זוגיות במשבר

קרן היקרה, טוב שאת ערה לשינוי שעובר עליו ובעקבות זאת על הזוגיות שלכם.
נראה לי שאכן הוא עובר עכשו הסתגלות למצב החדש, ואולי הוא מרגיש שעליו להקדיש יותר למשפחתו משום שנוצר שם ואקום.

לצערנו, הרבה גברים לא יודעים להתמודד היבט עם רגשות של צער ואובדן: הם מרגישים כל זאת, מוצפים ברגשות של חסר, אי וודאות, חרדה, ועוד, כפי שטבעי בעינינו הנשים שיקרה לאחר מותה של אמא מרכזית וחיונית כל כך - אבל במקום לתת לכך רשות - להרגיש את מגוון הרגשות הזה - הם מפנים את ההצפה הרגשית הזאת לכיוון של עצבנות ורגזנות וחוסר סבלנות. הם פשוט לא יודעים מה לעשות עם הרגשות הללו. כאשר דבר כזה קורה לנו, הנשים, אנחנו מייד מוצאות חברה טובה לשוחח איתה ולשתף אותה, ומצליחות לעבד את הרגשות ולבטא אותם...גברים לא יודעים לעשות זאת, והם רק מצליחים "לתרגם" את עוצמת הרגש להתנהגויות עצבניות ולכעס.

על כן מקובל להגיד היום שדכאון אצל גברים מתבטא ברגזנות יתר, התפרצויות על שטויות, חוסר סבלנות וכו'.

אילו היית יודעת שבעלך נמצא בסוג מסויים של דכאון, האם זה היה מקל עלייך לקבל את ההתנהגויות שלו?

מה שעוזר זה אכן שיחות, להפנות את האנרגיות שלו אולי לפעילות קונסטרוקטיבית כמו הנצחה של האמא שנפטרה, ובכלל - פעילות ספורטיבית קבועה, שמעלה את מצב הרוח.

במקרים חמורים - אפשר לפנות לרופא המשפחה ולקחת במשך תקופה מסויימת תרופה נוגדת דכאון כגון פרוזאק, על מנת להתאזן ולחזור לנורמה.

עלייך לשנות בתקופה הקרובה את הציפיות ממנו, ולקבל שעוברת עליו עכשו תקופה קשה, ולחשוב מה את יכולה לעשות כדי להקל עליו.

אולי אם תיקחי על עצמך חלק מן התפקידים שאותה אמא עשתה, אולי בשותפות עם גיסות אחרות - להנהיג ארוחות משותפות, למשל, כדי שבעלך ואחיו לא ירגישו שהכל הלך לאיבוד.