מרגישה ששום דבר לא עובד בזוגיות שלי

אלה יקרה,

"בכלל לא בן זוג רע" הינה הגדרה "מעניינת" לבן-זוג...
למיטב הבנתי, בעלך ניחן בהרבה מתנות. הוא קשוב לזולת ולמצוקותיו, תקשורתי, בעל יכולת ליצור קשרים תוך פרק זמן קצר, בעל יכולת "לגעת" בזה שעומד מולו ולגרום לו לפתוח את סגור ליבו, להיפתח, לשתף ולהתייעץ עימו לגבי הדרך המיטבית למציאת המוצא האפקטיבי ביותר. הוא תומך ומסייע ככל יכולתו, גם אם זה בא על חשבונו ו/או על חשבון קרוביו ויקיריו.
בעיניו של אדם שאינו נמנה על קרוביו/יקיריו (שמהם הוא חוסך) הוא נראה כחבר המושלם. הוא נמצא, נוכח, אכפתי ובאמת עושה על-מנת לסייע ולקדם את העניינים עבור הזולת. אני יכולה להבין למה הוא מצא חן בעינייך ולמה התאהבת בו...אם אני מבינה נכון את העולה מפנייתך, הוא נראה מה"צד" כמו סוג של רובין הוד (לא לוקח מהעשירים לטובת העניים אבל... מסייע, נוכח, קשוב, תומך ואוהב).
כל התכונות הנ"ל, כפי שעולה מפנייתך, דומיננטיות יותר כלפי חוץ, עבור ולמען האחר/הזולת. בתוך הבית פנימה המצב "מעט" שונה. מדברייך עולה כי בתוך הבית הוא קשוב לעצמו בלבד, הדברים מתנהלים על-פי רצונותיו, צרכיו ודעותיו ולכן לאורך השנים וויתרת ואת עדיין מוותרת על הרבה דברים חשובים לך, דברים מהותיים שעושים לך טוב, שעושים אותך מאושרת. בין אם מדובר על דברים חומריים, נפשיים, פיסיים או שילוב. את חיה את חייך שלך על-פי ה"דרך שלו" בלבד. הדבר מוצא את ביטויו בכל מישור בחייך. בין אם מדובר על המישור החומרי, הרווחה הכלכלית, הבית והרכב. המישור הפיסי, המגע, האינטימיות והסקס והכל מצטבר ויוצר "הצפה" במישור הנפשי וכתוצאה מכך את חשה כפי שאת חשה.
בימים אלה עומדת על הפרק הנסיעה לחו"ל. זו בהחלט הזדמנות עבורו ואני בעד תמיכה של בן/בת הזוג בקריירה של זה אשר לו ניתנת הזדמנות היות ואני מאמינה שזו הזדמנות משפחתית וכאשר אחד מבני הזוג מתפתח כל המשפחה מרוויחה מכך, גם אם זה לא נראה כך בתחילה, כמו במקרה שלך. אני מאמינה שזו גם הזדמנות עבורך להתפתח, לשנות אווירה, ללמוד משהו אחר/נוסף, לעסוק בתחביבים, להרחיב את המשפחה, להעניק לה ולטפח אותה וכד'. גם כאן בעלך מתנהל באופן שמאפיין אותו. הוא החליט שהוא נוסע אולם זה צריך להיעשות בדרך שלו, הוא יהיה בעל השליטה. את לא "תקבלי" הזדמנות "להחזיק" בעמדת כח ו"לקחת" לו את הילדים במידה ותרצי לשוב לארץ.

היות וציינת כי הוא בן זוג לא רע וכי הוא קשוב, אוהב ותומך אני חושבת שעלייך "לתפוס" את מושכות הזוגיות שלכם וליזום שיחה על ה כ ל. הכיני את עצמך היטב לשיחה הזו, אם את חשה שיש צורך, הכיני לך ראשי פרקים על דף. חשוב מאוד שהשיחה תתנהל על-פי ה"תכנית" שלך היות וחשוב שהוא יבין היטב גם את תוכן הדברים, את מהות השיחה וגם את תפקידה של השיחה הזו. השיחה הזו הינה גם שיחת הבהרה (לגבי תחושותייך ומקומך בקשר שלכם) וגם שיחה אשר לאחריה המצב צריך להשתנות.
עד כה את מוותרת על עצמך (ועל הדברים החשובים לך) בתוך הקשר שלכם. השיחה הזו צריכה להביא למצב שכל אחד מכם מוותר מעט (ולא על עצמו) למען טובת האחר/נוחות האחר ולמען הקשר שלכם.
ביכולתך להציל את הקשר שלכם ולהעלותו על הנתיב הנכון אולם עלייך לעשות לשם כך, לשתף בתחושותייך ולעמוד על שלך.

מוניקה שלום,
אני ממש מודה לך על תשובתך שמעודדת במעט. באשר לעצתך לקיים שיחה ולהבהיר לו את עמדתי בכל הנוגע לדברים שהעליתי, הדברים נעשו והכל הונח על השולחן גם האמירה שאם משהו לא ישתנה "אני מבקשת לפרק את החבילה". ותשובתו לכך היית שהוא מאוד מצטער לשמוע אבל שהוא לא יכול לשכנע אותי להישאר בקשר מרות האהבה הגדולה שלו אליי כוון שהוא מרגיש שזאת משימת החיים שלו והוא חייב לנסוע לחו"ל כדי לאפשר לזה לקרות או לקדם את הנושא (זכויות אדם). בעצם הוא סיכם את זה בכך שהקשר שלנו יוכל להמשיך רק במידה ואני מוכנה לקבל את העובדה שאנחנו נוסעים ולא במטרה לחזור אלא להתאמץ ולהצליח להתמודד שם. העניין של הנסיעה איננו חדש והוא היה שם מתחילת הקשר וגם תחום העיסוק רק לא חשבתי שזה ימשיך להיות בוער בעצמותיו וגם על חשבון המשפחה. הוא ניסה להכין אותי לכך בתחילת הקשר, זאת אני שכנראה התעלמה מכך והכל בשם האהבה. היום אני מרגישה שעשיתי טעות גדולה כוון שאני מאוד קשורה אליו ומתקשה לראות את חיי בלעדיו. אני אסתדר בסופו של דבר, אבל זה יהיה קשה מאוד. כמובן שנכנס למשוואה גם עניין הגיל והשעון הביולוגי והרצון הגדול שלי להביא ילדים לעולם ושזה יקרה איתו ולא עם מישהו אחר, כי הוא אדם מדהים באישיותו העניין הוא שאני פשוט כועסת עליו שהוא מקשה כך על חיי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות? צמחנו ביחד, התפתחנו ביחד ואני מתקשה לחשוב על פרידה ממנו. חוץ מזה שמשפחתי תישבר מזה כוון שהם אוהבים אותו מאוד והוא אותם. בקיצור זה קורע אותי לגזרים המחשבה שהלב אומר להישאר והראש להיפרד. דיי מיואשת ולא מסוגלת להחליט. כל-כך הרבה שיחות היו לנו על כך לאורך השנים, שום דבר לא חדש. אני פשוט צריכה להחליט מה יהיה לי טוב יותר? כרגע אני מרגישה שאני מוותרת על עצמי למרות שהוא דחף אותי להמשיך לתואר שני ורצה שאתפתח מקצועית כמו שאני רוצה ובלי לאוג לפרנסה וכו' תקופה ממושכת וכרגע הוא מנסה לעודד אותי להמשיך לדוקטורט - הוא מקסים. אבל אני לא בטוחה שזה מה שאני צריכה? הלימודים הכוונה. מה אני עשה?

אלה יקרה,

תודה על תגובתך, כעת אני מבינה קצת יותר טוב את מציאות חייכם. מתוך הבהרותייך אני מבינה כי האיש שלך הוא מהאנשים המיוחדים והמעטים אשר תחושת השליחות בוערת בעצמותיהם. הוא מודע לכך, הוא יודע שהשליחות הזו לסייע לזולת ולקדם את זכויות האדם נמצאת אצלו במקום גבוהה בסולם העדיפויות ומסתבר שהוא גם הניח את הנושא על שולחן באופן ברור וחד משמעי כבר בתחילת הקשר שלכם כמו גם לאורך שמונה השנים שאתם יחד. הוא לא מנסה להקשות על חייך, הוא פשוט חי את חייו מתוך אמונה שלמה בדרכו, באמונתו, בשליחות שלו.
כפי שציינת, את היא זו אשר "הלכה" אחרי הלב והתעלמה מאותן אזהרות שהראש ניסה (נואשות) לשדר. כך בתחילת ההיכרות שלכם וכך לכל אורך הדרך. העניין הוא שגם אם הצלחת להתעלם ממה שהראש אמר לך, התחושות שלך "התעוררו", הצטברו והתעצמו לאורך השנים וכעת, עם "ההצפה" שאת חשה הן לא מאפשרות לך להתעלם יותר. זאת בנוסף ל"שעון הביולוגי המתקתק", כפי שציינת בפנייתך, ולרצון העז שלך להרות ולהיות אמא את נמצאת כעת ב"צומת" בה למעשה היית כבר בתחילת הקשר, הלב והאהבה הגדולה מול השכל, ההיגיון, הראש.
האם הפעם תקשיבי למה שהראש אומר?
חשוב מאוד שתשימי את עצמך בראש הרשימה כאשר את שמה על מאזניים את השיקולים השונים וישנם כאלה לא מעט. המשפחה המורחבת, הקושי להתחיל מחדש יחד עם החשש משינוי, הרצון שלך להתפתח כמו שאת רוצה, הרצון שלך להיות אמא, הרצון שלך להישאר בארץ וכו'.
את ורק את יכולה לקחת את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך. שאלי את עצמך (והיי כנה עם עצמך כאשר את עונה) מה את באמת רוצה ומה הכי מתאים ונכון לך. לך ורק לך.
האיש לך מצא את ייעודו, הוא יודע בוודאות ובדיוק רב מה נכון לו ומה הוא רוצה ולכן, בשנים שאתם יחד, שניכם צועדים בנתיב הזה. את לא בטוחה, לא "סגורה", לא יודעת, מבולבלת ומתלבטת ובנוסף את מתחשבת בגורמים פחות רלוונטיים, כמו המשפחה המורחבת ותחושותיהם.
אני מאמינה שכאשר את תדעי בוודאות מה נכון לך ומה את באמת רוצה יהיה לך לפתע ברור איזו החלטה עלייך לקחת ומה עלייך לעשות.
כפי שכתבתי לך בתשובתי הקודמת, אני משוכנעת כי גם בחו"ל את תתפתחי ותצמחי ואף תינתן לך ההזדמנות להרות, להיום אם ולהקדיש למשפחתך כפי שאת רוצה.
אם את חשה כי אינך מצליחה לבדך לקחת את ההחלטה הנכונה לך אולי יש מקום לשקול להיפגש עם איש מקצוע לתקופה קצרה. מניסיוני, אדם מקצועי ונטרלי יוכל לסייע בידך רבות ולהיות לצידך בעודך מתבלטת כמו גם כאשר תגיעי לתובנות הנכונות עבורך.

את באמת נמצאת בדילמה רצינית.

השקעת המון שנים בקשר איתו, וזו באמת בעיה להחליט אם להמשיך את הזוגיות הנוכחית או לעזוב הכל ולחפש קשר חדש.

בין השורות אני מבינה שלא טוב לך בקשר הזה, חסר משהו , את בנוסף טוענת שהוא לא מתלהב מסקס ואת כן ובהתחשב בזה שאת צעירה (אני לא יודעת בן כמה הוא),
חבל שתוותרי על סקס כבר בגיל כזה.

יש אכן פערים מאוד גדולים ביניכם בהרבה תחומים.

את גם בגיל שאם לא תעשו ילדים עכשיו או שתהי אמא מבוגרת או שלא תהי אמא בכלל , וגם את זה את צריכה לקחת בחשבון.

אולי הפתרון הוא לסוע איתו לחו"ל ואחרי שנה להחליט. ואולי כן לעשות ילדים איתו אם זה חשוב לך כמובן ואח"כ להתגרש.

דנית שלום,
אני בהחלט נמצאת בצומת מאוד משמעותית בחיים והיא קשה מאוד. תודה רבה עבור שיתוף המחשבות שלך בעניין. אני מניחה שאצטרך עוד זמן ועזרה מקצועית כדי להגיע להחלטה הטובה ביותר בהתחשב במצבי.

בהערכה,
אלה

מוניקה יקרה,
תודה רבה עבור תגובתך שבהחלט עוזרת לארגן את המחשבות ובעיקר לקבל אוזן קשבת ממקור לא צפוי. מאוד עזרת לי. נכון שההחלטה בסופו של יום היא שלי בלבד, אך אין ספק שבעזרת השיתוף גם הצלחתי להבין מה מפריע ממש ואילו דברים אני יכולה להתמודד איתם. במילים אחרים לעשות סדר עדיפויות. זאת בהחלט מצב לא פשוט ויש לי הרבה עבודה לפני ואכן החלטתי לפנות לסיוע מקצועי בניסיון לקבל עוד תמיכה בתהליך ולא לעבור את זה לבד.
הייתי שמחה לדעת האם את יכולה להמליץ לי על איש/ה מקצוע/ה מנוסה?
אני רוצה להודות לך שוב על תמיכתך.

סופ"ש נעים,
אלה

אלה היקרה, מאחר ומוניקה סיימה בימים אלו את ניהול הפורום, אני נכנסת בנעליה בשירשור הזה (מוניקה אם את גולשת לכאן את מוזמנת להצטרף לשרשור בכל מקרה!)

אני חושבת שבאמת יש כאן דילמה קשה.
האיש שלך הוא אדם עם שליחות וזו מקדשת את כל מה שהוא עושה. נמצאת בראש סדר העדיפויות שלו.

המשמעות היא עבורך - למצוא איך לדאוג לצרכים שלך בתוך הזוגיות ולא לצפות ממנו לעשות זאת, או להחליט שזה לא מתאים לך.

נדמה לי, אינטואיטיבית, שאת לא ממש בנוייה להקרבה כזאת. מה גם שיש להניח שאם וכאשר יהיו לכם ילדים - יהיה לך עוד יותר קשה איתו, כי לא נראה לי שזה ישנה את הדבקות שלו בשליחות שלו.

אני נזכרת בראיון שראיתי לא מזמן עם אורי אבנרי, איש השמאל הוותיק.היתה לו זוגיות מדהימה וקרובה ביותר עם רחל אישתו, שנפטרה לפני כשנתיים. הוא אמר בראיון שהם החליטו לא להביא ילדים, כי לא רצו שכאשר יהיה להם חשוב לעשות הפגנה קיצונית - למשל לשכב על הכביש - הם יירתעו מללכת עד הסוף בגלל שידאגו בגין הילדים.

לדעתי את צריכה לבדוק עם עצמך, אולי בהתייעצות עם פסיכולוג - לאו דווקא בתחום הזוגיות - מהי הדרך הנכונה עבורך. האם להתעלם מן הצרכים הרגשיים שלך - ילדים, מימוש עצמי בקריירה, קירבה למשפחתך, סקס - ולהישאר איתו ובעצם להקדיש את חייך האישיים לתמיכה בדרך שלו ובו עצמו, או להחליט על דרך שונה שיש בה מימוש עצמי עבורך, כנראה בלעדיו.

מקווה שחידדתי לך את הדילמה והועלתי במשהו

דורית שלום,
אני מודה על תשובתך. הדבר שקשה לקבל הוא שגם אני יודעת את הדברים הללו פנימה בפנים ופשוט חוששת להתמודד מולם. אשמח להתייעץ באיש מקצוע. האם את מכירה פסיכולוג/ית טובים בתל אביב שאוכל לפנות אליהם?

שוב תודה.
אלה

אלה, לצערי איננו יכולות להמליץ כאן. נסי לחפש בעצמך, יש אנשי מקצוע רבים וטובים במרכז.

התחתנת עם ילד. ילד מקסים ונחמד, אבל מישהו שאין לו מושג מה זה להקים תא משפחתי. מישהו שכדאי להיות חבר שלו אבל לא נשואה לו.
אין דבר כזה לא אוהב סקס. יש לא נמשך אלייך.
תצאי מהקשר הזה, תמצאי אהבה עם הבנה של הדברים הבסיסיים בחיים ותישארי בקשרי אימייל עם החבר מזכויות האדם.