לא הכל דבש!

שלום מימי,

נראה שיש בקשר הזה דבר מרכזי בולט- מה שאת עוברת מול עצמך ואיך זה מתקשר לזוגיות איתו. אני נוטה לא לקבל אוטומטית את האימרה שבן זוג צריך להרים אותך. כאן נדלקת לי נורה. כיוון שאמנם בן זוג ראוי שיהיה, יכיל ויעזור לך להתרומם ממשברים, אבל תפקידו של בן הזוג הוא לא להרים אותך, לרפא אותך, לשרת את הצרכים שלך- זה לא המקום.

מי שיכול לעשות את כל אלו עבורך היא רק את. העובדה כי את יודעת מה היה חסר לך בעבר מאז גיל ילדות ואת מקשרת אותה ל"כאן ולעכשיו" שלך, היא טובה. היא מלמדת שאת יכולה לעשות עבודה עצמית ולנסות להתקדם עם זה הלאה. את המענה לחסרים מהילדות או מהעבר אפשר לקבל בתוך מערכות יחסים בהווה, אבל לא באופן מלא, בטח לא כאלה שנהפוך עם הזמן להיות תלותיים בהן. כרגע אולי את חוששת לעזוב כי את מרגישה תלותית מדי.

נוסיף לזה את הביקורתיות שאת חווה, חוסר האכפתיות והקנאות של בן זוגך, וכמובן יהיה קשה אף יותר להתמודד עם כל זה. אבל התחושה הכללית שלי היא שאי שביעות הרצון שלך מהקשר- דווקא תלויה בשינויים שאת יכולה להביא על עצמך, שינויים טובים ובריאים לך. לא צריך בן זוג בשביל זה, צריך אותך.

כשהתקשורת לא מתפקדת כך יהיו גם היחסים הרומנטיים והפיזיים, הוא יהיה פחות אכפתי ויותר אדיש; יחסי האישות יהיו טכניים ולא מספקים; והכנות לא ממש תהיה מנת חלקו של הקשר. זה כנראה מה שקורה בקשרים שאין בהם את התקשורת או שלא מטפחים אותה דיה. נשאלת השאלה האם מולו את מרגישה שתוכלי לייצר תקשורת כזאת. יש בהחלט פעמים שזה אפשרי.

מעבר לזה, כל הדעות מסביב, רצוי שישארו רק דעות. מה שחשובה היא התחושה שלך וההחלטה האישית שלך שתיווצר מכל המסקנות שצירפת בארבע שנים איתו. כמובן אין מה להישאר עם בן זוג שאינך רואה אותו בעתידך, שאינו אכפתי וקשוב, שאת לא מרגישה או לא בטוחה שאת אוהבת אותו, או שאת חוששת שאת פשוט מבזבזת את הזמן. מצד שני- נסי לאתר את החלקים שלך בקשר. משהו בך מאוד מחפש את מה שחסר לך, ואולי יש איזה רצון בתוכך, שהגבר שלך יספק את מחסורך; את כל מה שמעולם לא היה. לצערי זאת לא גישה נכונה.. כי ככה את נעשית תלותית בו, במקום לראות את האחריות לשינוי- רק בעצמך. ומתוך כל מה שכתבת, יש לי תחושה שאת גם מסוגלת להביא לשינוי הזה.

אני אחפור קצת בשביל רקע- תמיד נלחמתי על מקום, בילדות ככ רציתי להיות במקובלים, בבית שיתגאו בי, בבגרות כבר לא רציתי לעשות מה שאומרים לי אלא לחקור בעצמי את הדברים, אבל עדיין תחת שיקולים של מה לא ידאיג אותם. בקשר די חנוקה הדברים חוזרים על עצמם אני שוב במאמץ להיות פופלארית, מעניינת, מקור גאווה. כל הזמן חייתי בבדיקה "האם זה בסדר" סוג של הקטנתי את עצמי אולי, תמיד הרגשתי שצריכה לרצות, כדי שיאהבו אותי ויתגאו בי. מה יגידו ואיך זה יראה כלפי חוץ, חוששת שאהיה פחות מוערכת.
אני זועקת לשינוי, קשה לי לראות אחרים עם פוטנציאל כשלי שלא מושפעים מהסביבה וממצים את עצמם. לפעמים מרגישה שגורלי להשאר תקועה בחיים ולראות אחרים מצליחים לקבל מה שאני כ"כ רוצה. קשה לי לראות את עצמי שלווה חיה את החיים שרציתי, אולי אני מכורה לדאגות או שקורצתי מחומר אחר, לא זה של המצליחנים. תמיד הרגשתי לא טובה מספיק. לא ברור לי מה קרה שם בילדות שכ"כ פוחדת מלבד ומפרידה. האם זה סוג ההתקשרות? לא ברור לי. הורה אחד חם והורה שני קר. מפתיע כמה זה יכול להשפיע על חייו של בגיר... יש לי כעסים על ההורים כי אני לא מבינה למה היה חסך ולמה היחס שלהם הפך אותי לילדה מפוחדת ותקועה, תחושת הכעס עליהם לא נעימה לי ואני מנסה להדחיק.
אומרים שבכל אחד יש ילד פנימי, אז הילדה שבי כל הזמן שואלת למה? למה הם עשו לי את זה? למה אחרים מקבלים פריבילגיות שאני לא, למה אני לא יכולה להיות שלמה עם עצמי לאורך זמן מבלי שיורידו לי את המורל? למה התכוונת שאי השביעות שלי מהקשר תלויה בשינויים בתוכי?
לגבי הקשר כן יתכן ופיתחתי יחסי תלות. הייתי רוצה להיות עצמאית בקשר לגמרי כך שאראה בחורה עם פאסון בעיניו. אני מנסה לדבר ולדובב אותו הוא לא אוהב לדבר, להקשיב או שחושב שאין טעם להקשיב. אנחנו לא בכמיהה לראות אחד את השני רב הזמן אולי זה דעיכה של הקשר או אהבה שנגמרה. מבקר אותי וגם אני את עצמי.
תודה על המענה המהיר זה חשוב לי. כל יום במלחמות עם עצמי ותמיד אני זו שמפסידה בהן או שזו הילדה הפנימית שבי שמנצחת. חושבת שיש פתרונות פרקטיים עבורי?

שלום לך שוב מימי,

תודה לך על הפירוט המרשים.

אין ספק שהילדות שלנו והעבר, כפי שכתבתי לך, מאוד משפיעים על הבחירות שלנו, החל מהמקום הלא מודע- כל המנהגים, הפעולות וההתנהלויות שאנחנו משתמשים בהם במערכות יחסים, ועד למודע עצמו. את יודעת להגדיר טוב את מה שחווית ולכן גם העבודה העצמית שאת יכולה לעשות תניב פירות.

נראה שבקשר הזוגי הנוכחי את נוטה, כנראה מחוסר ברירה, לשחזר את ההתנהגויות ה"קדומות" שלך, כילדה קטנה שרוצה את האישור, את הפופולאריות, אותה ילדה שחוותה הורה אחד קר והורה אחד חם, וכנראה החוויה הזאת היתה לך מאוד מבלבלת. התלות שאת מתארת - הפחד מלהיות לבד, יכולה להסביר גם את חוסר ההערכה שאת חשה לאורך השנים, הן כילדה והן כבגירה. כיוון שאם היית חווה נניח חוויות מוצלחות של ביטחון והצלחות, הישגים והערכה טובה- אולי היום לא היית חוששת להיות במקום של "לבד וטוב לי", אולי גם דרך בן הזוג את עודך מחפשת את הפידבק, את תשומת הלב, את הפופולאריות ו"תהיה גאה בי, אני טובה".

כשאני כותבת שאי השביעות שבקשר הזוגי תלויה בך, אני מתכוונת לכך שאם את תפעלי לטובת שינוי, בעצמך, בכלל ללא קשר כרגע לבן הזוג, מאוד יתכן שמשהו בשביעות רצונך מהמערכת הזוגית- גם ישתנה. זה לא חייב להיות כך, יתכן וגם תחליטי אחרת, אבל משהו בטוח יזוז מכיוון של חוסר וודאות וחוסר אונים לכיוון של שליטה וראיית הטוב גם במה שקורה לך. כשאדם לוקח על עצמו את האחריות לשינוי, הרבה יותר קל לו. כיוון שהדברים "פתאום" בשליטתו, ואין לבן זוגך כלל קשר לאושרך הפרטי (נשמע אבסורדי). לבן הזוג בהחלט יש השפעה על חייך, אבל עדיין- האחריות היא אצלך.

בהחלט ובהחלט יש פתרונות פרקטיים עבורך, ועבור כל אחד שרוצה ומוכן להשקיע ולהתאמץ לשינוי. לא קל לשנות, לא קל לשנות דפוסי חשיבה, לא קל פתאום לחיות משהו אחר שאני לא מכירה. אבל זה שווה כל מאמץ וכל השתדלות. כיוון שזוהי לחלוטין השקעה לטווח ארוך. תלוי רק בך.

תודה עדי! אבל איך משנים דפוסי חשיבה זה כ"כ קשה. יש משהו שאפשר כבר להתחיל לעשות?

הי מימי,

את צודקת. זה בכלל לא קל. לצערי אין פתרונות קסם. לשנות דפוסים זה תהליך מאוד מאוד מורכב, הוא כולל בתוכו המון רבדים ומצריך הרבה סבלנות. מאחד לשני זה משתנה, יתכן ואדם אחד יעבור תהליך קצר יותר ופחות מורכב מאדם אחר- כל אדם עם מה שהוא מביא איתו.

להערכתי, מהמעט שקראתי, אני כותבת לך בהסתייגות מסוימת (כי בכל זאת איננו מכירות לעומק) שבמקרה הזה הייתי ממליצה על טיפול פרטני, שיכלול בתוכו את המקומות האלו שאת רוצה לבדוק עם עצמך, לעשות מעט סדר, להתחיל לשנות "קטן" כדי להגיע להישג גדול.

אין לי רשימה או נוסחה מסודרת מה צריך לעשות כדי להביא לשינוי. אני רק יודעת שכשעושים את זה נכון מול איש מקצוע שיכול לכוון אותך, זה יכול להיות הרבה פחות מתסכל ויותר קל. זה נכון- צריך להשקיע הרבה, אבל זה משתלם לטווח קצר ולטווח ארוך. כשעושים את זה "יחד", זה פחות מפחיד ממה שזה נשמע.

מה שעוד אני יכולה להציע לך זה להתחיל "לפשפש" באינטרנט ואולי למצוא חומרי קריאה על שינוי, או ללכת לחנויות ספרים ולקרוא קצת על זה. אולי זה יתן לך מעט השראה.

ברור שכשתעשי סדר בתוך עצמך, כשתבדקי לעומק מאיפה הדברים מגיעים ולמה את פועלת דווקא כך או כך (לחלק מהשאלות יש לך כבר תשובות! זה נהדר), יהיה קל יותר להחליט גם לגבי הקשר. חשבי על זה כך: הקשר מורכב מ-50% את ו-50% הוא. כשלפחות חצי הוא "שלך", לבטח יש לך השפעה עליו.