מה לעשות?

אני בת 27 נמצאת בקשר און אוף עם בחור בן 30 כתשעה חודשים בערך, במהלך התשעה חודשים האלו היו לנו המון פרידות וניתוקים, פעמיים היו מצידי,עקב כך שלבחור קשה להתחייב לקשר רציני איתי, לא סופי שבוע ביחד, פעם אחת נפרדתי ממנו בגלל שלא הסכים להיות איתי סופי שבוע,אז אחרי כמה זמן התקשר ואמר שהוא מוכן לבוא אליי להיות איתי בסופ"ש, אומר שקשה לו להיות הרבה עם בחורה, במהלך הקשר שלנו הרגשתי כימיה גדולה בינינו שיחות טלפון ארוכות, בחודשים הראשונים של הקשר היינו נפגשים הרבה רוב הפעמים היינו נפגשים אצלי, יש לציין שהבחור מתגורר עם אביו ואחי(אף על פי שעובד בעבודה מסודרת עם רכב צמוד)ו, שברקע גירושים של הוריו שהתרחשו בגיל 18 שהוא טוען שהשפיעו עלייו. בפרידה שלנו לפני חודש (אחת מיני כמה) אני אני זאת שיזמתי את הפרידה אחת הסיבות שהוא הלך אחרי שהוא גמר בסקס, אני נפגעתי אמרתי לו מילים לא יפות כמו שהוא לוזר ולא מגיע לי יחס כזה ואיחלתי לו הצלחה עם בנות אחרות.לא ברור לי מצד אחד הוא מתקשר מחזר מראה איכפתיות ומצד שני חסר התחייבות לקשר,אחרי שקראתי לו לוזר היו לי רגשות של חרטה שהייתי אימפולסיבית ושבעצם שלחתי אותו לדרכו,אז שלחתי לו הודעה ואמרתישאני לא חושבת עליו שלילי והוא מוזמן להתקשר אליי, כאשר כל הזמן הזה אני ממשיכה לחשוב עליואז הוא ענה לי בהודעה למחרת שאפשר לדבר טוב עבר כמה ימים שלא
שמעתי ממנו אז שלחתי לו הודעה מה המצב? שלא רואים אותו במסנגר ויהיה נחמד לדבר איתו, הוא ישר התקשר ודברנו שעתיים בטלפון,יום שישי האחרון יצאנו לבית קפה אף על פי שאמר לי שאם המפגש איתו לא עושה לי טוב עדיף שלא נפגש, אחרי הבית קפה הלכנו אליי לדירה לא קיימנו יחסי מין מלאים למרות שהיו התמזמזויות, במהלך השהות שלו איתי הוא שאל "טלי מה יהיה איתנו?", ואז השיחה התגלגלה ואמרתי לו שאני רואה את עצמי מתחתנת תוך שנה שנתיים, יכול להיות שזה היה שטות לומר זאת( כך אמרה לי הפסיכולוגית שלי, שכל הזמן אומרת שהוא בסדר פשוט יש לו חשש להבלע בקשר..)הוא אמר שאין מצב שהוא לא חושב להתחתן בשנתיים הקרובות, ושהוא לא יודע עם הוא בכלל רוצה ילדים ואולי אפילו מעדיף לעשות תואר שני במקום ואמר לי גם שאהבה בשבילו זה לא הדבר הכי חשוב לו בעולם,אני התוודעתי בפניו אני חושבת שלראשונה שיש לי רגשות אליו, אז זה נגמר בכך שהוא אומר לי תצאי עם חברות תראי שתכירי מישהו, לקחתתי את זה מאוד קשה, הפעם באמת הצליח לשבור לי את הלב, אני שתמיד חששתי מזה,יש לי רגשות של חרטה שלא הייתי צריכה להיות איתו כל כך ישירה ולשתף אותו ברצונות ובתקוות שלי. שאלתי לפסיכולוגית האם היה נכון מצידי לשתף אותו ברצון שלי להתחתן? האם הברחתי אותו סופית? האם זאת הוכחה שהוא לא אוהב? האם באמת יש לו בעיית התחייבות? והאם יכול להיות שיתעורר יום אחד ואולי יהיה רציני?