זוגיות ללא נישואין וכסף

שלום, אני זקוקה לעצה. לא בטוחה שהשיקול דעת שלי נכון. אני גרה עם חבר שלי קצת יותר משנה ואנחנו יחד סה"כ שנה וחצי+, שנינו בני 28.
לפני כשנה התחלנו ללכת למטפלת זוגית ומינית סביב בעיה שלי של כאבים בזמן חדירה, (הבעיה התחילה עוד לפניו), אבל המשכנו בעיקר בגלל בעיות בתקשורת בינינו. קשה לו מאוד לנהל שיחה רגשית, הוא לא מאוד מחובר לעצמו, נוטה לתקוף ולהתגונן, ולא מודע לדפוס הזה. הוא מצידו טוען שאני אמוציונאלית. תקופה מסוימת כן הרגשתי שיש שיפור בתגובות שלו, אבל זה לא החזיק מעמד, ועכשיו כל אינטראקציה בינינו סביב איזשהו חוסר הסכמה הופכת להיות ריב, ונורא קשה להתמודד עם זה.
המצב עכשיו הוא שעזבתי את העבודה, עם תמיכה ואפילו דחיפה מצידו לזה, אחרי תקופה ארוכה שהייתי אומללה בעבודה. יחד עם זאת, הוא לא הציע לעזור כלכלית למרות שהוא עובד פחות שעות ממני ומרוויח יותר. (אנחנו מתחלקים על כל ההוצאות של הבית וביציאות שווה בשווה. בפעמים נדירות הוא מזמין אותי על הוצאות קטנות כמו גלידה, וגם זה במין הרגשה שהוא עושה לי ג'סטה). כשהעלתי את הנושא הוא אמר שיעזור חלקית בחשבונות, אבל השאיר את זה מאוד פתוח, בלי להתייחס לכמה בדיוק ולאיזו תקופה. אני מרגישה שיש לו מטען מאוד גדול בתחום הכספי שאני לא מבינה מאיפה הוא נובע, ואני חושבת שגם הוא לא. זה הגיע למצב שדיבר אליי מאוד לא יפה. אחרי שאמרתי לו שאם המצב היה הפוך,אני הייתי נותנת לו כל מה שהוא צריך, בלי תנאים, כדי להקל עליו תקופה שהיא גם ככה לא פשוטה. הוא אמר שאם המצב היה הפוך, הוא לא היה מבקש ממני עזרה אלא לוקח מההורים או מהחסכונות שלו. הוא גם אמר שזה לא הוגן שאני מוכנה לבקש ממנו להוציא מהחסכונות שלו ולא משלי (יש לו הרבה כסף בבנק, ואני נאבקת!!). הוא אומר גם שאם היינו נשואים המצב היה אחרת, ולא הייתה בעיה, אבל כרגע זה המצב. (מצד שני, הוא שאל אותי (פעמיים) לפני טיסה לחו"ל אם להציע לי נישואים. זה נאמר בחצי צחוק ואני הייתי נורא נבוכה וביקשתי שלא).
אנחנו כבר כמה ימים בדיבור מאוד טעון על זה. אני מאוד פגועה מחוסר הנכונות שלו לתת. מפריע לי שגם אחרי שאמר שייתן, זה הרגיש לי אילוץ, מין דרך להשתיק אותי כדי שזה יחשב לו שהוא כן עוזר, כמו בפעם הקודמת שהזמין אותי לגלידה, ואז אמר שהוא כן מזמין לשלם עליי. ההרגשה שלי שאין כאן באמת נתינה אמיתית, וזה מפחיד אותי. שזה סממן למשהו גדול יותר. אני גם לא מבינה את העניין של לבקש קודם מההורים. אז מה זאת זוגיות עבורו?
בעיקר מטרידות אותי התגובות שלו, מאוד תוקפניות, וכול הדיבור הוא מאוד ענייני, כאילו אני מדברת עם עו"ד ולא בן זוג. אין התייחסות בכלל לרגש, וכל הזמן יש הרגשה שהוא מגיב אוטומטית בלי בכלל להקשיב למה שאני אומרת.
מצד שני אני גם ככה במצב רגשי טעון סביב עזיבת העבודה, ובלחץ עצום סביב זה, ולא בטוחה אם אני לא מגזימה בתגובה שלי.