נורמלי או חריג

שלום,

לפני כחמישה חודשים חידשנו את הקשר ביוזמתי לאחר נתק של חצי שנה ולפניה היינו בקשר חמישה חודשים נוספים. לפני כחודשיים בן זוגי עבר להתגורר עימי בדירה שלי בצפון. סמוך לדירתי (בבית נפרד) מתגוררים הוריי ואחותי. כל סוף שבוע שני בן זוגי נוסע למרכז, שם מתגוררים הוריו. ואילו בסוף שבוע לאחר מכן הוא נשאר עימי בצפון. כאשר הוא נמצא אצלי אנו סועדים את ארוחות סוף השבוע (שישי שבת) בחיק המשפחה שלי. בסופי השבוע שבן זוגי נוסע למרכז הוא לא מעלה בפני הזמנה להצטרף אלי, אלא טוען כי הוא נוסע קצת למשפחה ולהיות עם החברים. אני מאמינה לדבריו. המצב שנוצר בנוגע לסופי השבוע בעצם יוצר מצב שסוף שבוע אחד בן זוגי מבלה עימי (ועם משפחתי) ובסוף שבוע שלאחר - מכן הוא נוסע, מיום חמישי בבוקר ועד יום ראשון בערב, (כאשר מסיים עבודתו) אז אנו שוב מתראים, זאת לאחר שבכל מהלך סוף השבוע "ביליתי" לבדי והוא שהה במרכז. מפריע לי שהוא לא מזמין אותי אל משפחתו בעוד אני מזמינה אותו לארוחות ולבילוי עם משפחתי וחברים. בחיי לא היו לי הרבה מערכות יחסים משמעותיות. לפיכך, השאלה שלי לבעלי המקצוע באתר ולאלה שחוו מערכות יחסים רציוניות ואף כאלה שהובילו לנישואין - האם היפרדות בכל סוף שבוע שני היא מקובלת או חריגה. האם בן זוגי אולי באמת צריך מרחב אישי משל עצמו בכל סוף השבוע אחת לשבועיים?.. האם העלאת הנושא הזה בפניו ובקשה שלי להצטרף אליו לנסיעה למרכז עלולה להכביד עליו ולפגוע במרחב (SPACE) האישי שלו? יש לציין כי אני רואה את הקשר רציני, בשאיפה לעתיד משותף ונישואין ושנינו בוגרים די ( 28.32) , אך התופעה הזו שכל סוף שבוע שני אני נשארת לבד בדירה והוא נוסע, איני יודעת כיצד "לטפל" בה, והיא נותנת לי תחושה שהקשר לא הולך לכיוון רציני, כי הריי זוגות נשואין לא מתנהלים כך. . אשמח לתשובות ועצות מהמנוסים שבינינו. תודה רבה, מאיה.