דואגת

ליאת היקרה, צר לי על מה שאת עוברת. בחורה בגיל 26 לרוב עסוקה בהשקעה בחיים הפרטיים שלה, בהזנקת הקרייירה והזוגיות שלה, ולרוב היא מקבלת גיבוי ותמיכה רגשית וכלכלית מהוריה. אצלך המצב הוא הפוך. את מחוייבת לנהל את משק הבית של אביך במקום אמא שנפטרה, לטפל באחותך הצעירה, ובאביך שמזדקן, ולהיאבק עימו על תקציב להוצאות, משהו בעבר אימך עשתה אותו מן הסתם וחסכה זאת ממך...

אני שומעת את המילה "כעס" חוזרת במכתב שלך שוב ושוב.

אלא שאחת הבעיות עם כעס היא שזה כמו ר ע ל , שאת רוצה למזוג לכוסו של האדם עליו את כועסת, אבל שותה אותו בעצמך...
כלומר הכעס מחלחל פנימה וצובע את החיים שלך בצבע עכור. ואז כל הסובבים אותך חווים חוויות לא נעימות. זה זולג החוצה ויוצר חיץ ומשקעים בינך לבין האנשים החשובים בחייך. את נעשית קצרת רוח ועצבנית, וסף התגובה שלך נעשה נמוךף כל דבר קטן שמפריע - הוא כמו קש ששובר את גב הגמל, כי הכוס שלך כל כך מלאה בכעס שלא נפתר.

נשאלת השאלה מה עושים עם כעס?

יש כמה דרכים וגישות להתמודדות.
* לשתף חברה טובה,על מנת לפרוק מטענים.
* למצוא דרך להפוך את אבא בכל זאת לשותף במקום יריב. חישבי על התכונות החיוביות שלו - בטוח יש בו כמה דברים שהם גם טובים, ונסי להסתכל עליו דרך משקפיים חיוביים יותר. וויתרת על שיחה איתו, אולי למצוא דרך חדשה לנהל איתו שיחות, בלי כל הכעס. כאשראת באה לשיחה כשאת טעונה בהמון כעס - זה מייד מבצבץ החוצה ומאיים על שותפך לשיחה הווא נכנס להתגוננות או להתקפה עלייך.
* אני הפקתי המון מלימוד הגישה הפילוסופית הבודהיסטית, שיש בה הרבה התייחסות לחיים של "כאן ועכשו", להיות שלמים עם מה שיש, ולא להתאבל על מה שנלקח, או על מה שמפריע.
מעבר לכל אלו, לפעמים מאוד עוזר ללכת לטיפול נפשי או לסדנא כגון הפורום של לנדמרק שאף היא עוזרת מאוד להתמודד עם כעסים ועם תלונות בדרך שונה מכפי שאת רגילה.

נכון שחלק מההצעות שהצעתי עולות כסף, ואני מבינה שקשה לכם כלכלית.

חוץ מן ההצעה הראשונה, שגם אותה צריך לעשות במידה, כי אם תיפלי על חברה טובה ותעשי רק את זה איתה - היא תרצה להתרחק ממך בדיוק כפי שאת מתרחקת מאבא שלך - כל ההצעות כרוכות בשינוי הגישה הפנימית שלך והפרשנויות שאת שמה על מה שקורה עם אבא ועם החבר שלך. שינוי כזה יכול להגיע או מעבודה אישית ומכוונת שלך או ע"י עזרה חיצונית מקצועית.