עבר שאינו מרפה

שלום רב,
הייה לי חבר 3 שנים, ונפרדנו לפני חודשיים. (אני בת 18 והוא 19). הוא באמת בנאדם מדהים, הוא מכיר אותי הכי טוב מכולם, הוא תומך ועוזר, ועברנו כל כך הרבה דברים ביחד.. אבל בשלב כלשהוא התחלנו להתרגל אחד לשניה,וכבר לא הרגשתי שאני נמשכת אליו ורוצה להיות בחברתו ולכן נפרדנו. לא דיברנו כל החודשיים האלה והמשכתי בחיים, פגשתי גברים אחרים, ראיתי התנהגויות אחרות של גברים כלפיי ונהנתי, עד שהוא חזר לחיים שלי בפתאומיות. נפגשנו והתנשקנו, לא הרגשתי כלום, אבל הייה לי כל כך כיף איתו, הרגשתי בטוחה ושלווה איתו, כאילו לא נפרדנו בכלל! הוא באמת מיוחד, אבל אני לא אוהבת אותו והואממשיך להגיד לי שהוא אוהב אותי למרות שאני מבקשת ממנו לא להגיד לי את זה, כי קשה לי לשמוע את זה כי זה מקשה עליי להמשיך בחיים. עכשיו פגשתי בחור מדהים ואנחנו מתחילים קשר, אבל אני לא יכולה להגיד לו בלב שלם "אני אוהבת אותך".. אני ממש מכריחה את עצמי לשכוח אותו ולהמשיך הלאה בחיים. והמשפט שהוא אמר לי לא מרפה ממני: "תפסיקי להסתיר את הרגשות שלך, תעשי מה שהלב שלך אומר, ואני יודע בדיוק מה הוא אומר.".... למה הוא פשוט לא מסוגל לשכוח אותי ולהמשיך הלאה? להיות עם בחורות, לחשוב על אחרות, רק לא עליי... כל הזמן הוא חוזר לעבר, הוא כל הזמן מוציא מהאדמה את מה שחפרתי, ולא מאפשר לי להמשיך הלאה!...... ):
שניינו יודעים שלא נחזור להיות במערכת יחסים כמו שהייתה לנו פעם, אבל כשאני נפגשת איתו באותם פעמים מעטות, אין שום הבדל.. כאילו מעולם לא נפרדנו והכל הייה חלום..
מה לעשות... האם להמשיך להסתיר את הרגשות שלי אליו ולהמשיך הלאה, לגוון, לתת לעצמי חופש והזדמנות להכיר בחור חדש, לשכוח אותו, להוציא אותו מחיי או להמשיך להיפגש איתו, ולהרגיש אושר ושלווה רק לכמה שעות ובכך לסכן את המערכת היחסים החדשה שלי?.......