מה בדיוק עבר עלייך, ומשם לפתח את זה למה קורה לך בימים האחרונים, איזה מחשבות עוברות לך בראש. חשוב לחכות לפידבק ממנה ושזה לא יהיה "מונולוג" שבו תרגישי מובכת, אלא מקום פנוי לדיאלוג, ולשמוע אותה בין לבין. לקבל איזה איתות שזאת שיחה שהיא "נשמעת" ומופנמת, ולא רק שיחה.

בגלל הרגשות העזים שלך, בגלל התחושות וההחמצות האלו, חשוב מאוד לקבל את ההחלטה הנכונה. חשוב לקחת הכל בחשבון, שיש סיכוי טוב שהיא רוצה כמוך ורק חיכתה להזדמנות, ויש סיכוי שהיא עוד לא מוכנה לזה (זה לא אומר שלא תהיה מוכנה בהמשך)- השאלה היא האם את מרגישה שאת מסוגלת להיות בשני המקומות, ולאן זה יקח אותך רגשית. האם זה נכון לך להיחשף במידה הזאת.

ולגבי פוסט בפייסבוק- תמיד אפשר לנסות, מקסימום היא לא תהיה "המבין שמבין", ותמיד אפשר לפרש את זה בכל מיני דרכים.

"לשים סימני קריאה על סימני השאלה" – לא ממש הבנתי, או שכן, למען הסר ספק – למה בדיוק את מתכוונת?
אם היא רוצה שיריבו עליה או מה שזה לא יהיה, האמת, אני לא יודעת. אני יכולה רק לחשוב שאולי כל אחד היה רוצה את זה לעצמו במובן מסויים, שמישהו ככ יתעקש להיות איתו (לא עד כדי מעשים לא מעשים כמובן). ואולי זה סתם משהו שנשאר אצלי מהגירושין. אבל אני עדין חושבת שכל אחד רוצה את זה במובן כזה או אחר, ברמה כזו או אחרת אבל אולי במקרה שלה זה לא נכון – גם ככה אני ככ שם בשבילה, ואם ככה יתחיל הקשר, אני לא יודעת אלו השלכות יהיו לזה בעתיד. אני מאוד מאמינה שאיך שקשר מתחיל זה מה שלרוב מנתב אותו הלאה. בקשר הקודם שלה, זה היה מעט שונה – הכל היה בקצב של ההיא, כי היא היתה סטרייטית לגמרי (להבדיל ממני שכן רואה את זה קורה ותמיד היה משהו כזה בתוכי, ואני חושבת שאמרתי לה את זה מתישהו). ההיא היתה די בוסית, גם באופי שלה. מזל בתולה לכל דבר... ואולי הילה יש בה משהו שאוהב להיות נשלט, מצד שני, זה הוביל לרוב הריבים והחיכוכים ביניהן...
אני פשוט מעדיפה שתהיה שיחה, אמיתית, רגועה, בין שתי חברות שגם אוהבות אחת את השניה. לזה אני האמת יותר נוטה. לבוא ולהצהיר – את האחת וכו'... זה לא נראה לי מתאים כרגע מהמון בחינות. אולי כשתזרום שיחה, אני אוכל להכניס את זה איכשהו. וכנראה שהייתי שמחה להתחיל את השיחה, במקום הזה שאני נמצאת בו, עד כמה הרגשתי פתאום ככ נכון וככ שלם. אולי זה כי מדובר באישה, אבל בהחלט כי מדובר בה.
אני מקווה שהריחוק הזה שנוצר יטיב עימנו. יתן לה את הספייס ואולי כך היא תבין דברים בהקשר שלי, הלוואי... לא נראה לי שאני מסוגלת ליזום שיחה, להגיד – אנחנו צריכות לדבר. זה מלחיץ, ובאמת, עם כל מה שעובר עליה עכשיו, לא נראה לי שהיא צריכה את זה... נראה לי שאחכה ואראה מה מתפתח, ואם אחמיץ... אין לי הרבה ברירות... בתקווה שלפחות נישאר חברות.
* ואם פוסט קצת יותר מידי שקוף...? אבל עדין לא ממש אומר חד משמעי שזו היא, ואני יכולה לחשוב על חברה אחת שבטוח תקח את זה למקום אחר בתגובות. וגם יש שיר, שזה ככ מה שבא לי - ללכת אליה ולהגיד לה איך אני מרגישה, וזה של זמרת שהיא מאוד אוהבת, וגם אני (רק שלא ידעתי שככה קוראים לזמרת), ומסתבר שגם הזמרת הזו היא סוג של זמרת של הקהילה...
זה מצחיק, כל פעם היא מגלה שאני אוהבת זמרים/ות שקשורים לקהילה, וכל פעם היא מופתעת לטובה מחדש... ועדין האסימון שלה לא נופל, והיא עדין חוששת...

הי עדן,

אני מתכוונת- לנסות לתת לעצמך תשובות על דברים שאת לא בטוחה שהיא הבינה אותך. את מלאת שאלות לגביה, בעיקר לגבי מה שהבינה ממך, ואת חשה החמצה מסוימת.

לגבי חיזור- כמובן, כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש נאהב. השאלה היא עד כמה זה מנהל אותך ביצירת קשר חדש.

אני מסכימה איתך שלאור מה שקורה עדיף שתתאפקי, כפי שציינתי, עד כמה שאפשר. אני מאוד מאמינה ב"זמן" ובתהליך, עד כמה שזה קשה ואף בלתי נסבל לפעמים להתאפק ולא לעשות צעד דרסטי. אני שמחה שהגעת למקום הזה.

לגבי השיר- למה לא? נשמע דווקא רעיון לא רע.

האסימון לא נופל, לדעתי, שוב- כי זה הכל עינין של השאלה: האם היא מוכנה לכך. כשאנחנו לא בשלים למשהו, רגשית, אנחנו לא רואים אותו תמיד. "איך לא ראיתי שהוא היה ממש מתחת לאף שלי?" שואלות הרבה בנות שבסוף התחתנו עם הבן של השכן ממול :) ולפעמים, פשוט עוד לא מוכנים לדבר הענק הזה. זה מצריך זמן.

חשוב לי לציין שאני מסכימה ותומכת בהתנהלות שלך לנסות כל מיני דרכים מצד אחד, מצד שני לא לקפוץ מעל הפופיק.

והיה לי אתית האומץ לשלוח לה את השיר... אבל אני לא בטוחה שזה רעיון טוב... מקווה שלשים על הקיר שלי בפייסבוק יעשה את העבודה ..

לא לקפוץ מעל הפופיק...? למה את מתכוונת?
הגעתי ולא הגעתי... כל כך בא לי לסמס לה, להוביל למפגש כלשהו. בא לי לראות אותה ולראות מה יצא לי מהפה. כל כך בא לי להגיד שזה ככ לא פייר... גם אני רוצה לגעת בה, אני רוצה עוד ממנה. שזה ככ לא הגיוני לשאול מה אני אוהבת ויום למחרת כאילו כלום. אף אחד אף פעם לא שאל אותי מה אני אוהבת... בעניינים האלו, וזה מדהים שהיא פשוט שאלה, בלי מבוכה ובלי כלום. מה, זה לא אומר כלום? זה סתם כך...? תחושת ההחמצה כנראה הולכת וגדלה, ואני מתה לראות אותה... זה ככ מוזר שאין בינינו שום תקשורת... כלום... אני מרגישה את הדם שלי זורם בוורידים, ואני לא עושה עם זה כלום. ורק בא לי לראות אותה... לראות מה זה יעשה לי, ושוב, מה אני אגיד אם אצליח בכלל... לראות מה זה עושה לה לראות אותי, לראות מה התגובות שלה... אוף... מיואשת........
כי אם אין תקשורת נורמלית, וככה זה יישאר, אז אולי איבדתי אותה בתור חברה. ברור שהכי בא לי בעולם היא תשאל אותי שוב אם הכל בסדר (למה לא עניתי לה אז... את רואה כמה החמצות???) כל כך בא לי שהיא תרצה משהו ממני... אפילו בתור חברה אני כנראה כבר לא ממש חסרה לה, לא יודעת כבר כלום. היא מבחינתה שאלה ואני עניתי שהכל בסדר, אז למה בכלל שתנסה שוב...?
חם לי....

הי,

"לא לקפוץ מעל הפופיק" - אני מתכוונת לא לעשות דברים שתתחרטי עליהם, כמו לדבר איתה עוד לפני שאת יודעת איך תתמודדי עם תגובת דחיה, נניח.

מכל מה שאת כותבת אני מבינה שזה בוער בך. זה לא נותן לך מנוח. אני מבינה גם את הרציונל (כנראה של שתינו) שאמור להתאפק, ולחכות לסימן, לראות מה קורה עם הצד השני, שכן זה בד"כ הצעד היותר חכם, הגיונית, לעשות.

אך לרגש וללב חיים משלו. זה שהיא שאלה מה את אוהבת זה בעיקר מראה על היכולת שלה לראות את הזולת פרט לעצמה, ולא לבקש כלום בתמורה. זה מראה על כך שאת מאוד חשובה לה, והיא הוכיחה זאת באותו ערב, ורצתה שתרגישי טוב איתה. וכך היה בדיעבד.

האידיאלי יהיה כמובן שהיא תיצור קשר, השאלה היא עד כמה את מרגישה שאת עוד יכולה להתאפק ולהמשיך לחוש את חוסר האונים הגבוה הזה מולה?

אני מניחה שהרצון לראות ולדבר הוא בעליות וירידות. תלוי מה איתי באותו רגע. אחרי אתמול בלילה, ניסיתי להעסיק את עצמי כל השבת, בניסיון לא לחשוב עליה. האמת, די הצלחתי. אני לא יודעת איך אני אשרוד את היומיים הקרובים עד החזרה לשיגרה.
אני רק רוצה שהיא תדע שהיה לי ממש מדהים איתה, שזה היה ממש קצה הקרחון מבחינתי, ויש עוד המון – גם מהבחינה המינית. אולי זה מה שמתסכל יותר מכל, החד צדדיות הזו, שהיא לא נתנה לי לגעת בה באמת, העובדה שלא ממש הייתי שם כל כולי כי הייתי ככ נבוכה, נבוכה במובן החיובי, המובן הזה שהיא אולי לא הבינה. וגם זו החמצה. אני מאמינה שגם אם זה חד צדדי, זה בעל משמעות אדירה. לא כל אחד מוכן לעשות דברים בשביל האחר. אז גם אם היא לא רצתה שאני אעשה משהו בתמורה, זה בוודאי אומר משהו עליה בהקשר שלי.
אני מאוד מקווה שאצליח להחזיק את עצמי עד יום שלישי, עד שחוזרים לשיגרה. כי בינתיים בחופש, זה זמן מצויין לבחון דברים – מצד אחד, אין הכרח להיפגש, כי אנחנו לא ביומיום שלנו, ואם אנחנו לא נפגשות זה לא מוזר, ומצד שני, לבדוק עד כמה הריחוק הזה מפריע לה. יכול להיות שזה מפריע לה אבל היא עדין לא עושה עם זה שום דבר...
אני רק יודעת שאני מתגעגעת אליה מאוד... הבנתי גם שאצל בנות זה שונה, כי הגבול בין חברה לבת זוג הוא מן הסתם מאוד דק. למשל שתינו, חברות מאוד טובות, ומה שלמעשה מבדיל זה סקס. אבל סקס לא בהכרח מגדיר זוגיות. והיא כבר סיפרה לי שקורה שהיא מתבלבלת עם מישהי מהחבורה שלה, שברגעים מסויימים הן נופלות לסקס, וזה נורא נעים וכיף (בטח איתה זה לא חד צדדי, כן, המרמור...) אבל הילה לא מוכנה לקחת את זה צעד אחד קדימה איתה כי היא מפחדת לאבד אותה כחברה. אני רק יכולה להשליך מזה עלי, ולהבין עד כמה היא עוד יותר מתוסבכת ומבולבלת, וזה אמור להקל עלי לקחת צעד אחד אחורה.
בקיצור, שוב רציונל מול רגש. עוד רציונל ועוד רציונל מול רגש חזק והחמצה גדולה... בא לי פשוט לראות אותה, בלי להגיד משהו מיוחד. לשבת איתה, מנותקת מהכל, סטופ לעולם, בלי הפרעות ומסיחים, ולראות מה מתגלגל, מה עולה, מה אומרים. ואולי תהיה שיחה הכי קלילה בעולם, בכלל לא על העניינים, ויהיה נחמד. כמו שיחת הטלפון בערב סוכות, שהיתה מעט מוזרה אבל מאוד הקלה בהרגשה. אבל לא רוצה בטלפון, רוצה לראות אותה, ואת התגובות שלה, בלי "להתחמק" ולהתחבא מאחורי שפורפרת, ובלי לסיים את השיחה סתם כך בניתוק, כי במפגש קשה יותר לסיים מהר...
ובינתיים, פגשתי מישהי באתר ההוא, ומחר אנחנו אמורות להיפגש. זה די מוזר... כי אני מרגישה שזה יותר הסחת דעת מאשר באמת להיות שם ולבחון את עצמי, אבל אולי אני אופתע...

הי עדן,

אני מניחה שבימים האלו של החג קרתה איזו התפתחות- איך העברת את הזמן, האם הצלחת להתגבר ולהמשיך להעסיק את עצמך בדברים אחרים.

היום כבר חזרת לשיגרת עבודה אם כי גם לסביבה שלה, ולבטח תתראו כפי שכ"כ ציפית. אשמח לעדכונים..

לגבי גבול דק בין חברה לבת זוג- את לגמרי צודקת. ואכן, יש מקום להשליך ממה שאמרה, לגבי הקשר שלכם. כי אם ככה היא פועלת, יתכן והדפוס הזה מופיע בהחלט גם פה, פרט לכך זה די משקף את ההתנהגות שלה עד כה. החשש הזה, הצעד אחורה.

בכל אופן אשמח לשמוע ממך עדכונים- איך את מרגישה.

העברתי את היומיים של החג – הייתי בדייט בערב החג, ואתמול הלכתי לסרט עם חברים.
אם וכאשר נתראה, אני מבטיחה לעדכן. בינתיים ממשיך להיות לי מוזר לא לתקשר איתה בכלל... יש לי קצת תירוץ מבחינת העבודה, אבל התירוץ יחזיק מקסימום עד אמצע שבוע הבא... ממש מוזר... ואני מתגעגעת... אני לא יודעת עליה כלום ב 3 השבועות האחרונים........
תסלחי לי, אבל שוב לא הבנתי את הפיסקה השלישית... טמטמת המצב פשוט.

הדייט – היה נחמד, אבל לא יצאתי עם תובנות משמעותיות. סימסתי לה היום, כנראה ניפגש רק בעוד שבוע וחצי כי יש לה מבחנים. היא סבלנית לגמרי בכל עניין הניסיון שאין לי, וזה ממש מדהים בעיניי.

הי עדן,

אני כנראה לא הייתי ברורה, אני מתנצלת. התייחסתי למה שכתבת, שהילה אמרה לך פעם שהיא מתקשה לפעמים לשים קו דק בין חברות עם חברה לבין חברות עם בת זוג, והיא די חוששת כי לא רוצה לאבד את החברות. ופה בהחלט ניתן להשליך עלייך- שכן נשמע שזה יכול להתאים לדפוס התנהגות מסוים. מרחק- כדי להישמר.

לגבי העדכון- נהדר, מאוד שמחה לקרוא את זה. נראה שזה עשה לך טוב, ריענן מעט. כשיש עוד רבדים ועוד אלמנטים (או אנשים) בחיים, זה בהחלט עוזר להמשיך וגם להסיח את הדעת מה"מסביב", למרות הכל.

אני מאוד מתגעגעת... ונראה לי ממש מוזר הנתק הזה. נכון שאני הייתי המילה האחרונה, והראשונה בעצם – אני יצרתי קשר אחרי שהיה מה שהיה, אני התקשרתי, אני שאלתי לשלום הסב וכו'... לא שאני מחשבנת באמת... אבל... מצד אחד בא לי מאוד ליצור קשר, ומצד שני בא לי מאוד שהיא תיצור. אני מפחדת שבסוף זה יהיה המצב החדש, החוסר קשר...
שבוע הבא אני עוברת לבניין חדש בעבודה, ואני מתה שהיא תבוא למשרד הישן, ותגלה שאני לא פה, ותבין מה עניינים איתנו...
אבל נראה לי שאולי בכל זאת אני אסמס משהו, סתם מה עניינים – או שעדיף לחכות עוד? בכל מקרה אני אעשה את זה רק שבוע הבא נראה לי... לא יודעת...

קיבלתי ממנה מייל עכשיו - את חיה?
אני לא יודעת אפילו מה לענות... וכמובן שאני ישר חושבת - אוף, דווקא היום אני הכי לא מושקעת בעליל... מתי לראות אותה ולא יודעת מה לעשות.............

אני אבדוק ואחזור אליך ;-) ואת?
ענתה שהיא חיה ובןעטת, שאלה אם אני בסדר ומה עם הילד (קצת ענייני בריאות שהיו בזמן האחרון)
בינתיים יצאתי מהמשרד. אני יכולה לסמס או לענות ביום ראשון. תוהה מה לענות או האם ישר לרשום - נדב על בירה ונתעדכן?
או בכלל לחכות שהיא תיזום מפגש?
בקיצור... מה עכשיו?

הי עדן,

אני שמחה שהיא בסוף יצרה את הקשר. היא הרגישה בחסרונך.

אני חושבת שיהיה דווקא נחמד להזמין אותה, נסי לעשות צעד ולראות אותה פנים מול פנים. אני מניחה שגם לך זה יהיה משמעותי, המפגש הזה. שם תהיה לך אפשרות לשוחח על מה שאת מרגישה, עד כמה שזה נוח לך.

במקרה הזה, אני בעד ליזום.

עדכני.. בהצלחה..

גם אני שמחה שהיא עשתה את הצעד...
יום ראשון אני עוברת תפקיד בעבודה – היא יודעת על זה, לא בטוחה שהיא יודעת שזה ביום ראשון. אז חשבתי לענות לה במייל:
תקופה קצת טרללה... מתחילה היום חפיפה... בירה?
ככה זה ברור שלא נפגשים בעבודה, נפגשים במקום ניטרלי, במקום לא מוגבל בזמן. מה את אומרת על התשובה שלי אליה?
אני אפילו לא יודעת מה קורה איתה. עם/בלי החדשה, סבא שלה, בעבודה... לא יודעת איך אגיב כשאראה אותה... אני ממש מתגעגעת... ובאמת, שכרגע, אומנם כל הפיק של סערת הרגשות נרגע, אבל אני באמת לא רואה את עצמי כרגע עם מישהו/י אחר לטווח הארוך... או בכלל...