בור ושמו קנאה

שירן היקרה, תודה על הכתיבה החושפנית שלך. נגעת ברגש שכולנו - בזמן זה או אחר - סבלנו ממנו. קנאה.

מנסיוני, זה לא משהו שניתן להתגבר עליו בבת אחת.
זהו תהליך מתמשך של קבלה עצמית.
ככל שתהיי יותר שלמה עם מי שאת, עם התכונות היותר מוערכות שלך וגם עם התכונות הפחות טובות שלך, יהיה לך יותר קל לקבל גם אחרים, בלי לחוש את אותה קנאה.

את יכולה להיות בטוחה שגם אותה בחורה מוחצנת, שאת כותבת עליה, עוברת או עברה מתישהו בחייה תחושה של קנאה במישהי אחרת שהיאפגשה - שהפעיה בעיניה כיותר מוצלחת ממנה. הרי הכל יחסי, וכולנו פוגשים מתישהו אנשים שטובים מאיתנו בהיבטים מסויימים.

אנחנו חיים בחברה שכל המזן משווה, חברה תחרותית, וקנאה היא גם תחושה שמדרבנת אותנו להשיג יותר, לאמן את עצמנו בתחומים שהינם חלשים יותר. כלומר זה לא רק דבר שהוא רע ומזיק.

אני יכולה להציע לך עצה אחת כללית: הקשיבי לעצמך, בטאי את מי שאת, היי נאמנה לעצמך, חישפי את הייחוד שיש בך. את יותר מדי חוסמת את עצמך, חוששת להביע את עצמך שמא לא יאהבו אותך כפי שאת.
אנשים מרגישים את החסימה הזאת. אנשים נמשכים יותר למישהו שהוא ספונטאני ומבטא את עצמו, ולא עושה כל הזמן חשבון מה יגידו עליו. מי שחוסם את עצמו - אנשים מרגישים שיש משהו שהוא לא אומר וחוששים מפני הדבר הזה. שואלים את עצמם - מה את חושבת עליהם? מה את לא אומרת? וזה "מתכתב" עם הפחדים שלהם...מזין אותם...

תרגלי זאת קודם ב"קטן": החליטי להיות משוחררת וטבעית באירוע מסויים, שבו המחיר שאת עלולה לשלם הוא קטן. סיכון קטן. ותראי איך זה ירגיש לך.

בהצלחה!!!

וואו ממש התחברתי למה שרשמת. "אנחנו חיים בחברה שכל הזמן משווה, חברה תחרותית, וקנאה היא גם תחושה שמדרבנת אותנו להשיג יותר" נכון זה חיים תחרותיים אני מסכימה עם זה לגמרי! והשוואה כמה שהיא מפילה היא עוזרת לנו להסתכל על המצב קצת מבחוץ ולבחון אם אנחנו בקצב. הבעיה- בקצב של מי?.. כל הזמן בפרסומות מראים איך צריך להיות וזה מאוד קשה להגיע לשם. וגם אם אני מאוד קרובה לשם, עדיין יש הרגשה שמשהו חסר ואולי זו כל ההאדרה הזו שיש מסביב.
נזכרתי בעוד דבר שמרגיז אותי, שהיא בת מזל בהרבה דברים, דברים שאני רק חולמת להשיג, דברים שווים במחירי מציאה כמו דירה. מצליחה להסתדר בכל מצב ולהתחמק מעונש או ממצב בו היא הייתה אמורה להיות ואני לא. האם זה אומר שאני פחות טובה? כך זה מרגיש.

ודאי שזה לא אומר עלייך שאת פחות טובה...
יש אנשים שהקסם האישי שלהם פותח להם דלתות בקלות רבה יותר מאחרים, והם "זוכים" בזכותו בכל מיני הקלות והטבות. כמו שיופי הוא תכונה שעוזרת לפתוח דלתות. ואז נוצר מעגל קסמים: ככל שהיא חווה יותר הצלחות בחיים, זה מחזק את הבטחון העצמי שלה ואת הנינוחות שלה - בגלל ההצלחות יש לה פחות חרדה מדברים חדשים מאשר לרוב האנשים, והיא משדרת זאת מסביבה, וזה יוצר את ההצלחות הנוספות, וחוזר חלילה...

יופי פותח דלתות לפעמים ולפעמים לא אלא זה פשוט מזל או "פה" (שימוש במניפולציות/צביעות לפעמים במקרה שלה). לי אין "פה" ואולי גם מזל. ואולי אני צריכה להשתמש בו כמו שבחורות מניפולטיביות משתמשות. רק שאני לא יודעת להיות כזאת.
תמיד יש אדם שמצליח יותר אבל שהוא שחצן קשה לפרגן לו. הקטע גם שיש כאלה שניתן להרגיש חצי נחמה שזה קשור אליהם- היא לא כזאת יפה, יש לה ככה, חסר לה ככה... אבל הבעיה מתחילה כשקשה למצוא משהו רע להגיד על הבן אדם חוץ מההתנהגות שרק לי כנראה מפריעה למרות שהיא פרובוקטיבית מניפולטיבית וצבועה, היא פשוט עושה את זה נכןו כנראה ו"מזמנת" מציאות שאני מתאמצת כ"כ להגיע אליה. אני יכולה לחשוב אוקיי, למה היא צריכה להיות קטנה כדי שאני ארגיש גדולה? אבל זה טבעי ככה זה. אולי זה לא חכמה אבל זה מקל בהרבה וכשזה לא ככה, אני מרגישה שאני זו שחבר לה כל אלה והתחושה נורא קשה. בנוסף תמיד שמעתי משפטים כמו "תתאמץ תצליח"- מי שמשקיע רואה תוצאות ואני רואה פה ההיפך.... ומתערערת לי פה אמונה כי אני מתאמצת משתדלת איכפתית ולא יוצא לי מזה כלום. כשאני רואה אדם שכן מצליח בחוסר מאמץ, ממש בקלות, מקבל הטבות שלאחרים קשה להשיג בזמן ממש קצר, בקיצר- כלל הישג הוא לא נחמד ונורמלי או פעם טוב פעם פחות- כל פעם זה מציאה! ואני מתכוונת בעקביות לאותו בן אדם. סליחה קשה לי לפרגן, אני מתמלאת עצבים וזה כבר קרה לי היום. אם בן אדם כמוה שזוכה ל"חיי מזל" בעקביות, הוא לא "רגיל" אז הוא באמת יותר שווה מכולם? אולי עדיף להיות כמוהו לשים פס על הכל שלא איכפת לי ושלא שווה להתאמץ בשביל שום דבר ואף אחד.