הי עדי!

הי עדן,

אם היא היחידה שיכולה לעזור לך והיא עבדה שם והמידע שהיא תיתן לך מאוד יסייע לך, אני חושבת שכדאי שתהיי נקודתית. נסי למצוא זמן בעבודה ולשאול אותה מתי היא יכולה לדבר איתך, בעבודה. ככה לא תצרי משהו קרוב מדי או מנסה מדי. כדרך אגב את יכולה לשאול אותה מה שלום הטבעת שלך...

ממה שאני מבינה את מרגישה צורך גדול להתייעץ איתה אבל פחות לשדר משהו קרוב מדי, ולהכין יהיה כדאי מראש להגדיר את השיחה כשיחת עבודה, ולהיות עניינית אך "כרגיל", בשיחה הזאת. מה דעתך?

כמובן שאני מסכימה איתך. לא בא לי שוב להראות שאני עושה צעד בחברות. מצד שני אני מרגישה שאני מאבדת אותה... אז כן, השבועיים האלו עברו לי בקלות, אבל כשאני חושבת על זה תוך כדי שאני כותבת לך כל מה שבא לי לעשות זה להתקשר אליה סתם כך. כנראה שהגעגוע קיים.

בוקר טוב

הגיוני וטבעי שכשעוצרים רגע לחשוב על מה היה אז- יש געגוע, יש זיכרון. צריך להכיר בהם שהם אכן קיימים והם עוד יהיו שם כנראה תקופה.

אני לא חושבת שהחוויה שלה, נניח, היא כמו שלך. בעוד את מרגישה שאת מאבדת אותה, היא בכלל יכולה לחוות את השבועיים האלה כ"הפסקה קטנה" או כמשהו פחות משמעותי. לא כי את לא משמעותית לה, אלא כי האמות מידה שלה והערכים שלה הם שונים משלך. היכולת שלה להתקשרות גם היא אחרת משלך, ולכן כל ההגדרות והחוויות יכולות להיות שונות בעוצמות שלהן.

אז לסיכום, נראה שבאמת כדאי יהיה להיות מאוד ממוקדת בנושא ולשאול אותה עניינית.

בסופו של דבר סימסתי לה – מודה, נשברתי. התכתבנו קצת בשישי בצהריים, ואמרנו שניפגש בשבוע הבא. יותר מאוחר בלילה היא סימסה לי, יצאה עם החדשה ועם ההוא שהיא ניסתה ורצתה שאצטרף. לא הצטרפתי. אתמול היא באה אלי אחרי העבודה, באה אלי – בלי משהו אחכ להעביר את הזמן. הופתעתי לטובה. דיברנו ישר על העבודה, אמרה שתבדוק לי דברים ותעדכן.
אחכ סיפרה על החדשה, אמרה שאני חייבת לפגוש אותה. אמרה שהניסיון (ההוא שניסתה איתו) קצת מבלבל אותה – אני רק מבינה עד כמה היא מתוסבכת ולא סגורה על עצמה. אומרת שהיתה מעדיפה להיות עם גבר כי זה יותר קל בעולם, אבל יודעת שהיא רוצה לחיות עם אישה. כשסיפרה על החדשה, ועל המראה שלה, אמרה שיש בה משהו שמפריע לה. אמרתי לה שאם היא מתכננת להיות עם אישה, שתקח בחשבון שהגוף הנשי עובר שינויים הרבה יותר קיצוניים מאשר גבר, והעדתי על עצמי שלי יש תסביכים של אחרי לידה – היא אומרת לי – מה? את מדהימה! אז כמובן ששמחתי לשמוע, ביני לביני סימנתי ליV של עוד ניצחון קטן. מה לעשות, זה הדברים הקטנים שמשמחים...
לא היה שום טיזינג, שום משחק ושום כלום. היא הקשיבה לי מאוד בענייני עבודה, אני מאוד על החיים שלה האישיים. רצתה לשמוע מה איתי בחיי האהבה, אמרתי שאין משהו מיוחד. סיפרתי לה על שניים שרצו אבל כששמעו שיש לי ילד.. ועמד לי על הלשון להגיד לה, שדווקא השניים שלא הפריע להם היו נשים ולא גברים, אבל לא היה לי כוח להעלות את זה, זה היה גורר שיחה... או שבעצם אני כן צריכה להעלות את זה בהקשר הזה? סתומרת, ככה להכניס את זה? אם בכלל... את העניין שיצאתי עם אישה. שהיא לא היחידה. שאולי באמת זה הכיוון שלי. למרות שאני עדין חושבת על עצמי שאולי לא באמת משנה לי. כל עוד הצד השני מתנהג ומתייחס כמו שצריך, ויש אהבה, משיכה ואמון – אז מה זה משנה בעצם?
בקיצור, בינתיים אני חייבת להיות קצת בקשר, כי אני חייבת לבדוק את העניין הזה של העבודה.
חייבת לציין שהיה נחמד מאוד אתמול. לדבר, להקשיב, לראות. נפרדנו בחיבוק וזהו.

אתמול היתה הלוויה של סבאבשלה. הלכתי. אני ושירה החברה הכי טובה שלה מהתיכון היינו. החדשה לא יכלה לבוא. בסוף דיברנו, שירה הציעה לצאת למחרת שזה היום. שאלה אם אני מצטרפת. אמרתי שאבדוק אם יש סידור לילד.
על פניו כאילו כלום. החלטתי להעביר כך את הימים הקרובים - הסבא, העבודה שלי. זה לא אומר שאני חייבת אחכ להמשיך כרגיל. מבחינתי אחכ הנתק ימשיך.אני שומעת ממנה על המקום של הניסיון בחיים שלה. כמה אהבת ומעריכה אותו. כמה היא יוזמת להיפגש איתו. גם אני רוצה. מודה.
מה את אומרת ?

בוקר טוב עדן,

במקרה הזה הייתי חושבת לזרום עם האינסטינקט ופשוט לעשות מה שאת רוצה בפנים. אני מאמינה שסללת דרך נכונה- לא להיות קרובה מדי ולא רחוקה מדי - להיות בסביבה אבל לא ממש בפנים.

היא אכן לא סגורה על הדרך שלה ועצם כך שהיא כרגע בקשר רציני או מערכת יחסים מחייבת ועדיין נותנת הרבה מקום ומחשבה ל"ניסיון" ההוא מעיד על האמביוולנציה שלה- מצד אחד רוצה כך, מצד שני רוצה אחרת. כל פעם מנסה משהו אחר. לא קל בטח להיות במצב כזה מבלבל. וטוב שאת כרגע לא "שם" איתה.

לסיכום, יש להפריד את מה שאת מנסה להשיג בקשר איתה (ז"א להיות במקום מאוזן מולה ולא יותר מדי מעורבת) לבין הצורך שלך בחברה, לבלות וכיוצ"ב.

איכשהו בערב נקלעתי להתכתבות איתה, סתם כי רציתי לראות שהיא בסדר. רשמתי שאני מקווה שהיום היא תישן – רשמה שזה התכנון.
יופי, מצויין - ממושמעת.
אני משתדלת להיות תמיד ממושמעת.
אם זה תלוי בי את תמיד תהיי ממושמעת (אני יודעת שקצת חרגתי, אבל... זה קשור לאקסית ולכל מיני שיחות, וסתם נסחפתי).
איך תעשי את זה?
אני מאוד יצירתית אבל את לא מוכנה לזה עדין. בכל אופן זה לא רלוונטי מבחינתך כרגע (והייתי ממש רצינית)
אהה... אז את מתבקשת להתנהג יפה!
אני לא מתנהגת יפה? תגדירי יפה
בלי לפלרטט יותר מידי
כבר מזמן הפסקתי. מה שרשמתי לך עכשיו היה לגמרי רציני
כבר גרמת לי לעשות דברים אסורים בעבר.. מה היה רציני
דברים? דבר. רק פעם אחת היית תפוסה. סוג של... להיות במקום הזה זה ממש לא אני, בטח לא איתך. אין לי ולא היו לי כוונות להרוס לך.. מה היה רציני – הכוונות שלי לגביך.
זהו, לא הגיבה.
מצד אחד אני אומרת – למה, למה, למה אני מגיעה לזה איתה. מצד שני – שמחה שרשמתי את מה שרשמתי. כן, הכוונות שלי לגביך הן לגמרי רציניות והגיע הזמן שזה יהיה ברור – בלי תהיות – הבינה, לא הבינה, ברור, לא ברור. אז נחצה כאן גבול אבל מבחינתי זה היה הכרחי. מבחינתי – עכשיו היא יודעת. לא שזה בידיים שלה, אבל היא יודעת שאני אמיתית ולא רוצה סתם שעשוע. אני מניחה שזה קצת הלחיץ אותה ובגלל זה אין תגובה. בכל מקרה הקשר שלנו בתק' האחרונה לא רגיל אז גם ככה אין לי עוד מה להרוס.
עכשיו אני לא יודעת מה לעשות, מה אני אמורה לעשות – אם בכלל...

ללכת אליה ולדבר איתה. להגיד לה שאני באמת באמת שמחה בזוגיות שלה, היא באמת נראית שלווה. ואני לא מפלרטטת, ולא מתחילה ולא כלום. אבל אני לא מוכנה לאשמה הזו - שתינו אשמות. אני גורמת לה לעשות דברים אסורים, והיא גורמת לי לעשות דברים שאחכ אני צריכה להתמודד איתם רגשית - אבל אני לא באה ומאשימה... אז בואי נשים את ההאשמות האלו בצד, כי זה לא לעניין. חברות וזהו.
אני את המרחק שלי אתפוס, כמו שעשיתי עד עכשיו. אהיה שם מידי פעם, בתקווה שגם היא...
מה את אומרת? או שבכלל לא לדבר וככה להשאיר את הדברים?

הי עדן,

הדילמה הזאת עד כמה להתקרב תמיד תהיה שם כנראה. שמת לב שכשהגעת לתכל'ס מסוים בשיחה היא לא ענתה יותר? היא לגמרי לא שם. היא אפילו לא במקום של להתמודד עם מה שהיה, או לדבר על מה שהיה, היא מעדיפה לדבר על זה ברמה של "מי אשם" או "מי הביאה את מי למצב הזה", או "מי גרם למי". הרי זה לא כ"כ פשוט. כפי שכתבת, יש שתיים לטנגו. לא אחת. הטנגו הוא של שתיכן וכל אחת הביאה אותכן למצב הזה.

אני לא יודעת אם מבחינתה, אם תגיעי אליה ותדברי, אם זה לא יראה כמו ניסיון פלירטוט או חיזור. כפי שהבנתי היא כנראה חווה אותך כלפרטטנית... או רוצה להאמין שאת כזאת כלפיה. יש להפריד בין האם את באמת כזאת בתקופה האחרונה (ממה שהבנתי את ממש לא בכיוון הזה מולה), או שהיא בפנטזיות שלה, ובמשאלות הלב שלה- דווקא היתה רוצה בזה. ריגוש, או כל דבר אחר בסגנון. ולכן היא גם מפרשת אותך ככזאת ואף מאשימה אותך שאת גרמת לה לדברים אסורים.. הרי שתינו יודעות שאדם בוגר לוקח על מעשיו אחריות. גם היא יודעת את זה. אין מה לכעוס. היא במגננה מסוימת ולא בשלה להתעמת עם החלקים האלו כנראה. עדיין.

לאור כל אלו נסי לחשוב איפה היית שמה את עצמך כרגע, מה את רוצה לשדר לה ומה את לא רוצה לשדר לה. אם תגיעי ותדברי על מה שהיא הפסיקה באמצע (אותה שיחה) יתכן וזה יתפרש כניסיון להתקרב, בגלל הדפוס שלה לפרש אותך ככזאת.

אשמח לשמוע מה דעתך..

אני יודעת שהיא לא שם – זה גם מה שרשמתי לה. ואני ממש מסכימה שהטנגו של שתינו הביא אותנו לסיטואציה הזו. אני לא באה ומאשימה אותה שהיא מצידה עשתה דברים – כייפים ומהנים ואני לא מתחרטת עליהם – בלי לעצור לשניה ולחשוב (אפילו אחרי) שאולי זה גם משפיע עלי, בעיקר רגשית. אני לא מטיחה האשמות וכאילו נמאס שהיא שוב מטיחה בי – תהה הסיבה אשר תהה.
לא הלכתי לדבר איתה וככל הנראה כבר לא אעשה זאת. זה היה פתאום רגע שהעצבים מהאשמות עלו שוב... מה שכן, מאז ומתמיד היו בינינו פלרטוטים, זה מהות הקשר ותמיד היה. תמיד תמיד. היא כל הזמן אומרת שאני אחת הפלרטטניות. אבל גם לה לא חסר בעניין, היא יודעת טוב מאוד לשחק את המשחק והיא נהנית ממנו. מה שכן, כשהיא נפרדה מהאקסית אני הייתי נטו חברה, לכל דבר שהיתה צריכה – שיחה, בכי, כתף, חיבוק. ברור שהפלרטוטים המשיכו – אבל שוב – גם מצידה. תמיד ידעתי להפריד, תמיד ידעתי להיות בשבילה כחברה. אף פעם לא "נפלתי" איתה למשהו עד לפעם ההיא... אבל מאז ששכבנו, או מה שזה לא יהיה, אני לגמרי הפסקתי. חוץ מהפעמיים הראשונות שנפגשנו אחרי (אז עם כל החבר'ה.... ואצלי בבית, כשהיא באה והחלטתי לא להוריד את העיניים כשנפרדנו – אם זה נחשב פלרטוט, מבחינתי זה להתייצב מול משהו ולהתמודד). וגם אני מקווה שהיא לא בשלה להתמודד עם דברים עדין. בדגש על "עדין".
כרגע, בכל מקרה היא עם החדשה, ויותר ויותר אני מבינה איפה היא נמצאת – יותר נכון איפה היא לא נמצאת. אני שמחה שהיא תפוסה כי ברור לי שאני תופסת מרחק. קל לי לתפוס מרחק. מה אני רוצה לשדר, אני לא יודעת. מצד אחד מרחק, מצד שני אני פה בשבילה. כי ככה זה, כזו אני, זה חלק ממה שאני בהקשר שלה. אני יודעת שהיא אוהבת את הקשה להשגה, אוהבת את האתגר, ואולי המרחק ההכרחי בסופו של דבר יהיה לטובתי...
אני מאוד מנסה לא לחכות לה. משתדלת להמשיך בכיוון הרומנטי על גבול המכריחה את עצמי. ואני מקווה שיהיה בסדר. ברור שיהיה בסדר.

בוקר טוב,

אהבתי את הכתיבה שלך. לגמרי העברת את התחושה.. ואני גם לגמרי מסכימה עם הדרך שלך.

אין טעם לדבר איתה, כנראה זאת באמת תחושה של הרגע. היא טיפוס שאוהב לשחק את המשחק, לכן היא גם מאתגרת. היא מוצאת בך את התכונות שהיא מצד אחד מאוד רוצה בבת זוג, ומצד שני נורא חוששת כי אלו תכונות טוטאליות של מחויבות, נאמנות, תמיכה- והיא לא יודעת לספק את זה לחלוטין לצד השני. יש לה הרבה "אופי".

אז ברור שיהיה בסדר, כי את יודעת איך להתנהל ואת למעשה לומדת אותה יותר ויותר. יתכן והמרחק שתשדרי ישחק לטובתך, כמובן לנסות לא לבנות על זה.. להמשיך את החיים.

לא הבנתי למה את מתכוונת שיש לה הרבה אופי. זה שהיא לא יודעת לספק לחלוטין זה ידוע...
בהחלט מנסה לא לבנות על זה. אבל מודה שקצת קשה לי להמשיך. סתומרת, אם יבוא גבר סבבה, אם תבוא אישה – לא יודעת... ככ היה לי ברור שהיא תהיה הראשונה שלי מהצד שלי... ואז כשזה הגיע מאוד התאכזבתי שזה היה חד צדדי. באמת שרציתי... אז אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה.

היום חגגתי שנה לקבלת הגט. רשמתי סטטוס בפייס עם שיר. לר רשמתי גט אבל סיכמתי שנה בעדינות.ומי שמבין מבין. ראיתי אותה השבוע ואמרתי לה, היום יום נישואין ובשבת הגט. אמרה מזל טוב. ופתאום אני רואה עכשיו שעשתה לי לייק לסטטוס של היום, של הגט. הופתעתי לטובה כי לא ציפיתי למשהו ממנה בשום כיוון בקרוב. אמנם זה רק לייק אבל כנראה שמבחינה חברית לא נהרס לגמרי למרות ההתכתבות שלנו.
מה את אומרת?
כי כשאני בהתנתקות אני ממש לא מגיבה ובטח שלא עושה לייקים. ובתקופה הראשונה שבקושי התקשרנו, גם היא לא הגיבה או עשתה לייקים לדברים שלי.

הי עדן,

ראשית כשכתבתי שיש לה הרבה אופי, התכוונתי שככל שאת מספרת עליה יותר, יש לנו יותר מידע על הפן האישיותי שלה- היא טיפוס שאוהב להיות במשחק, אוהבת לחיות קצת על הקצה ולהשאיר טעם של עוד. היא יכולה להתגרות ממש עד הקצה ואז לברוח. היא יכולה גם "לעשות דברים אסורים" ואז להמשיך להתגרות ולהגיד לך שזאת אשמתך. היא יכולה להיות מאוד מקשיבה ומכילה, אבל לא באופן נאמן וטוטאלי. היא כנראה גם בעלת קסם אישי מאוד משמעותי...

לגבי תגובתה בפייסבוק- אני מניחה שזאת עוד דרך שלה לשמור על גחלת מסוימת, על קשר מסוים איתך ובכל זאת לא להתקרב מדי. אולי היא משדרת לך בזה שבכל זאת, על אף ההתכתבות, היא ב"קשר", היא שם, היא מתייחסת. לא הייתי עושה מזה מגדלים כרגע, זאת עוד נקודה לחשוב עליה, אבל לא משהו מעבר. אני מבינה שאם את חושבת בכיוון של אשה- את חושבת עליה ואת לא יודעת אם תוכלי ליצור כזה קשר מול מישהי אחרת. זה מובן, יש פה גם את "אפקט הראשונות"- יש פה חוויה ראשונה שהיתה נהדרת והרגשת משהו שאף פעם לא הרגשת לפני כן, ולכן יש נטיה רגשית גדולה מאוד לרצות לשמר את זה. אבל בשטח, אם נסתכל במשקפיים מציאותיות- היא לא תוכל לספק לך את מה שאת זקוקה לו, ממנה. כן, בדגש על "כרגע", בדגש על "עדיין". אולי בהמשך, אין לדעת.

מעבר לכך כפי שכבר כתבתי לך לפני כמה פוסטים, ההתקשרות שלה היא שונה משלך. אם עבורך התכתבות כזאת יכולה לערער משהו או חלילה לאיים בלהרוס את הקשר, אז עבורה זה לא ככה ואין לה בעיה לעשות לך לייק למשל. שוב זה מחדד את תפיסת הקשר של שתיכן ואת אמות המידה - איך כל אחת יכולה, מהצד שלה, ליצור עוד חוט לקשר או לחילופין לנתק אותו.

היא בהחלט בעלת קסם מאוד משמעותי... אחת החברות שלה סיפרה לי שפעם הן יצאו לדאבל דייט עם הילה, ובסוף הבת זוג שלה התאהבה בהילה... ועובדה שהיא "מפילה" סטרייטיות ברשת...
בעניין הפייס, אני לא תולה בזה כלום, רק שמחה שזה לא אבוד. אני בכלל טיפוס שלא נמצא בריב עם אף אחד. כל החברים שהיו לי ואינם – זה רק קשר שהתמסמס. וגם אם אריב עם מישהו, אתפייס ואחכ אנתק את הקשר (עוד אחד מהדפקטים – בטח קשור לנוסטלגיות הבלתי נלאית שלי...).
וכן, כל אחת והתפיסה שלה. התפיסה שלי בחברויות לעיתים שונה מאוד משל אחרים. אני יחסית בן אדם טוטאלי במובן של להיות שם ולתת – כשזה מישהו שאני מאוד אוהבת מסיבה כלשהו, כשאותו אדם תופס לי מקום גדול בלב (לא רק בהקשר של התאהבות).
אז אין לי מה לעשות כרגע או בכלל. אם היא תיצור קשר מה טוב, ואם לא – אני מניחה שאני עדין אהיה פה...

שלשום היא כתבה לי מייל סתמי... היום היא רוצה שאני אצטרף ליציאה - לחגוג את התפקיד החדש שלה, רוצה שאפגוש את החדשה באותה הזדמנות...
אצלה הכל רגיל...

הי עדן,

מתנצלת שרק עכשיו אני מתייחסת גם לפוסט הקודם שלך. כן, זה נראה שאצלה הדברים ממשיכים כרגיל, מה שמחד לנו יותר את הערכים ואמות המידה שלה לחברות. לאיזה עומק היא מגיעה ועד כמה היא מרשה לעצמה לגעת, להתקרב, והאם זה מאיים עליה (כמו למשל לא לענות לך להמשך ההתכתבות או לא לחשוב שאותה שיחה היתה יכולה לערער משהו בקשר).

האם את מרגישה רצון להצטרף?