הורים של החתן תלויים בו כלכלית

שלום לך אנונימית,

הסיפור הזה בהחלט לא פשוט. מצד אחד יש כאן מערכת יחסים שעתידה למיסוד, ואתם זקוקים לכסף שלכם. מצד שני יש כאן הורים תלותיים מאוד, מצד נוסף יש כאן ארוס או בעל לעתיד שנקרע בין שני מקומות.

מערכת יחסים עם הורים היא מורכבת. ישנן תחושות רבות של אשמה, משני הצדדים, רגשות מעורבים, קונפליקטים ולא פעם כעסים. לצד זאת יש הכרת תודה, כיבוד אב ואם ואהבה שאי אפשר להסביר אותה במילים. להיות במציאות כזאת, עבור בן זוגך, זה לא עינין פשוט. הוא כנראה מאוד רוצה לרצות אותך ויודע שברציונל את מאוד צודקת. מצד שני, הוא מרגיש הרבה אחריות גם כלפי הוריו.

ההצעה שלי היא לנסות לדבר איתו שוב,להסביר כי את מבינה את הבעיה אך את מאוד חוששת לגבי העתיד. לנסות להגיע להסכם על סכום מסוים, שיועבר אליהם בהעברה בנקאית, כל חודש בחודשו.. ומעבר לזה לנסות לא לעבור את הגבול. אפשר נניח לעשות להם קניה פה ושם, לעזור בדברים קונקרטיים, וזהו. חשוב לתחום את העזרה שאתם מעניקים, כדי שלפחות תהיה תחושה שזהו לא בור ללא תחתית...

חשוב להבהיר לו כי את לא מוכנה לחכות וההסכם הזה ראוי שיתבצע לפני החתונה. עמדי על כך. בלאו הכי יש לחצים והרבה מתח לפני חתונה וכדאי לא להגיע לפיצוצים בנושא הזה- כי דווקא שם הדברים יכולים להתלקח לכדי ויכוחים ועימותים וחבל. לכן בשלב ראשון היי אמפתית לבעלך לעתיד, הסבירי לו כי את רואה בזה עזרה ענקית להוריו ואת מבינה כי בהמשך תצטרכו לסייע. אבל, חשוב שהסיוע יהיה בפרופורציות. כך את "איתו" כי את מבינה את גודל המצוקה אך את גם שמה גבולות ברורים.

מעבר לכך הייתי מציעה לחשוב על אירגונים או מקומות אחרים שיכולים לסייע. לא להשאיר את העול רק על הכתפיים שלכם.

מאחלת לך זוגיות טובה ומזל טוב!

ראשית תודה על תגובתך. זה בדיוק מה שחשבתי לנכון לעשות- להגיע להסכם לפני החתונה ובן זוגי מסכים עם כך. הוא אמר שידבר עם ההורים וייראה כמה כסף הם צריכים למחייה. הבעייה היא עם ההתנהלות של ההורים- הם לא חיים לפי המצב הכלכלי שלהם ומשתמשים בכסף של בן זוגי בלי בושה עד כדי כך שאין לו בכלל שום חיסכון. כשאני מסתכלת מסביב ( גם על ההורים שלי)- הורים תמיד עוזרים, מעניקים ולא לוקחים, אינסטינקט בסיסי שאין להם. אבא שלו אדם לא סימפטי, קשה ועקשן ואני חוששת שבן זוגי, הבחור הטוב, המצפוני והרגיש, לא יוכל לעמוד מולו ולקיים את הבטחתו כלפיי. הם מקבלים סכום כלשהו מדי חודש, שלדעתי מספיק למחייה פרט לשכר דירה ולכן העזרה שלנו צריכה להיות מוגבלת רק לשכירות וגם פה מדובר בסכום לא מבוטל שהיה מקדם אותנו צעד לקראת דירה משלנו מתישהו בעתיד. החשש שלי שההורים שלו ינסו לנפח את הסכומים ולחלוב ממנו הרבה יותר.

שלום לך אנונימית,

זה אכן לא פשוט. לא עבורך ולא עבורו. כן, להורים יש אינסטינקט בסיסי של להעניק ולתת לילדים שלהם, וכאן זה לא ממש קורה. מבלי להיכנס ל"למה" זה לא קורה או לפחות למה לא כל אחד חי את חייו מכספו, שוב ושוב יש לעורר ולחדש את הדיון מול בעלך.

אני שמחה שהוא מבין את גודל הבעיה, שמחה שהוא יכול לסכם איתך שיהיה סכום אחיד. העינין הוא האסרטיביות שלו- ככל שתעודדי אותו לכך, לעמוד על שלו ולחיות את חייו ולדאוג לביתו שלו- כן יטב. הוא חייב להיות חזק מולם ולהזכיר להם פעם בפעם כמה זה קשה לתת גם את מה שאתם נותנים.

אני מבינה שהשינוי הזה קשה לו, עד כה היה מצב מסוים ומעכשיו, כשתתמסדו ושתקימו בית- זה יהיה קשה הרבה יותר. כלכלית כמובן וגם רגשית- מולך. פתאום זה אחרת בשבילו. אין לי ספק שהוא חושש כמוך, אך הגדולה היא ששניכם יחד בסירה, אתם באותה דעה ולא חלוקים- וזה משמעותי מאוד לתחילת הנישואין. למעשה אתם כבר חווים ניסיון-זוגי לא פשוט ונראה שאתם עומדים בו.

רק יהיה חשוב לא להוריד את הנושא מסדר היום ולחזק את בעלך לעתיד להמשיך להיות אסרטיבי. אני בטוחה שהסכום שאתם נותנים הוא מספיק והם יצטרכו להתמודד עם זה. לפעמים גם מול הורים צריך להיות נחושים.. עדכני איך הולך.

הוא טוען שהסכום שלו יזדקקו ההורים לשכירת דירה הוא כ 4 אלף ש"ח. הסכום הזה לא מקובל עליי ונראה לי גבוה מדיי. אני מבינה שבן זוגי רוצה שהוריו יחיו ברמה סבירה והיות והם כל היום בדירה ולא עובדים, זה יותר משמעותי עבורם. אבל היות ואני מרגישה כלפיהם הרבה כעס וחוסר אמפתיה, קשה לי להסכים לכך. הגעתי למבוי סתום. האם להמשיך להתעקש על פחות? האם להכריח את עצמי להשלים עם זה? קשה לי בכלל לחשוב על פירוק הקשר, אבל יש גם מחשבה כזו .

שלום לך שוב אנונימית,

אני חושבת שיהיה כדאי להגיד לבן זוגך, לא באופן מאיים, שהסכום הזה לא ממש מקובל עלייך. שאת חושבת שהוא גבוה מדי ולמעשה מדובר בכמעט משכורת נוספת. עבור זוג טרי זה נטל כלכלי לא קל.

הייתי מנסה לחלק את זה אחרת, כתבי לי מה דעתך: נניח להעביר אליהם סכום של 3,000 ש"ח (אם זה נראה לך), ואת היתר, ע"י דרכים אחרות של סיוע: קניה אחת לשבועיים, נניח, ועזרה בבית (ניקיון, סדר, עוזרת אחת לכמה זמן). לנסות בכל זאת לתרגם את הכסף לעזרה קונקרטית. עכשיו בעידן המשלוחים דרך האינטרנט, אתם יכולים מראש לקבוע איתם שאחת לשבוע או לשבועיים אתם עוזרים להם בקניה הגדולה לבית. מעבר לכך אם את מכירה סופר גדול או מבצעים ואת בכל מקרה קונה לביתך שלך, תוכלי לקנות גם להם על הדרך מבלי שזה יגזול זמן רב מזמנך.

נסי להסביר לבעלך שכדי שתהיו בראש אחד הוא צריך להתפשר מולך, בכל זאת, לא כל זוג יכול לעשות זאת עבור ההורים, ואם כן זאת מצווה גדולה. אבל צריך להיות לה גבול מסוים ופרופורציות. חשוב שתבררי איתו האם הוא מוכן לסייע להם בדרכים אחרות.

באופן כללי, עזרה וסיוע נמדדים לא בכסף. אלא בעזרה קונקרטית. לצורך הדוגמה, כשאדם פושט יד, היית מעדיפה לתת לו 10 ש"ח או לקנות לו משהו לאכול? את היית רוצה לדעת שהסכום הזה מתורגם למשהו שנכון לו ויהיה בו תועלת. אז אני לא אומרת לבטל את הסכום הכספי, אלא לנסות לעזור בדרך נוספת, ושונה. ככה גם את תוכלי להרגיש ש"באמת אני עוזרת" וזה לא סתם כסף שאת לא יודעת מה עושים איתו, נניח. מה דעתך?

התחתנו ועכשיו אנחנו נמצאים בחיפוש דירה אחרת להורים. הצבתי גבול של 3000- 3500 ש"ח, אבל אביו של בן זוגי ממשיך לדרוש ממנו להשכיר דירה יקרה ב 4 אלף ש"ח ואני מרגישה שאני נמצאת בלופ אינסופי שאין לו פתרון: בעלי מסביר לאביו שאין לנו יכולת כלכלית לשכור דירה יקרה ושינסה להוזיל את הדרישות שלו, אביו עושה לו שטיפת שכל שאין דירות נורמליות וראויות במחיר נמוך יותר והוא לא מוכן לחיות בדירה "ישנה ומתפרקת" ומפעיל עליו סחיטה רגשית שדירה זה כל החיים שלהם והם נמצאים בה רב הזמן ולכן הם צריכים דירה "טובה" (= חדשה ומפוארת בעולם המונחים הרגיל)
בעלי חוזר אליי ואומר שהוא לא יכול לנטוש את ההורים ועליו לעזור להם ואני מחזירה אותו חזרה להיגיון ואומרת שיש גם אמצע בין "לזרוק את ההורים" לבין לפנק יתר על מידה. והכל חוזר חלילה, כמו מעגל אינסופי.
שום עזרה קונקרטית אחרת לא תעזור כאן- הם צריכים כסף לשכירות והסטנדרטים שלהם לאיכות הדירה גבוהים מדיי לכיס שלי. בנוסף כל חודש יש הוצאות נוספות שנוחתות עלינו. חודש אחד זה היה חשבון מים מנופח (2000 ש"ח), חודש אחר פתאום הם צריכים מזרן חדש (עוד כמה אלפי שקלים). ועד בית וטלפוניה נופל עלינו. וכל זה בנוסף לסכום האסטרונומי שאנחנו משלמים על השכירות היקרה בתל אביב(מילא אם הייתה איזושהי תועלת למחייה שלהם בתל אביב, אבל ממש אין- הם בקושי יוצאים מהדירה).
נראה כאילו לא אכפת להם שאנחנו זוג צעיר בתחילת דרכנו וצריכים לצבור חסכונות.
איך ניתן לעצור את מסחטת הכספים הזו ושההורים שלו יפסיקו לנצל את טוב ליבו של בעלי?

אבל אפשרי לחשוב להשכיר דירה גדולה ל2 משפחות?או בית פרטי?ככה גם את תהני,ואולי כשיהיו ילדים,יהיה לך עזרה צמודה?

אני לא מתארת את עצמי גרה עם אבא שלו. הוא אדם קשה ומאוד מתערב. אין ספק שצריכים לחיות בנפרד

אני לא חושבת שיש איזושהי בעייה בי או ביחסים שלי עם בעלי. הבעייה היא בהורים ובגיל כזה לא ניתן לשנות אותם והם גם לא יסכימו לטיפול כזה

שלום לך אנונימית,

אני מבינה שאת לגמרי קרועה בין שני קומות- זה בדיוק מה שעובר על ארוסך. אני די נדהמת לשמוע את הבקשות של ההורים, מצד שני את הצבת גבול של 3000-3500 ש"ח, אני לא יודעת אם עוד 500 ש"ח לא יתנו לך שקט וזהו.

מצד שני, זה מאוד לא בריא- כל הסיפור הוא סבוך, היחסים, הדרישות, הגבולות. במצב כזה כן הייתי ממליצה לקבל יעוץ נוסף, עמוק יותר. אם את לא רואה שזה צעד שנכון לך- אולי כדאי להוסיף את ה-500 ש"ח האלה, ולעמוד בסכום הזה ולא מעבר לזה- בתקוה שאכן לא יגיעו עוד דרישות. צריך לעשות איתם חוזה ברור שזה הסכום ואם משהו בדירה לא תקין אין זה מתפקידכם לשלם או עוד כל מיני סעיפים שישמרו עליכם. מאוד לא פשוט שזה ההורים של בעלך לעתיד - לא פשוט בכלל.

כמובן שהגבול אמור להיות ולהתבצע ע"י ארוסך והוא צריך פשוט לתחום את רמת הסיוע ואפשרויות העזרה. אני מזמינה את דורית לתת את חוות דעתה, אולי היא תוכל לתת לנו פיתרון?

העניין הוא לא רק בהפרש של 500 ש"ח, אז נחסוך פחות, אז ייקח לנו קצת יותר זמן לשכור דירה נפרדת לנו (כזכור אנחנו גרים עם ההורים שלי). הבעייה היא שאני לא רוצה להיכנע לתכתיבים ולחוצפה של האבא שלו ורוצה להציב לו גבולות כבר בהתחלה, אחרת זה יימשך ללא סוף. בנוסף כל פעם יש הוצאות חדשות נוספות על שכר הדירה, ככה שהמחיר יקפוץ לסכום יותר גבוה מאותם ה 4000 ש"ח.
בעלי דיבר ארוכות עם אביו היום והם הגיעו ל"פשרה". אנחנו נשלם את ה 3500 ש"ח והיתרה ההורים יוסיפו. הם בשום פנים ואופן לא מוכנים להתפשר על דירה זולה יותר מ 4000. כלומר זה אומר שהם מקצצים את התקציב שלהם לחיים ב500 ש"ח לפחות מדי חודש ואני חוששת שעוד כמה חודשים האב יתייצב ויגיד שזה לא מספיק לו ויתחיל שוב עם הסחיטה הרגשית ובסופו של דבר אנחנו נשלם את ההפרש. אני חושבת לא רק על שנה- שנתיים קדימה , אלא מעבר לכך, הרי הם לא חושבים בכלל על לחסוך קצת לזיקנה וכל ההוצאות ייפלו עלינו. עדיף שאת ה 500 ש"ח ה"עודפים" שיש להם שישימו קצת בחיסכון לעת זיקנה. שום הסכמים לא יעזרו- היום האב אומר שהוא לא יבקש יותר ואם עוד כמה חודשים יבוא ויגיד שאין לו כסף לאוכל, מה בעלי יגיד שהוא הבטיח לפני כמה חודשים שלא יבקש יותר ולא ייתן לו? ברור שייתן לו והאב יודע את זה, לכן הוא מוכן "להתפשר", כי הוא יודע שאת החסר אנחנו נשלים.
לצערי בעלי הרבה יותר נאיבי ממני ולא מבין עד הסוף את הנזק ועד כמה אביו מתחמן אותו. באמת שאני לא יודעת כבר מה לעשות :(

היי
הורים לא בוחרים בן זוג כן!

את צריכה להחליט אם את מקבלת את החבילה כולה על מעלותיה וחסרונותיה מבלי לנסות לתקן אותה כל הזמן, לדעתי את חייבת למשוך את דעתך מן העניין, רק אם בעלך מבקש את עזרתך אז כדאי מאוד שתהיי ניטרלית עד כמה שאת מסוגלת להיות כזו...
הרי יותר ממה שאמרת לו והבהרת את עמדתך הוא מחכה שתהיי שם בשבילו כבת זוג תומכת, ההבדל הקטן שהם הוריו והוא חייב בכבודם למרות שייתכן והם סוחטים אותו כלשונך,
אני ממליץ לך על 2 דברים: 1.להרפות ולהבין שזה לא בשליטתך. 2. להשאיר את ההחלטה בידיים שלו ולכבד את ההחלטה שלו לפעול כפי שנראה לו נכון.
כל זה בתנאי כמובן שהיחסים עם הוריו לא באים ממש על חשבונך!
בהצלחה

אנונימית יקרה, קראתי את התכתובת, ולדעתי זהו מצב בלתי נסבל!!!
אינני חושבת שאת יכולה "לשחרר" נפשית כפי שבני מציע, כי מדובר בבניית העתיד שלכם כזוג וכמשפחה, ולא יעלה על הדעת שסכומים כאלו יופרשו בצורה קבועה לצרכי ההורים במקום שתחסכו למען עצמכם.

כפי שהנושא הזה היווה קושי עצום וגרם לך להיסוס לפני החתונה, את נוכחת עכשו, אחרי שכבר התחתנתם, לראות שהבעייה עלולה רק לגבור עם השנים.

אני באמת חושבת שכדאי לפנות לייעוץ זוגי במצב כזה, על מנת לחפש יחד פתרון ששניכם תוכלו לחיות איתו בשלום.

לדעתי בשלב הזה כל אחד מכם כבר "אלרגי" וקרוב לפיצוץ כל פעם שהנושא עולה בצורה כלשהי, ואינכם מצליחים לנהל על כך שיחה מעמיקה ולקבל החלטות. אתם תקועים.
אני מקווה שניתן יהיה למצוא פתרון טוב וראוי, אבל כדי להגיע לכך יש צורך לנהל שיחה טובה, פתוחה, ממצה ויסודית, וכרגע נראה לי שאינכם יכולים לעשות זאת בכוחות עצמכם, וזה היתרון בפנייה לייעוץ זוגי, או אפילו לגישור, כי נדרש לנהל כאן משא ומתן שתפני, לא שהאחד ינצח והשני יפסיד, אלא ששניכם תרוויחו.
ולא מדובר רק על גורם הכסף. יש כאן גורמים נוספים, רגשיים, שחשובים לכל אחד מכם:
בטחון, אמון, בניית העתיד, וודאות, איכפתיות כלפי ההורים, בניית הזוגיות שלכם ועוד הרבה נושאים שנחבאים בתוך הנושא הכאוב הזה.
ראי, כמעט כל זוגיות נדרשת להתמודד עם נושאים כאובים, והיכולת לעשות זאת היטב היא מבחן לחוזק הזוגיות והאהבה. אם תצליחו להתגבר על קושי הזה - הזוגיות שלכם תתחזק.
אבל כבר נדרש כאן להיעזר בגורם חיצוני, בגלל המטענים הרגשיים שהצטברו שלא מאפשרים להתקדם בשיחה.

איך בכלל מתחילים? בעלי באופן כללי נגד כל הטיפולים הפסיכולוגיים ולא רואה בהם תועלת. הוא לא חושב שזה נכון לשלם לאדם שבכלל לא אכפת לו ממך כדי לשפוך את הנפש. יהיה לי מאוד קשה לשכנע אותו ללכת לטיפול כזה.

כשהויכוח שלנו מגיע למבוי סתום, בעלי אומר "זה ההורים שלי והם כאלו ואני רוצה שיהיה להם טוב". כלומר יש הבנה והודיה מצידו שמשהו לא בסדר, אבל תמיד יש לו הסבר "זה ההורים שלי ואני רוצה שהם יחיו טוב ולך לא אכפת מהם כי הם לא ההורים שלך". וזהו, אין לי מה להגיד על זה. אני יכולה לפתוח את הלופ מחדש ושוב להתחיל בויכוח שהסטנדרטים של הוריו ל"לחיות טוב" זה סטנדרטים גבוהים מדיי ואם הוריי היו במצב הזה הם בחיים לא היו מתנהגים ככה ומסתפקים במועט, כמו כל הורה נורמאלי אחר. אבא שלו מאוד אובססיבי לגבי דירה והכניס לו למח שאם אנחנו מרויחים טוב, עלינו להתחלק איתו ולספק לו רמת חיים גבוהה. עם כל הכבוד, הכסף שאני מרויחה לא נקטף בשיחים, אלא בלימודים ארוכים ועבודה קשה, ולא נועד להם, להורים, אלא לעתיד המשפחתי שלנו. ואי אפשר לחשוב רק על היום- מה יהיה מחר? מה אם אחד מאיתנו יאבד עבודה? מה עם לקנות דירה בעתיד? מה עם כסף לגידול ילדים? הם לא חושבים עד כדי כך רחוק וחושבים שיהיה מספיק כסף לכולנו. אין להם שום תחושה לגבי הכסף שזוג צעיר צריך להמשך דרכו.

אני לא יודעת איך להתנהג עם ההורים שלי, הם מודעים לעובדה שאנחנו צריכים לעזור להוריו (וכמובן שלא אוהבים את זה) ולא מוכנים לקחת מאיתנו גרוש על הוצאות המחייה כדי שנוכל לחסוך. איך אני אסביר לאמא שלי למה שכרנו להוריו דירה כל כך יקרה? הרי ברור לכל שכל מה שקורה כאן זו לא עזרה אלא תמיכה כלכלית של ממש. בעלי אומר להגיד שהוריו משלמים חלק מזה, אבל אז תעלה השאלה אם להוריו יש כסף כדי לשלם חלק מהדירה, למה לא שוכרים דירה ממוצעת במחיר ממוצע שהוריו ישתתפו בחלק הזה וייקלו עלינו את המעמסה הכלכלית? אני אצטרך גם להתמודד עם לחצים ושאלות מצד הוריי.

מאז החתונה לא נפגשתי אף לא פעם אחת עם הוריו, אני נמנעת מכל קשר איתם, לא יודעת איך להתנהג איתם, לחייך כאילו הכל בסדר, להגיד "תתביישו לכם".. לא יודעת.

אנונימית יקרה, לאור דברייך המצב ביניכם אכן בעייתי. כבר אי אפשר להתעלם מן הקושי הזה ולהמשיך כרגיל.
יש תחומים בהם נכון לבלוע ולוותר ולבוא לקראת האחר, אבל זה לא נראה לי תחום כזה. זה מהותי מדי וסביבו נוצר "כיס התנגדות" מאוד עמוק וטעון, ובצדק,מבחינתך.

בעלך צריך להבין שיש לו היום מחוייבות ראשונה אלייך, ומול מחוייבות זאת הוא חייב לעשות כמה שינויים בחיים שלו. הדברים לא יכולים להמשיך כפי שהם היו, משום שלך יש כאן דעה אחרת משלו, וזו זכותך להביע אותה.

אילו הוא היה לבדו - זו זכותו להמשיך לתמוך בהם כרצונו, אבל כאן הוא מאלץ אותך לעשות משהו בניגוד לערכייך ולרגשותייך ולמצפונך.

עלייך לפנות אליו ולהגיד לו שמכיוון שהבעייה לא נפתרה ומכיוון שאינכם מצליחים לפתור אותה בעצמכם והיא לא תיעלם לבד - אתם זקוקים לעזרה מקצועית. אין מנוס מזה.

האם הוא מצפה שאת פשוט תמחקי את תחושותייך ואת דעותייך ותיישרי קו עם הגישה שלו? בעיני זו לא זוגיות בריאה, וההתנגדות שאת תצברי עם הזמן תתבטא בחוסר יכולת לאהוב אותו בהמשך, כי קשה לאהוב מישהו כאשר כועסים עליו ומאוכזבים ממנו לאורך זמן. עליו להבין שאי פתירת נושא מהותי כזה מזיקה ומסכנת את הזוגיות שלכם.