מה עושים איתו

שלום שרית,

ראשית נראה כי הפער ביניכם הוא גדול- את בוגרת יותר, את מתמודדת עם החיים עצמם ורואה "רחוק". את יודעת שהחיים לא פיקניק וצריך לעבוד קשה ולפעמים קשה מאוד כדי להגיע למטרות. הוא, מאידך, ממש לא בכיוון- מבחינתו כפי שתיארת, העולם טועה והוא צודק. הוא נשאר בעמדת זה שלא מוכן להתאמץ כדי שמשהו בחייו ישתנה, ואני שואלת האם הוא באמת רוצה להשתנות? כי מכאן הכל מתחיל. מבחינתו רצונו כרגע הוא לגלוש בים, ועבודה רק תעכב את זה. מכאן אני למדה שזוהי שאיפתו כרגע.

נגיע לבעיה היותר חמורה בעיניי, והיא נושא השתיה והעישון. גם כאן יש אספקט מסוים של בריחה, של רצון לא להתמודד- אלכוהול וסמים הם חומרים שמאפשרים לנו לצאת ממי שאנחנו ולהתנהג אחרת, אחרת- חסרי שליטה, כאלו שנזרום יחד עם הרוח ולא ניקח שליטה, יוזמה ואחריות על החיים שלנו. מבחינתו החומרים האלו רק משרתים יותר את המטרה.

ולכן, מקריאת דברייך ומהרגשתי שאת אדם מאוד אינטליגנטי, אחת שתיקח את חייה בידיים ותתקדם בזכות מי שהיא ואיך שהיא, אני לא רואה לנכון להשקיע באדם שלא נראה שהוא מתכוון להשקיע בעצמו. אפשר לכוון, לתת טיפים, להגיד מה את חושבת. משראית שהדברים לא זזים, ואין יוזמה ועינין- הייתי ממליצה (בד"כ אני לא מאוד חדה) להמשיך הלאה. להמשיך הלאה לקשר שיש לך פרטנר "טוב", פרטנר שרואה אותך יחד עם שאיפותיו, שאתם יכולים להזין זה את זו. יש סיכוי שאם תיפרדי ממנו הוא "יתעשת", ינסה למצוא מסלול נכון לחייו ויגמל מההרגלים הרעים- תמיד יש סיכוי. השאלה היא עד כמה את מוכנה לחכות "בשם האהבה", והאם שווה לך להשקיע כ"כ הרבה, כאשר ההשקעה היא ממש מהתחלה, מא' ועד ת'. ושאלת המשך- האם את מוכנה להשקיע במשהו שאינו בטוח שיקרה, לבסוף?

אשמח לשמוע מה דעתך.

ותוספת שלי..

מצד אחד הוא מאד מראה שהוא רוצה להשתנות. הרי לא טוב לו במצב שהוא נמצא. הוא לא מאושר. הוא מאד מתוסכל כל הזמן... מצד שני אין לו מוטיבציה (?) לא יודעת בדיוק את המילה המתאימה כאן אבל אין לו את זה. אין לו כח להשקיע בשביל להרגיש טוב יותר. זה כבר לא עניין של לרצות את העולם אלא את עצמו בלבד ואם כדי שלו יהיה טוב ושהוא יוכל להשיג את מבוקשו הוא לא מוכן להתאמץ, האם גם בשבילי הוא לא יהיה מוכן? אלו שאלות שעולות אצלי מדי פעם בפעם ומאוד מטרידות אותי. האם יש דרך לבחון את העניין הזה?


בנושא השתייה והעישון, הוא מצידו טוען כי הוא עושה את זה כבילוי חברתי ולא כדי להתנתק מהעולם. גם אני שותה ומעשנת לפעמים אבל לא כל ערב ולא כל בילוי חברתי. הוא מבחינתו- זו צורת הבילוי שלו עם חברים שלו.

ןלצערי בשם האהבה אני מוכנה לחכות הרבהה.. אין לי בעייה למצוא בן זוג , היו לי כבר 2 בני זוג לטווח "ארוך " (אחד של שנה והשני של שנה וחצי).. אני כמובן מתבאסת כמו כל אחד אבל איכשהוא תמיד מגיע מישהו שאני מצליחה להתאהב בו (צרות של עשירים)?

בכל אופן אני יודעת שאם אסיים את הקשר הזה יהיה לי מאוד קשה ואולי זה מפחיד אותי אבל מהצד השני אני מרגישה שאני צריכה להתקדם. אני ממש לא רוצה לוותר עליו אבל אני לא מצליחה לראות את עצמי איתו אם המצב הזה יימשך.

פשוט לשאול אותו ישירות אולי אם הוא מוכן לקחת את עצמו בידיים בשבילי? לדעתי התשובה תהיה שלילית מאחר ואם בשביל עצמו הוא לא עושה את זה אז למה שיעשה את זה בשבילי... (שמתי לב פתאום שכתבתי את זה פעמיים אז כנראה שזו הנקודה שהכי מפריעה לי)... :-\

תודה

יש לציין כי מבחינת "חבר" ולא מבחינת "פרטנר" (מקווה שהסברתי את עצמי נכון), אז ממש כיף לי איתו וטוב לי ואני צוחקת והוא מחבק אותי המון ומפרגן להצלחות שלי..
מצד שני שכשאר הוא נכנס פתאום להתקף דיכאון או שמישהו אחר (משהו שבכלל לא קשור אלי) מעצבן אותו, זה איכשהוא יוצא עליי במילים המוכרות "עזבי אותי" ו "מה את מבינה".

אני כמובן מעמידה אותו על "טעותו" שאני מבינה אולי קצת יותר ממה שהוא חושב ושזה לא לענין להגיד דברים כאלו אבל אני בהחלט מרגישה שהוא דן אותי ברותחין שלא לצורך..


במילים פשוטות- הוא מזכיר לי אותי בגיל ההתבגרות כאשר הייתי בתקופת האנטי. אני מרגישה שהוא אומר לי דברים שהייתי אומרת לאמא שלי בגיל הזה.

אז מצד אחד נורא קל לי להבין מה הוא מרגיש ובאיזה מצב הוא נמצא אבל מהצד השני הוא כבר לא נער מתבגר אלא גבר בן 25 ואני לא אמא שלו אלא החברה שלו.

שלום שרית והתנצלות על האיחור במענה,

קודם כל אני מתרשמת מהיותך אדם מאוד בוגר, אינטליגנטי ומודע לעצמו. ניכר מהכתיבה שלך כי אינך שאננה לגבי המשך חייך ולגבי אחריות שלך לעצמך ולאושרך- מצוין.

לגבי הבחור- בהחלט יש בני זוג שעושים "משהו בשביל האהבה" או בשביל בת הזוג, אני לא יודעת כמה זמן זה תופס. יתכן ובהתחלה זה יראה מצוין וזה ידעך. דווקא אם הוא יבין שאת לא שלו כמובנת מאליה בתוך הקשר, שאת מצפה שמשהו יתקדם בחיים שלו ושהוא יקבל מעט מן האחריות, ואם לא את לא תהיי שם, אולי זה מעט יכול לעורר ולהשפיע עמוקות יותר- אצלו. בהצהרות אנחנו נוטים להבין שההרגלים שלנו לא טובים, שאנחנו לא מספיק פה ולא מספיק שם. השאלה היא מה עושים עם זה בפועל, זה בהחלט נמדד במעשים- כפי שבעצם את רוצה.

מעבר לזה, העובדה שאת מסוגלת להתאהב היא מבחינתי יתרון ענק. כך אני רואה את זה. ולמה? כי זה אומר שאת יודעת להרגיש אנשים, יודעת להרגיש בטוחה בקשר, יודעת להחזיק מערכת יחסים, מה שמצביע על תקשורת נכונה ועל המסוגלות לקחת בחשבון סיכונים ופגיעות רגשיות, ובכל זאת להתחייב. לכן אני לא רואה סיבה לדאגה. כן, את עשירה לחלוטין.. :)

גם לי ההתנהגות שלו מזכירה את גיל ה"טיפשעשרה" מקובל וקלאסי, המרדנות, האנטי, הבטלה. את יכולה להזדהות איתו (כי כולנו מכירים את הגיל הזה) וזה חלק רב מהסיבה שאת גם מסוגלת להחזיק קשרים לאורך זמן- את מרגישה את בן הזוג שלך. וזה כפי שסיכמנו- יתרון. אבל, את התקדמת מאז, וכשזה מתחיל לפגוע באיכות חייך ובמטרות שאת מציבה לעצמך, משזה לא משתנה כבר תקופה ומשאת חשה בפערים ההולכים וגדלים אצלכם - מה אז? פה, סביר להניח, שהתסכול ילך ויגבר, ככל שבן זוגך יסרב להשתנות.

אשמח שוב לשמוע מה דעתך.

השאלה היא רק איך אני ניגשת אליו . איך אני אמורה לפתוח את השיחה הזו איתו מבלי לקבל תגובות של "כזה אני" "ככה אני".

אני לא מנסה לשנות אף אחד. באמת שלא. אבל בקשר אנשים צריכים להתפשר ולבוא אחד לקראת השני ולא ללכת "ראש בקיר".
ואם הוא באמת מתכוון לאימרות האלו, אז אני במקום לבוא לקראתו, אתבצר בעמדתי גם ואז בעצם הגענו למבוי סתום.

הוא מבחינתו אם יש משהו רע בינינו הוא רוצה לתקן. הוא לא רוצה ישר לרוץ לפרידה. אבל הקיצוניות שלו לדעתי תביא אותו כן להגיד משהו בסגנון של "אני רוצה להיפרד" אולי כי האגו שלו נפגע?

איך אפשר להגיע לשיחה הזו בלי לפגוע לא באגו ולא ברגשות אלא פשוט לפתוח את הדברים על השולחן? תודה..

הי שרית,

אני מבינה ממך שאת רוצה לתת צ'אנס אמיתי להמשך הקשר. את יכולה מראש להציג את עמדתך תוך חידוד הדברים, שאת לא באה לפגוע בו, את לא מתכוונת לברוח לאופציה של פרידה ולכן היא לא חלק מהשיחה הזאת. את לא באה להתנגח ולהתבצר או לגרום לו להתגונן. כשיענה לך "ככה אני" (ובהחלט יתכן שיענה לך ככה), את יכולה להגיד שזאת לצערך תשובה שלא מקדמת אתכם לשומקום. את יכולה לתת דוגמאות מעצמך, איך למרות הכל את רוצה להישאר בקשר הזה ולנסות לעשות את המיטב כדי לבוא לקראתו. שאת היית רוצה שגם הוא יוכל לעשות צעד לקראתך.

נסי לשים את המוקד עלייך- מה את מרגישה בתוך הקשר, למה לך קשה, עם מה יש לך בעיה, עם איזה מצבים את מתקשה להתמודד. במקום להגיד לו- אתה לא מתקדם, אין לך שאיפות ואני לא רואה את עצמי ממשיכה ככה.. את יכולה למשל לנסח את זה כך - אני טיפוס שאוהב להתקדם, יש לי שאיפות, ואני עוד רוצה להגיע למקומות מסוימים בחיים שלי, כנראה אני מחפשת את זה בעוד מקומות, כמו בזוגיות. יש לי קושי ברור לראות אותך במצב סטטי, לא מתקדם, נשאר באותו מקום. אני חושבת שזה חשוב מצד אחד, מצד שני אני לא רוצה לפגוע בך או לדרוש ממך משהו שהוא לא מתאים לך. אבל עדיין, אני לא יכולה להגיד שזה לא מפריע לי. מה דעתך? היית מוכן לעשות משהו עם זה? אתה מצליח להבין אותי? את יכולה גם לבקש שיחזור על הדברים שלך כדי לנסות להבחין האם הוא הבין אותך לעומק או לא.

כשאנחנו שמים אותנו במרכז השיחה, הצד השני קולט שאנחנו לא ממהרים להאשים אותו.. אלא מתרכזים ב"חולשות" שלנו: "יש לי קושי עם", "אני מרגישה ש..". ולא - "יש לך בעיה עם חוסר מוטיבציה" וכד'. נסי להתאמן בינך לבינך על משפטים מהסוג הזה.

בכל פעם שיתגונן, את יכולה לבקש ממנו רגע לשחרר, להגיד שאת לא באה לתקוף, להרגיע את המקום הזה, ולעצור. להמשיך רק אחרי שהוא מעט נרגע ומוכן להקשיב ולא רק לשמוע ולתקוף.

מעבר לכך חשוב לערוך את השיחה רק כשהוא רגוע ובמצברוח טוב. אולי אחרי ארוחת ערב, אחרי מקלחת, כשאת רואה שהוא לא לחוץ לעשות דברים אחרים, כשהוא באמת פנוי לשיחה. בואי בחיוך ובטוב, נסי לנווט את השיחה רק למקום של צמיחה ושינוי ביחסים ולא למקום של ויכוח. ושוב, אם הוא נוטה לכיוון הזה- לעצור, להגיד ברוגע שזאת לא כוונתך- לא לפגוע ולא להביא אותו להתגוננות. רק לשמוע מה דעתו ולנסות להתקדם.

עדכני אותי איך היה..

תזרקי אותו!