הפגישה

בוקר טוב,

הופתעתי גם אני לאור כך שהיא דאגה לצרף אליכן נספחים לפגישה. זה דבר מאוד משמעותי, המקום הזה של לא להיפגש לבד ובאופן סימבולי כנראה לא להיפגש עם חלקים מסוימים שהיא חוששת מהם, כי "אל תסתכלי עליי ככה". משהו שם נוגע בה, ועם זאת- מפחיד אותה מאוד.

לפי הבנתי, לאורך כל ההתכתבות שלכן, היה ברור כי המפגש יהיה לבד, לא?

כן, זה טוב לתת לה איזו תחושת אחריות על מה שאת הרגשת באותו ערב. כיוון שאכן היא אחראית לכך. נראה שפעלת כפי שהיה לך נוח לפעול וחשת טוב עם זה. ההתנצלות שלה ברורה, אך מפריעה לי מעט חוסר הרגישות שלה בעינין. יש משהו בה, שמאותת (לי לפחות) שעד שהיא כבר עושה צעד- היא מיד הופכת אותו למשהו חברתי, קולקטיבי ופחות אישי. וצריך לזכור שוב את השאלה- עד כמה היא מסמנת לך שהיא מוכנה או לא מוכנה לדבר בכלל או להתעסק עם מה שקורה, או שלא קורה, בין שתיכן. אידיאלי היה אם היית מניחה לזה בצד, אבל ברור שרגשית זה על סף הבלתי אפשרי מבחינתך- כי יש שם הרבה שאלות פתוחות עבורך..

אני חושבת כמוך, לחכות להזמנה ממנה ובמיילים להיות מאוד קורקטית. אין טעם לנסות להסביר בכתב או לשתף באופן הזה, לפעמים זה מאוד מקרב, אבל כאן גם להערכתי יהיה טוב אם היא תיזום פגישה רק של שתיכן.

שוב אני רוצה להרגיע אותך- היא אולי לא שם, אולי בכלל אין קשר אלייך, אולי היא תהיה שם, במקום הזה שלך, עוד מעט, או עוד תקופה.

אכן לאורך כל ההתכתבויות היה ברור שאנחנו שתינו. הרי אם היתה באה אלי, ברור שהיינו רק שתינו. חוסר הרגישות שלה - זה לא משהו חדש. היא די חזקה בתחום. אבל כשהיא רגישה, זה עד הסוף (בגלל זה אני נופלת/נשאבת לזה כשאני מרגישה את זה מצידה). לכן היא התנצלה כמה פעמים אתמול, בגלל הרגישות, ומצד שני, עד לרגע זה לא שמעתי ממנה - שוב, חוסר רגישות. אבל מבחינתי עכשיו הכדור בידיים שלה.
לפחות אני לא מאוכזבת מאתמול, משום דבר. וזה המון. מניחה שאין לי יותר מידי מה לעשות, חוץ מלחכות שהיא תעשה משהו.

הי עדן,

מסכימה איתך לחלוטין. נחכה לתגובה ממנה, כלשהי, ונתקדם משם.

אכן אין מה להיות מאוכזבים- כל אחד וההתנהלות שלו, ובד"כ, ברוב המכריע של המקרים, לא מדובר בהתנהלות שהיא אישית אלא דפוסים שנשענים על עבר וערכים..

מחכה לשמוע ממך שוב.. בהצלחה. :)

בתום יום העבודה התקשרה והודיעה שהיא באה אלי. לא הייתי בבית, אבל יש לה מפתח. הגעתי, היא כבר היתה אצלי, ראינו טלויזיה. לרוב היא באה אלי כשיש לה משהו בעיר בערב, ולא רוצה לחזור ליישוב ושוב לעיר. שאלתי מה יש בערב - מפגש עם הבנות. אחרי שראינו טלויזיה התחלנו לדבר-היא רוצה לשמוע מה עובר עלי, הבטחתי שאדבר איתה. ניסיתי להתחמק ולא ממש הלך, אז אמרתי לה שעל כל דיכאון שלי היא מספרת משהו משמח. סיפרתי על ריב במשפחה והיא סיפרה על מעללי השבוע. ביניהם השחילה ש"אני סוג של עם רונה" (החדשה). סוג של...? אמרה שסבבה אבל זה אחר - הרי היא הראשונה שהיא לא הכירה לפני. שאלתי מה זה אחר? ענתה "אחר". טוב... הראיתי שאני שמחה בשבילה, לפחות ניסיתי. בכל מקרה, כל השיחה שלנו - אני בלי מצברוח. כשהיא אמרה את זה לא ממש הרגשתי משהו. שאלתי אותה אם המחשבות עדין רצות, אמרה שכן. אני מניחה שזה כולל את המחשבות על האקסית. שאלה למה אני לא מדברת איתה, השבתי - הנה, אני מדברת. וכל הזמן הסתכלה עלי במבט שלה. באמצע, או אפילו די בהתחלה, היא היתה צריכה כבר ללכת. ליוויתי אותה לרכב, אמרה שהיא דואגת לי, רוצה שאדבר איתה. חיבקה אותי ואני קצת פחות. מעט מבטים, כי עכשיו אני יודעת שאסור... נתתי לה נשיקה בלחי ושוב חיבוק ענק של שתינו, ונפרדנו.
נשמע שכל השבוע היה לה משהו, אמרתי לה שאני שמחה בשבילה שהיא עסוקה. שאלתי אותה באמצע מה התוכניות לסופש, סתם כחברה שמתעניינת. אמרה שאין תוכניות. לפני שהלכה שאלה מה התוכניות שלי ואם הילד אצלי. השבתי שאין תוכניות והילד לא איתי.
שוב, משאירה את הכדור אצלה. לא יוזמת ולא יוצרת קשר.
אני לא ממש יודעת איך אני מרגישה. האמת, קצת הקלה. לפחות אני יודעת איפה אני עומדת. אבל אני גם יודעת שעכשיו היא פחות תספר על החדשה, פחות תתייעץ ופחות הכל. אומנם אני לידה בלי הרבה מצברוח, ואפילו כשראינו טלוויזיה, בהתחלה ישבתי לידה ואחכ עברתי לספה ליד. ועם כל זה, שוב - אני לא רוצה שתרחם עלי או מה שזה לא יהיה.ההקלה נובעת מזה שאני שוב מרגישה אצלה בלבול וחוסר ידיעה מה היא רוצה, אז כמובן שזה מעולה שאני לא שם. חבל לי קצת שהחוויה שלי ושלה, לדעתי, לא הותירה רושם מדהים, כזה שחושבים עליו ונזכרים בו ורוצים עוד. אבל ברור לי שיש משיכה גם מצידה. לפחות כך אני מרגישה.
זהו..............

כשאמרה שהיא סוג של עם רונה, היא די בלעה את המילים ואני לא ממש הקשבתי.
אמרתי לה – מה? היא מסתכלת עלי במבט של מה מה? אמרתי לה – לא שמעתי, באמת. יצא קצת דפוק...
והקטע הוא, שגם כשאמרה את זה עשתה לי עיניים, נתנה לי מבט.
בפעם הבאה שניפגש אני אשאל על רונה, אשאל מה אחר. סתם כחברה, אבל גם אבין כמה דברים.
אם הכל היה רגיל, בטח הייתי שואלת מתי אני פוגשת את החדשה. אבל אני לא יודעת. ואולי בכלל אני אחכה שתגיד שהיא רוצה שאני אפגוש אותה, כמו שעשתה עם כל השאר עד כה.
מה נראה לך? על זה ובכלל...?

שבוע טוב עדן,

טוב, נראה שאכן היא מאוד עסוקה, אני שמחה בשבילך שאת לא נמצאת בקשר רומנטי עם מישהי שמאוד לא בטוחה מה היא רוצה ונמצאת בחוסר ודאות. ריבאונד, סתם מישהי להעביר איתה את הזמן ו"להתגלח" עליה, זה בלאגן מדי עבורך. עבור כל אחד. וטוב שאת לא בתוך אינספור הניסיונות האלו (ההכרחיים יש לציין) שלה- להבין מי היא ומה היא באמת רוצה.

הפדיחה יכולה להיות פדיחה ויכולה פשוט לספר שגם את בנאדם וגם לך המחשבות מתרוצצות וזה בסדר. זה מצוין שהיא חשה שמשהו אצלך אחר, ולא, אני לא חושבת שצריך ליזום מפגש עם שתיהן. אני חושבת שאת צריכה לצפות בה מהצד, להיות צד מאוד נייטרלי ופאסיבי בשלב זה. להחזיר את הקשר לרמת הפתיחות שהיתה (נראה כי זה חשוב לך מאוד), לתת לה לבוא אלייך ולספר, ולאפשר לה לעשות את זה ללא שיפוטיות או ציפיה שלך שיקרה משהו. פשוט לתת לה תחושה רגילה ונינוחה.

בגדול, אני חושבת שהחברות ביניכן חשובה בהרבה מהניסיון להבין האם יש סיכוי למשהו רציני בין שתיכן. אני כותבת לך את זה כי אחרי הכל, ולמרות הכל, ואיך שלא נהפוך את זה- היא מאוד חשובה לך. החברות איתה, גילוי הלב, הפתיחות וכו'. ואם משהו אחר צריך לקרות שם- יהיה לו את הזמן שלו.

אני ממשיכה לא ליצור קשר, אחכה שמשהו יבוא ממנה. אם וכאשר ניפגש או נדבר, אני לא מתכוונת לשאול על החדשה, אולי רק כדרך אגב (אם אראה שאני ממש נתקעת). אני פה בשבילה, תמיד, לכל דבר ועניין אם רק תרצה (אני אומרת את זה ברמה החברית). כן, החברות איתה חשובה לי, אני כבר לא יודעת למה. היא פשוט נכנסה לי ללב (בלי קשר לרגשות מעבר לחברות) והיא מסוג האנשים שקרובים אלי ולמענם אעשה כל שאוכל.
כתוצאה מהחודש וחצי האחרונים, אני איתה (ובכלל) די בלי מצב רוח. והיא מרגישה את זה. אני לא מרגישה שאני יכולה כרגע להתנהג אחרת, לשחק אותה שהכל רגיל ושיגרתי. אז...
ולפעמים עדין בוערת בי המחשבה - איך יכולת להיות איתי ככ אינטימית, לשאול מה אני אוהבת, ולמחרת לקום וללכת למישהי חדשה חדשה, ומאז את איתה? אבל כנראה שאלו החיים, יותר מידי אין לי מה לעשות בנידון. אז...

הי עדן,

אני מסכימה עם הדרך שאת בוחרת בה. כמובן אי אפשר לא להיות אמיתיים ולהתנהג אחרת ממה שאת מרגישה, חשוב בכל זאת לשמור על החברות הזאת, כך אני מרגישה.

לגבי דרכי הפעולה שלה וההתנהלות שלה- איך היא יכולה להיות כה אינטימית איתך ואח"כ ללכת לקשר חדש, כנראה שזה עוד סימן לחוסר הבשלות הרגשית שלה, בשלב זה, להיכנס איתך לרבדים נוספים.

אם נשווה את זה לזוגות הטרוסקסואליים, יש פעמים שיש קשר פיזי וחברי מאוד קרוב, אך אין משהו שמתפתח מעבר. צד אחד לא מוכן, צד אחד פחות גלוי וכו'. כך שאפשר לראות בזה גם תהליך הגיוני שהיא עוברת כרגע. ולא מן הנמנע שיום אחד....

בינתיים נסי להתעסק בקשרים אחרים, בחוויות אחרות, אל תעצרי כאן. המשיכי.

קצת קשה לי לחשוב על קשרים אחרים - לא כי אני מחכה לה או משהו כזה (לפחות אני מקווה שלא), אבל אני מרגישה שאני מרמה. אני לא ממש יכולה להסביר למה אני מתכוונת. יש בי משהו שאומר - מה, בגלל שהיא בזוגיות אז פתאום גם אני? הרי עד עכשיו לא ממש רציתי. ואם זוגיות, אז עם מי - גבר, אישה? (כמובן שמה שבא, אבל מישומה פתאום גבר נראה לי קצת מוזר, אבל גם אישה - לא יודעת...). אולי אם יבוא משהו פתאום, כמו שתמיד אמרתי, אז אני אזרום ואנסה, אבל אני מצידי כנראה עדין לא מוכנה, ואם כבר הייתי קצת יותר מוכנה (אולי כי זו היתה היא), עכשיו אני מרגישה עוד פחות מוכנה.

האמת, קצת עייפתי מכל הנושא. אני חושבת שהריחוק בינינו עושה לי קצת טוב. היא עדין לא יצרה קשר, וברור שגם אני לא. למרות שגם אני מאוד רוצה לשמור על החברות הזו, אבל אולי עכשיו קצת קשה לי ולכן אני שמונה צעדים אחורה. נחיה ונראה..

הי עדן,

אני יכולה להבין את מה שאת אומרת. תהיי אמיתית ומי שאת, זה בהחלט הכי חשוב (את לא יודעת להיות אחרת וטוב שכך). אני רק אומרת ומעודדת אותך באמת להמשיך. עד כמה שזה קשה ומלאכותי- לא להיעצר שם. לנסות עד כמה שאפשר לראות ולחוות ולהתנסות, לא חשוב אם זה משהו גדול או קטן, רציני או לא. פשוט להיות.

הריחוק עושה טוב כי כנראה הוא היה הכרחי. אני מסכימה עם הרעיון לחכות ליוזמה שלה. זה בסדר לפעמים לסגת הרבה צעדים ואח"כ לרוץ אותם קדימה, או לאט לאט- כל צעד בזמנו. "תחיי ותראי" והמשיכי לעדכן..

בהצלחה רבה.

קשה לי לחכות, ואני מודה - הקנאה שלי גוברת. שלי, מהעבודה, כבר אמרתי לך - הן חברות ממש טובות. אני לא יודעת אם היא כבר סיפרה לה על הצד הזה שבה, בזמנו היא אמרה שמתישהו תספר לה. הכי טבעי שמישהי שיושבת מולך כל היום הופכת להיות קרובה במידה כזו או אחרת. הן מבלות המון ביחד והן חברות טובות. זה נשמע ילדותי, וממש כיתה א', אבל משהו בי כאילו מפחד, מקנא, שבסוף שלי תהפוך להיות החברה הכי הכי. אז נכון שביני לבינה יש משהו אחר, משהו שלעולם לא יהיה כמו שלי. אבל אולי זה גם בסדר מבחינתה - כאילו, כמוני יש לה מספיק (יש לה את חברת הילדות שלה, שהיא הכי הכי, והן גם היו ביחד, ויש את ההיא שהיא מתבלבלת איתה - גם בחבורה הזו). ושלי בלי ספק - קופצנית, זורמת, אוהבת את החיים, חכמה ויפה - כיף להיות איתה ולהסתובב איתה.
ובלי קשר - אם כרגע היא עם החדשה, אז מה בדיוק אני עושה? מרחיקה אותה עוד יותר? נתתי לה זמן והיא עשתה בדיוק את מה שהיתה צריכה לעשות - יצרה קשר, גם אם בסופו של דבר, זה ממש לא יצא כמו שצריך - גם לא כשבאה אלי - כי בתכלס, באה כי לא ממש היה לה איפה להיות, וחצי מהזמן צפינו בטלויזיה, אז על מה בדיוק היה לך ככ חשוב לדבר איתי ולשמוע מה עובר עלי - אבל כזאת היא - אלו הם הרגעים החסרי רגישות שלה. חשבתי שאני אראה מה קורה איתי בסופש - אם הילד אצלי או לא. אם לא, אולי אני אצור איתה קשר היום - סתם לשאול לשלומה ולראות אם היא יוזמת משהו. ואם הוא אצלי, אני אמשיך לחכות לשבוע הבא. לא יודעת...
כי באמת, בלי קשר לשלי, אני לא רוצה שהיא תתרחק ברמה כזו שתפגע בחברות שלנו. היה לי כיף להיות היחידה מהעבודה, זו שיודעת עליה הכל. זו שאם באמצע היום עובר עליה משהו היא פונה אלי כי אני היחידה פה. שוב, כיתה א' לגמרי, אבל אלו הרגשות שלי...
ואני רואה את שתיהן בפייס, וזכרת איך בעבר היתה אומרת שהן הולכות לפה ולשם...

בוקר טוב עדן,

אני מבינה שזה מאוד קשה לשבת ולחכות שהיא תיזום. ברור שהסבלנות באיזשהו שלב תיגמר. אבל בעצם הרציונל בלחכות לצעד ממנה הוא באמת להבין עד כמה היא רואה בחשיבות החברות שלכן, עד כמה היא "נלחמת" עבורה, והאם בכלל יהיה צעד רציני יותר מבחינתה, לקראתך. כל עוד את תמשיכי ליצור את הקשר, לא ממש תדעי את התשובות.
זה בכל אופן צריך לבוא ממנה.

מעבר לכך, ההרגשה שלי שאת מאוד עסוקה כמעט רק בזה, אולי אני טועה. ההצעה להמשיך הלאה וליצור קשרים נוספים, אפילו ב"כוח", נובעת בעיקר מהידיעה שזה קשה לחכות ולהמתין שהצד השני יעשה משהו. לגבי חוסר הרגישות, גם פה הייתי חושבת איך זה היה להיות בקשר רומנטי לאור התכונה הזאת, כיוון שדווקא בקשרים של התחלה ובביסוס היחסים- יש משמעות רבה לרגישות ולראיית האחר. ולא פעם זה עלול להביא למכשולים."כזאת היא", נכון, אבל מחברה ל"חברה חברה" יש הרבה פער.

לכן- כל דבר - לטובה. אני לאורך כל ההתכתבות שלנו בהחלט חשה כי היא לא בשלה לזה.