מלכודת

סיגל היקרה, לדעתי את נשארת מן הסיבות הלא נכונות. את פועלת ממקום של פחד וחששות:
חוששת מה יגידו עלייך, חוששת מה הוא יחשוב עלייך, מה יקרה איתך מבחינת מגורים. כאשר נשארים בקשר בגלל פחדים וחששות - ולא בגלל שאת אוהבת את מי שהוא ואת החיים המשותפים שלכם - ככה זה נראה, כמו שאת מתארת את יחסיכם. כבר לא נשארה שום "חלקה טובה" בקשר!

התשובה היא ברורה, עלייך לאזור אומץ ולעשות שינוי.
וכאן אכתוב לך דברים לא קלים:
אני בכוונה לא כותבת לך "לאזור אומץ ולהיפרד!!!"

וזאת בגלל שקראתי בין השורות שאת מצפה שהוא יחזר ויהיה רומנטי, אבל נכנסת לתפקיד הילדה בקשר, ואת כותבת בכנות, ובמודעות עצמית גבוהה, שאינך מעניקה לו הרבה דברים שבת זוג אמורה לתת. לא פלא שהוא ביקורתי ומאוכזב.

אז או שאת מתנערת מתפקיד הילדה המפונקת ומתחילה לקחת את עצמך בידיים ולהתייחס אל עצמך ברצינות, או שתיפרדי ממנו ואני מקווה שתפיקי את הלקחים הנכונים ובקשר הבא תעבדי על להיות "אישה" ובוגרת, ולא תישארי בנוחיות של "אישה ילדה" שרק דואגים לה ומעריצים אותה. או שתמצאי גבר שהתפקיד הזה של גבר/אבא מאוד מתאים לו...עדיין אני לא בעד חלוקת תפקידים כזאת, כי בטווח הארוך היא לא מוכיחה את עצמה, והבעיות מתחילות בדרך כלל במיטה: קשה להימשך לאורך זמן למישהו שהוא "אבא" שלך. זה גם יכול לקרות מן הצד השני: קשה להימשך לאורך זמן למישהי שהיא ה"ילדה" שלך...

מה דעתך?

מה שאמרת יכול לעזור לי מהבחינה האישית בכל סוג של קשר אני מאמינה, אבל לא פשוט לחשוב "גדול" כשכל החיים אתה רגיל שמישהו דואג לך... למה לא התבגרתי עדיין אני גם שואלת את עצמי מתוסכלת שאין לי תשובה. אולי פשוט לבצע במקום לחשוב על לבצע, אני פשוט חושבת יותר מדי. לגבי השארות בקשר, כן אין בקשר הרבה דברים אני כבר לא נמשכת כמו פעם ואולי גם לא אוהבת כמו פעם ואם אני לא רואה את העתיד כבטוח וקרוב או שחולמת על קשר מצליח עם דמות אחרת אולי אני לא צריכה להיות שם אבל זה לא הזמן הכי טוב לעזוב- הבעיה שאף פעם זה לא הזמן, אני אף פעם לא מספיק אמיצה ושורפת עוד זמן. אני רוצה להיות שם (או שפוחדת לוותר על זה) ולא רוצה להיות שם. כל המעבר דירה הזה יצא בזמן הכי לא טוב שאני מתבשלת עם עצמי ואין לי תשובות או אומץ, לצערי אני אמשיך לאכזב את ההורים וסביר שאתחתן מאוחר משציפיתי. אבל אני גם לא יכולה לשבור לו את הלב (למרות שאני לא בטוחה באהבה שיש לו אליי, לא הזיז הרים בשבילי ואני רבות התחננתי להוכחת אהבה שאם היא קיימת פשוט מרגישים ולא צריך הוכחות- לפעמים חושבת שהוא רוצה רק לסדר לעצמו את העתיד) או לאכזב אותו בצורה כזו שהוא ישנא אותי כל חייו ושמי יהרס. אבל אולי אני אנסה "לגדול" בינתיים מהבחינה האישית. איך מסיימים קשר יפה "כשהכל נראה בסדר"?
אני חושבת שהבעיה האמיתית היא שאני מתעסקת במה חושבים ובאומץ לסיים משהו אם אני לא בטוחה שהוא טוב לי, יתכן ובגלל זה אני מרגישה שאני תמיד מוותרת, על עצמי, ואולי בדברים אלו עליי להתרכז ולטפל- אבל איך?

סיגל, יש לי שתי הצעות עבורך. האחת היא ללכת לטיפול פסיכולוגי אישי, לא זוגי, כדי לחזק את עצמך.

האפשרות השנייה היא ללכת לסדנא לצמיחה אישית - זה יהיה תהליך יותר מהיר - סדנא כדוגמת "הפורום של חברת לנדמרק",שאני מאוד ממליצה עליו.

בשני המקרים - מדובר בעזרה חיצונית שנדרשת כאשר בן אדם מרגיש שהוא תקוע בדפוסים קבועים שאינם מאפשרים לו לצמוח ולהתקדם במטרות החיים שלו.

דווקא קיוויתי שאפשר גם לבד כשפונים לעזרה מבחוץ זה קצת מלחיץ כי ידוע שזה יקח זמן....