זקוקה לעצה בזוגיות...

שלום

אני בת 24 ויש לי חבר כבר שנתיים וחצי בגילי.בגדול טוב לנו ביחד ואנו מסתדרים, אך מפריע לי שאנחנו לא תמיד משדרים על אותו גל, לפעמים יש בעיות תקשורת.אני מרגישה שהוא קצת חסר ניסיון חיים.
אני חושבת שכל זה נובע מזה שאנו נמצאים בשלבים שונים בחיים. אני אחרי תואר ראשון ועובדת בעבודה מסודרת. והוא רק התחיל ללמוד לתואר ובכלל את החיים...ובוא נגיד שגם הייתי הייתי כמוהו לפני הלימודים שלי. אני חושבת שהניסיון שצברתי בלימודים ובעבודה די שינו את ההסתכלות שלי על החיים ושהוא עדיין לא בשלב הזה...
אני מרגישה שיש לי יותר ניסיון חיים מאשר הוא ושאני יותר מובילה אותו... חשוב לי שיהיה לי מישהו שידע לתת עצות חכמות וגם שיוביל אותי.

דברנו על זה כי היו מקרים שהוא היה קצת אדיש לבעיות שלי, ולאחרונה זה מאוד השתפר אני באמת רואה כמה הוא מנסה לעזור ולתת עצות והוא לפעמים גם מצליח וזה מפתיע אותי מאוד לטובה וגורם לי להמשיך לרצות את הקשר. הבעיה שקצת קשה לי להשתחרר מעבר, ממה שחשבתי עליו כל הזמן הזה... לא מעריכה אותו מספיק כנראה. אני גם מרגישה שלא תמיד מעניין אותי לשמוע מה שהוא אומר... שאני לא כזה מחכה לפגישות שלנו וכו. אבל כשאני חושבת על פרידה אני לא מבינה מה רע לי הרי דברים משתפרים... אבל בכל זאת...כשאנו ביחד אני לא הכי שלמה עם זה.

לפני כחודשיים היינו בפסק זמן בגלל הבעיות שלנו (אני תמיד משתפת אותו במה שמפריע לי). בזמן הזה הרגשתי שהוא חסר לי והיה קשה לי בלעדיו.מצד שני באותו פסק זמן היה בחור אחר שהתחיל איתי. אותו בחור מאוד יציב מבחינת עבודה ונשמע מאוד חכם ושנון וזה די הדליק אותי, כלומר היה בי איזשהו רצון להכיר אותו. אני תוהה אם זה בגלל הפסק זמן, כלומר זמן שבין כה וכה והתלבטתי והנה הגיע בחור שיש לו מה שחסר לבן זוג שלי, או שיש בעיה באופן כללי שאני מסתכלת על מישהו אחר?

עם הזמן די התחמקתי מהבחור שהכרתי בגלל שלא יכולתי לרקוד על שתי חתונות אבל לא אכחיש שהיה בי איזשהו רצון להכירו.

בסוף החלטנו שאנו חוזרים (אני ובן הזוג) ואפילו ספרתי לו על המקרה עם הבחור השני ולקח לו זמן אבל הוא סלח לי. כשאנחנו ביחד טוב לי אבל אני לא מרגישה שלמה עם הקשר מכל הסיבות בציינתי לעיל.

לא יודעת די אבסורד שכשאני איתו אני לא שלמה אבל טוב לי , וכשאני לא איתו קשה לי ואני שלמה שלמה עם ההחלטה שאנחנו לא ביחד...

הוא בחור טוב, עם לב טוב, אמין ורציני ודי מסתדר עם האופי הקשה שלי. קשה למצוא בחורים כאלו.

דבר נוסף שמפריע לי אני לא בטוחה שהוא רוצה להתחתן בשנה שנתיים הקרובות ואני מרגישה מאוד מוכנה להתמסד בשלב זה בחיי.
בקיצור נראה לי שאני יוצאת עם ילד.
עם הזמן גם שמתי לב שאמא שלו הרגילה אותו שהיא עושה הכל בשבילו וזה לדעתי גם טעות...

האם עלי לחכות שהוא יתבגר מכל הבחינות האלו ויצבור קצת ניסיון חיים (כלומר להישאר איתו כי אולי הכל זמני) או לחפש משהו אחר?

אשמח לשמוע את דעתכם.