שבוע טוב

טיילתי לי ברחבי העבודה עם חברה נוספת. נכנסנו לבניין מסויים ופתאום אני קולטת אותה יושבת עם אנשים בפגישה. באתי לעשות אחורה פנה אבל היא קלטה אותי. חברה שלי אומרת לי - מה קרה? את כולך לבנה... עשינו מה שהיינו צריכות בבניין, בדרך החוצה שוב ראיתי אותה, הלכה למשרד כלשהו. דיברנו ממש מעט ונפרדנו. ואז חברה שלי טענה שגם היא היתה לבנה...
מצד אחד - שמחה שהיא ראתה אותי מטיילת עם מישהי אחרת - למישהי אחרת יש לי זמן, אליה קצת פחות.
שמחה שפתאום נפגשנו ונראה מה יהיה עכשיו...
כשראיתי אותה, ממש החלפתי צבעים, לא הייתי מאופסת, צפו לי המון דברים בבת אחת. לא יודעת...
ובהמשך לתגובה הקודמת - אולי שווה לחכות למשהו ממנה, או שדווקא עכשיו כן ליצור קשר - מה נראה לך?

הי עדן,

כנראה המתח ביניכן גורם לכל אחת לחשוב מי תיזום הפעם את הקשר המחודש.

לנוכח כך שכבר נפגשתן ודיברתן מעט, אולי תנסי לסמס או לשלוח מייל, משהו שאינו קרוב מדי.

נסי לראות מה ילד יום ועדכני.

שלחתי מייל, התכתבנו קצת ונפגשנו לחצי שעה במהלך העבודה. היה נחמד, כאילו רגיל. לא היו לי פרפרים ולא כלום. היא מצידה מחמיאה על המראה שלי, ממשיכה לטעון שרזיתי... סיפרה קצת על החדשה, ודיברנו על כל מיני. היא אכן לא מוכנה לכלום... לא הייתי רוצה להיות במקום החדשה. האקסית איפשהו שם בראש שלה, ובטח גם איפשהו בלב במידה כזו או אחרת.
בשורה התחתונה, אולי סופסוף הבנתי עד כמה היא מתוסבכת ולא בשלה, ועד כמה היא אוהבת משחקים (שזה ככ לא החיים האמיתיים, לפחות לא בתדירות הגבוהה שהיא מחפשת). שמחה שאני לא במקום זוגי איתה, שמחה שלא היו פרפרים לפני/תוך כדי/אחרי.
לא מתכוונת לחזור לחברות נורמלית, אלא אם כן זה יבוא גם מצידה. ממשיכה להנמיך פרופיל - ומה שיהיה, יהיה.
והכי חשוב - תודה לך על הכלללללללללללל

הי עדן,

אני כ"כ שמחה לקרוא את מה שאת כותבת. טוב מאוד שנפגשתן, שלא הרגשת הרבה, טוב שדיברתן, נחמד שהחמיאה.. כן, היא לגמרי לא שם. היא בטח תגיע גם להבשלה מהבחינה הזאת מתישהו. ענין של תהליך.

אז בהחלט בישרת לי בשורות טובות היום, ואני שמחה על כך שהגעת למקום הזה- כל הכבוד לך, הכוחות הם רק שלך. היכולת לנתח, להבין, להתבונן- היא רק אצלך.

אני פה לכל עדכון וביקור..

הכוחות אולי שלי, אבל לא הייתי מגיעה אליהם ומגלה אותם לולא את!!!
לאחרונה חשבתי - וואי, איזו מסכנה עדי - כמה אני חופרת לה... ה-חופרת של הפורום... ויחד עם זאת, תמיד את עונה, תמיד בשמחה, עם המון כוונות טובות, ובעיקר - לא מתייאשת ממני...
האמת, כשסיפרתי על הילה קצת חששתי. חששתי שתחשבי - נו, השרוטה הזו - חצי שנה מדברת על המיתולוגי, עוד חצי שנה על החבר הכי טוב שלו, ובכלל זאת ההיא שישבה לה על הלב. אבל לא התייאשת ממני אף פעם - המון המון המון תודה!
מתוך השלוש שיכלו לענות לי, איכשהו "נפלתי" עליך, וזה בטוח לא סתם!
לא שאני מאמינה גדולה בצירופים כאלו ואחרים, אבל אני מאמינה שהדברים הם לא סתם, ולא סתם יצא לנו השידוך הזה. את מבינה אותי ככ, אני מרגישה שאני מדברת עם החלק ההגיוני שבי (שזה ממש נדיר, כי אני לא מכירה אותו בכלל). מרגישה כאילו אנחנו מכירות - וזה גם משהו - אני כותבת פה כבר המון זמן, ואת ממש זוכרת הכל - זה אדיר!!! את פשוט יודעת איך לגרום לי לראות דברים, לחשוב, להרגיש - והכי חשוב - להאמין בעצמי...
לעולם לא אוכל להודות לך כמו שצריך, וגם עכשיו אני יכולה לכתוב עוד המון... אבל באמת, המון המון המון תודה עדי, על הכל, ובעיקר על הסבלנות והעצות הכי טובות.
החודש אני אהיה גרושה שנה, ואני מרגישה, המון בזכותך, שהצלחתי להתקדם.
ואל תדאגי, זה לא מכתב פרידה, בטח עד יום ראשון כבר תחכה לך הודעה חדשה...
תודה תודה תודה!!!
שתהיה לך שבת מדהימה :)

שלום לך עדן,

תודה רבה מעומק הלב. אני שמחה לכוון ולהאיר את הנקודות.

אני מאוד מתרשמת מהיכולות הגבוהות שלך ובעיקר מהמודעות העצמית העמוקה- להתעמת גם עם מה שפחות פוטוגני, גם עם החלקים הפחות יפים שלנו. אני בטוחה שעבור הקוראים הסמויים והלא סמויים את מהווה מודל מיוחד של שיתוף, אומץ, כנות והרבה עשיה והתקדמות. גם אם קשה לך לראות את זה, כיוון שאת מאוד "בפנים", תהיי בטוחה שכלפי חוץ הדברים נראים אחרת.

לכן אני שמחה גם עבור האחרים שהם זוכים לכך.

מעניין שאת סוגרת שנה בתור גרושה, ובדיוק הגעת לצומת חשובה לא פחות בחייך - ההחלטה הבריאה שלך, יש לציין, לגבי הילה.

אני אשמח להמשיך לזכות ולחלוק איתך כל מה שתבחרי- הדלת פתוחה.

שוב תודה לך, ריגשת אותי בהחלט.
שבת נהדרת,
עדי