משיכה פיזית

שלום לך דינה וערב טוב,

הסיפור שאת מספרת הוא סיפור מעניין. את מספרת שאת נמצאת בזוגיות נהדרת כבר 3 שנים, את מדברת על בן זוג תומך, עוזר, מתקשר איתך נכון, פתוח וגלוי, לרבות השלמה הדדית. לכאורה, קשר אידיאלי לחלוטין..

אבל, למרות שאת מעידה על עצמך שאת אשה יפה ומושכת, הוא לא נמשך אלייך. את למעשה חיה בזוגיות 3 שנים, עם גבר שאינו נמשך אלייך? הוא לא נמשך לגברים, לא נמשך לנשים אחרות, לא נהנה לספק אותך. מה כן? יש כאן איזושהי חוליה שחסרה לי- אז או שהוא מטבעו אדם א-מיני (ויש כאלו, אם כי הוא כן מספק את עצמו בדרכים אחרות), או שיש משהו שורשי ומאוד עמוק בהתייחסות שלו למיניות ולמשיכה (כאן המקום לבדוק את זה הוא רק בטיפול) או שיש עוד כל מיני כיוונים שיריעת הפורום קצרה מלהכיל אותם.

בכל אופן, אני חושבת שאם באמת הזוגיות הזאת היא כפי שאת מתארת וסה"כ האלמנט הזה הוא שחסר בה, נשאלת השאלה האם הוא מוכן להתגייס וללכת לטיפול. ממה שאני מבינה לא מדובר במשהו אישי כלפייך או מרכיב ספציפי אצלך שאינו מושך אותו (אם כן- העבודה קלה יותר..), אלא משהו אישיותי ברור אצלו.
סביר להניח שהטיפול יהיה מולו אישית עם הזמן, אפילו אם יתחיל כטיפול זוגי, ויש לדבר איתו על האפשרות הזאת. עד כאן התייחסנו אליו.

כעת נעבור אלייך- לחיות עם אדם כזה, זה לא עינין פשוט. את עצמך מתארת איזשהו עולם זוגי חסר תשוקה, חסר עינין ומשיכה, את "דואגת" לעצמך אך אינך נאהבת במלוא מובן המשמעות, אינך מחוזרת ואינך מרגישה מהאדם הכי קרוב אלייך את מה שאת אמורה להרגיש בתוך הקשר. ואם את חוששת לשמחת חייך ולאיבוד הויטליות של הקשר שלכם- זה כנראה לא בא לך "סתם".

לכן, המלצתי היא כן לברר את זה בטיפול. העובדה שהוא מודע לבעיה היא משמעותית, היא חשובה להמשך הדרך. יהיה עליו להיחשף בטיפול ולנסות להיות כמה שיותר חתור-מטרה, וגם אז לא בטוח שטיפול יעשה שינוי אדיר. אבל צריך לתת לכל פיתרון את הזמן שלו.

מהיבט אחר, חשוב לזכור שישנם כל מיני סוגים של זוגיות. יש בהחלט זוגות שה"חוזה הזוגי" שלהם הוא שונה, והם יחד לצורך מטרות ספציפיות לרבות הקמת משפחה. יש פרטנרים שהם מצוינים כבני זוג תומכים וקשובים או כאבות מעולים, או כמפרנסים מצוינים. זה קורה גם ללא המרכיבים הקלאסיים וה"שמרנים" שנקראים "אהבה", "משיכה". במילים אחרות- יש היום הרבה סיבות להביא ילדים/להתמסד/ להיות דווקא עם בן זוג כזה או אחר.. ולא כולן קשורות בנאהבות, אהבה, משיכה ותשוקה. זה קיים.

אבל- בגלל שאת חוששת למקום הרגשי שלך, אני מניחה שזה ילך ויפריע לך עם הזמן. ולכן, ככל שתקדימו לטיפול, כן יטב. ככל שתקדימי לברר מולו מהי הנכונות שלו ללכת לטיפול, יפה שעה אחת קודם.

אשמח לתגובתך ובהצלחה רבה..!

היי עדי וכולם

תודה על התגובה היפה שלך
השאלה שלך "את למעשה חיה בזוגיות 3 שנים, עם גבר שאינו נמשך אלייך?"
מעסיקה אותי הרבה, בהתחלה חשבתי שזה ישתנה ושעם האהבה תגיע המשיכה מצידו, אחרכך כעסתי עליו שהוא לא נמשך אלי ולא עושה את המקסימום כדי שזה יקרה ואז ניסיתי לפתור את זה עם הרבה שיחות, בכי שלי, וניסיונות לשנות את המצב.
אני חושבת שרוב הזמן חייתי באשליה שזה לא באמת כך.

הוא תמיד אומר שזה מה שהוא ושהוא לא ישתנה ושיש לי את האפשרות ללכת או לקבל את המצב ולהשלים איתו.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, הוא כן בדק עם רופא את מצב הטסטוסטרון שלו וזה תקין.

היום - חצי שנה אחרונה , השלמתי עם המצב אני כבר לא כועסת עליו שהוא לא מספק אותי ואני מבינה שאני בחרתי במצב הזה ואני יכולה לבחור לצאת או להשאר ומאז אני רואה בברור את המצב ולא חייה באשליות שזה ישתנה.

הוא גבר מקסים ובחרתי בו כי הוא נותן לי בית חם, תמיכה, חופש להיות מי שאני, הוא מקבל אותי כמו שאני, הוא אחראי ואני סומכת עליו , הוא משקיע בי וכיף לנו להיות יחד.
אני מאוד אוהבת את המשפחה שלו וגם המשפחה שלי אוהבת אותו.

אני עדיין לא יודעת מה לעשות, בנתיים טוב לי ונוח לי ואני מפחדת לעזוב את המקום הטוב והרגוע הזה.
יש רגעים שבהם אני עצובה מאוד על הבחירה הזאת ואני רוצה בן זוג גם למיטה.
יש רגעים שבהם אני לא מבינה איך נכנסתי לזה ואני חולמת ומפנטזת על קשר אחר.

יש לי רק חברה אחת שיודעת את המצב הזה, כי אני יודעת שהראש שלה פתוח והיא יכולה לראות מעבר לנורמות החברתיות.

יש לי כמה חברים שאם הם היו יודעים את זה הם היו משתגעים ומנסים לשכנע אותי להפרד.

קשה להחליט על פרידה שטוב .

שלום לך דינה,

נשמע שיותר מכל- הוא השלים עם המצב שלו. הוא הבין כנראה שאין באפשרותו לשנות את המצב, שזה נתון, וזאת המציאות. כמובן שכדי לקבל מציאות כ"כ לא פשוטה, את תנסי בכל כוחך קודם כל לשנות אותה, ולכעוס, ולכאוב, ורק אח"כ הגעת למצב של ההשלמה. כמו בכל אובדן- גם זה אובדן, איך שלא נהפוך את זה, יש לך חוויה לא פשוטה שמשהו לא שם, שמשהו חסר מאוד.

כפי שכתבתי, בהחלט יש זוגות שנשארים יחד מתוקף מציאות שטובה להם, שנוחה להם, שמתאימה להם לשלב זה או אחר של הקשר, יש זוגות שמתחתנים ומתמסדים ומביאים ילדים על אף חוסרים ברורים במערכות היחסים. הם לומדים להתמודד עם זה, ולומדים מה פשר הבחירות שלהם בחיים. כפי שכתבת- זוהי בחירה לחלוטין. יש זוגות שמנסחים מחדש חוזה זוגי ביניהם ובכך יוצרים מודל זוגי חדש. כל זוג ואיך שהוא רואה את הדברים.

אם את מחפשת אישורים ואנשים שיתמכו ולא יהיו בצד של המיינסטרים - כלומר, התאהבות, משיכה עזה, אהבה, התאמה, מיסוד, וכן הלאה.. אני חושבת שהמקום הוא לעבוד יותר על עצמך ועל הביטחון שלך בקשר איתו. אני אישית דוגלת לראות את הזוגיות הזאת דרך העיניים שלך, ושלו, בלבד. כל מי שיבוא מבחוץ יכול להגיד ולהציע שלל אפשרויות, לרבות לעזוב אותו או לרבות לבגוד בו חלילה וכיוצ"ב. אבל רק את תדעי איפה טוב לך ומתי טוב לך.

לכל אחד מאיתנו, מן הסתם, שהחליט החלטות בחייו, לרבות בחירת בן הזוג, "לוקח בחשבון" את המגרעות של בן הזוג. ישנם בני זוג קמצנים מאוד, עקשנים מאוד, חסרי טאקט (מאוד) וכל קיצוניות שהיא- ובכל זאת מתחתנים איתם ואפילו מאושרים איתם. את מדברת על מרכיב אחר- על מרכיב שהוא די בסיסי בקשר, מצד אחד (אם נסתכל דרך העיניים החברתיות), ומצד שני- את מתארת זוגיות למופת (דרך העיניים שלך). אז כן, יהיו רגעי שבירה, יהיו רגעי חרטה, ואת תמשיכי לנוד מצד אחד קיצוני של "מה לעזאזל אני עושה איתו" לבין "כמה אני ברת מזל שאני איתו". וזה מבלבל מאוד. אבל איפשהו, עם תהליך נכון, אני מאמינה שגם תהיי במקום שלם ומאוזן יותר. ההשלמה עם המצב היא חשובה. הידיעה כי את בחרת את המצב- היא משמעותית אפילו יותר. הידיעה שאת תמיד יכולה לחפש משהו אחר- גם היא שם. זה תמיד שם. גם בקשרים עם בעיות אחרות.

השאלה הגדולה- מה זה עושה לך. האם את רואה את עצמך ממשיכה בקשר מהסוג הזה, ומוותרת על אלמנט כה מרכזי, או- שאת דווקא רואה את עצמך בקשר אחר, אבל יודעת שאת מוותרת על הרבה דברים טובים ואיכותיים, אותם ציינת, שיש לך בקשר הנוכחי.