זוגיות לא ברורה

שלום איילה,

מתנצלת על האיחור בתשובתי.

את מתארת קשר עם בחור שצעיר ממך גם מהבחינה המנטאלית. לכן יהיו מצבים רבים של חוסר הסכמה וחילוקי דעות. מעבר לכך הוא לא "נולד" עם כישורי הורות, אף אחד מאיתנו, הוא בעצמו נקלע למצב בו הוא צריך לשמש איזו דמות גברית אבהית ובוגרת ולא בטוח בכלל שהוא שם באמת.

אני מרגישה שהזוגיות הזאת סובבת בעיקר סביב צרכים של נוחות וזמן מסוים בחייך שמתאים לך להכניס דווקא אדם כזה לתוכם. זה לא דבר שלילי, יש זוגות רבים שמנהלים קשר שטומן בחובו כמובן רגשות חיבה עזים וגם סיפוק של צרכים - כלכליים, רגשיים, צרכי נוחיות ועוד.

הבעיות שתיארת בעיקר הכלכליות הן בהחלט שיקול להישאר בקשר הזה, אם נחשוב על זה מהבחינה הזאת. אך חשוב מאוד לזכור עד כמה הרגשות שלך הם משמעותיים להמשך הקשר. בהנחה והיית במצב כלכלי טוב, האם עדיין היית בקשר הזה? נסי להיות כנה עם עצמך בתשובתך ולבדוק מהן באמת הסיבות להישארות בקשר.

לגבי הילד- טבעי שלא תסכימו או שהקשר ביניהם לא יהיה מוצלח, גם מפאת הדברים שהזכרתי למעלה, לגבי גילו והשקפתו הנוכחית של בן זוגך. אל לנו לצפות שהוא יהיה במקום הזה- הוא לא שם. יש להנמיך לחלוטין כל ציפיה ממנו להתחבר לילד. את כן יכולה, כאמא, לספר לו אודות הילד ולנסות לחבר אותו בדרכים שלך, אבל לא מתוך הוראה, הנחיה או דרישה. כרגע הוא לא יכול לשמש דמות אבהית לילד שלך, אלא אם כן הוא באמת רציני לגביכם (לגבייך והן לגבי הילד) ומוכן להתחיל איזה תהליך בגרות מואץ.. גם פה, לא בטוח שזה יעבוד לאורך זמן.

לכן נסי לחשוב על הדברים ולעשות קצת סדר, ואם תוכלי אשמח לשמוע את דעתך.

את צדקת בכך שאמרת כי הוא לא אמור לדעת איך להתנהג ושזה דבר חדש לו.
אך אתמול היתה סיטואציה שהיוותה מבחינתי את הקש ששבר את גב הגמל.
הילד כעס עליי על איזה עניין, ומתוך כעסו כשירד במדרגות בהפגנתיות, בעט בשקית שנחה על אחת המדרגות. בשקית היה מכנס ג'ינס שחזר מתיקון, מכנס של בן זוגי.
כשבן זוגי הבחין שהילד בעט בזה, חשב שהילד יודע שזה מכנס שלו, (לא שזה מצדיק את זה), ומה שיצא לו מהפה שבר את לבי... הוא קרא לילד: "זבל". אתה ילד זבל. זה מה שאמר לו.
באותו הרגע אני נמלאתי חימה וכאב, ואמרתי לו שיחזור בו מדבריו. שאלתי אותו איך הוא מעז לדבר כך לילד בכלל ואל הילד שלי בפרט?
הוא אמר: תראי איך הוא מזלזל בדברים שלי אחרי כל מה שאני עושה בשבילו...
הבהרתי לו שאני בטוחה שהילד לא ידע שזוהי שקית שלו, וגם אם כן זוהי לא סיבה לכנות את הילד בשמות גנאי מעליבים כאלה.
הילד מצדו קרא לעברו בתגובה: (לאחר כמה שניות של הלם ועלבון): "תקרא לאמא שלך זבל לא לי".
כאן המקום לציין שהילד שלי הוא בלשון המעטה ילד לא פראייר כל כך, ולא מוותר כשעולבים בו.
ואם פותחים עליו את הפה הוא יפתח בחזרה. (הוא בן עשר, כבר לא תינוק...)
ואם לא מכבדים אותו הוא לא יכבד בחזרה....
אני מאמינה שכבוד חייב להיות הדדי גם מבוגרים כלפי ילדים ובעיקר כדי לתת דוגמא.
כמה שעות לאחר מכן, הבהרתי לבן זוגי שהקשר נגמר.
חלפו כמה שעות מרגע שעזב את הבית עם חפציו האישיים, ואני בטוחה שעשיתי את המעשה הנכון.
יש לציין שעד כה הילד לא היה בעד פרידות, למרות שהיה מעורב בחלק מהחיכוכים שלנו. תמיד רצה שנגשר על הפערים ונאהב. הפעם כששאלתי אותו מה הוא מרגיש לגבי זה, הוא אמר שהוא מרגיש שעשיתי את הדבר הנכון.
הייתי שמחה לדעה נוספת ומקצועית. ואולי גם לדעת מה זה אומר על בן זוגי שהתנהג כך... אולי פשוט כבר נמאס לו להיות במקום שדורש ממנו יותר מדי הבלגות ועבודת מידות...
תודה רבה...

הי איילה,

אני מנסה לחשוב על סיטואציה אחרת בה בן זוגך לשעבר קורה למישהו "זבל" וגם היא צורמת לי. אני לא רואה שום אפשרות "לשפוט" אותו כבן זוג שראוי ובשל למערכת יחסים, כאדם שצריך לתת מודל לילד. מודל אבהי, גברי, זכרי, לא חשוב. העובדה שכך הוא כינה אותו מספרת קודם כל על סף תסכול נמוך, מעבר לזה, על חוסר הכרה בסיסי בהיותו של הילד- רק ילד.

הילד קיבל לגיטימציה להגיד חזרה את המילה הזאת, וכי למה לא? הרי אם בן זוגה של אמי מדבר כך, ואמי בקשר איתו ואוהבת אותו, למה שלא אשתמש במילה הזאת בחזרה?

לגבי התייעצות עם הילד - אני שמחה שאת משתפת אותו והופכת אותו לחלק חשוב בהחלטותייך- יש גבול דק מאוד בין "איפה הילד מחליט ומנהל" לאיפה את זאת שמושכת את החוטים. אני מזכירה את זה במאמר מוסגר ביותר, כיוון שזה לא פורום של "יחסי הורים ילדים".. ולכן אני שמחה שאת מתייעצת גם פה.

בשורה התחתונה, עשית מעשה נכון. הבחור לא מתאים למשבצת "בן הזוג" בחייך. כדי להכניס מישהו מתאים לשם, הוא צריך קודם כל להיות בעל גישה לילדים, מישהו שהתנסה בצורה זו או אחרת, שיש לו גישה לחינוך מתאים ושיהווה מודל בסיסי לפחות, לחיקוי. ילד הוא רק ילד, הוא קולט את הסביבה והוא פועל בהתאם.

תודה על תגובתך....
הוא התקשר וסימס והשאיר (לא ידעתי) לילד מכתב התנצלות. הילד אמר שהוא סולח ושהוא מעוניין שנחזור להיות יחד ושהוא שמח לדעת שבן זוגי מסוגל להתנצל.
ני מצדי לא מסתפקת בזה.
הוא שלח לי הודעה וביקש שאמצא את הדרך שבה הוא יכול לפצות אותנו על מה שאמר.
חשבתי אם בכלל יש משהו שיכול לפצות ולתקן רושם שכזה, והכי גרוע מהו המקור של דבר כזה.... מה יהיה הלאה... מה זה אומר על יחסו לילדים.
מצד אחד מאמינה באמיתות כוונותיו וצערו על טעותו, ומצד שני לא חוששת שזה יהווה תקדים.
האם נכון יהיה לתת הזדמנות אחרונה בעניין זה, ולהבהיר שפליטת פה נוספת שכזו תגרור נתק סופי?
או שאולי יש דרך אחרת, אולי בכלל אין דרך.
רוצה לעשות את מה שנכון....
תודה רבה!!!!

זוהי רק דעתי בעניין. דעתי מוכבת מהיותי בן אדם, אישה, גרושה+1.
בןנאדם שמדבר כך בעזרת קלות זה אדם לא ראוי. מהניסיון שלי עם גרושי - פה שמשתחרר ככ מהר על דבר קטן ובכזאת פזיזות זה מתכון לבאות. אלא אם כן יהיה פה שינוי מהותי כמו שאמרת שאולי זה מרמז על משהו מעבר.
בנוסף, בן אדם שמדבר כך לילד, גם אם הילד לא פראייר, אני לאנרוצה לחשוב למה הוא מסוגל להופיא מפיו בין מבוגרים. על הילד הכי קל - הוא המבוגר, בעל הסמכות (גם אם אינו אביו), בעל הכוח. זה סוג של ניצול מעמד. ואיך לבטיחות שביום מן הימים הוא לא יעשה זאת מופת בתוקף תפקידו כבן זוג, ראש משפחה או סתם הגבר בבית.
אולי אני קיצונית מידי בעקבות חוויותיי האישיות, אך אין להקל בזה. כאב לי מאוד לשמוע שכך הוא קרא לבנת. ולחשוב שאולי זבל זו מילה "קלה" יחסית כי הואהרק ילד...
מכללת לך בהצלחה והמון כוח לקראת הבאות. תאמיני בעצמך! כאימהות הלביאה שהתוכנית מזנקת ברגעים הצורך וכל קושי שיעמוד בדרכך יטופל ויסתדר.

מקווה שכוונתי הובנה...

הי איילה,

אני נוטה להסכים עם דבריה החכמים של עדן. אני כמוך, גם לא מסתפקת בהתנצלות. הוא מצידו רוצה שאת תחשבי על איך הוא יכול לפצות? מדוע זהו תפקידך? נשאלת השאלה למה הוא מסוגל ועד כמה, כדי לפצות, אם בכלל.

להערכתי מדובר בבחור שאינו בשל להתמודדות עם ילד שאינו שלו. אני לא בטוחה שאם תתני הזדמנות- ההתנהגות הזאת לא תחזור על עצמה בעימותים הבאים. עם ילדים לא חסרים עימותים, וחינוך ילדים הוא אחד הדברים שיעצבו את האישיות והאופי של הילד הפרטי שלך בהמשך. הגישה אליו צריכה להיות בשליטה תוך לימוד ברור מהי הורות- ואת זה כולנו ההורים לומדים לאט לאט עם הניסיון וגם עם הגיל.. הוא פשוט לא שם.

אני מבינה את השיקולים השונים להיכנס ולחזור להיות איתו בקשר. אבל אני לא ממש משוכנעת שהוא יודע איך להתנהג בתוך מערכת הורית. זה תלוי רק בך עד כמה את מוכנה למשוך את הגבולות האישיים שלך ולתת לזה ניסיון. פליטות פה תמיד יצאו ברגע של חוסר שליטה. קשה מאוד להתאפק כשאתה כועס, אנחנו בד"כ מתחרטים על העוצמות שלנו- בדיעבד. לאחר מעשה. מול אנשים מבוגרים זה עוד סביר, אבל מול ילדים? חשבי על כך.