דילמה!

שלום רב

כתבתי כאן בעבר אהבתי את התגובה שלך אני אשמח לקבל ממך שוב תגובה.

אני בת 24. היה לי חבר שנתיים וחצי בן 25 עד לפני חודש. בגדול הסתדרנו והייתה אהבה מצד שנינו אך לא הייתי הכי שלמה איתו. במיוחד כי הרגשתי שאני נמצאת בכמה שלבים קדימה בחיים מאשר הוא. אני כבר אחרי תואר ראשון ועובדת בעבודה יחסית יציבה והוא רק התחיל את החיים.. הרגשתי שאני עם יותר ניסיון חיים מאשר הוא... שאני מובילה אותו יותר מאשר ההפך. חשוב לי שיהיה לי מישהו שידע גם להוביל אותי ולא שאני אהיה סוג של בייביסיטר עבורו... הוא לא אהב את זה שאני אומרת לך מה לעשות אבל האדישות שלו חירפנה אותי. באיזשהו שלב הנחתי לזה ואיכשהו קבלתי אותו למרות שבפנים הרגשתי איזשהיא פשרה שאני נמצאת איתו כי הרגשתי שאני יכולה להשיג יותר. האמת שגם מצד המשפחה איכשהו החדירו לי שבאמת מגיע לי יותר.
חשוב לי לציין שמצד שני מדובר בבחור טוב עם לב טוב ודי מסתדר עם האופי הקשה שלי. היה לנו גם כיף ביחד.

מפה לשם עברו שנתיים וחצי והתחלתי להרגיש מוכנה לצעד הבא חתונה. הוא אמר לי שהוא לא מרגיש מוכן לזה. הוא רק התחיל ללמוד לתואר (וזה אגב גם אחרי שאני הסברתי לו כמה חשוב ללמוד זה לא בא ממנו...כרגיל אני מנסה לקדם אותו והוא לא אותי לא בכוונה פשוט מרגישה שהראייה שלו אולי מצומצמת יותר בגלל השלב בו נמצא בחיים ואני לא מאשימה אותו...)
הוא אמר שהוא רואה את עצמו חושב על חתונה רק בעוד שנתיים לפחות ואני אמרתי שאני לא מוכנה לחכות כ"כ הרבה זמן. הצעתי פשרה משהו באמצע והוא לא היה מוכן להתפשר בזמן.

בגלל הקטע עם החתונה ועם שאר הדברים הפריעו לי ותאכלס גם עם התמיכה של המשפחה החלטתי להיפרד ממנו והוא די הסכים איתי...

עבר חודש ומאז הכרתי בחור נוסף שגם הוא בידיוק נפרד ממישהי שהיה איתה חצי שנה (יצא ככה). הבחור די עונה על הסטנדרטים שלי אבל לא מרגישה שיש בנינו רומנטיקה כ"כ כמו שהיה לי עם האקס...לא מרגישה שהוא מחזר כ"כ.. לא יודעת לא מרגישה כ"כ שהוא מושך אותי להיפגש איתו שוב ושוב. למרות שאני די מתרשמת מהאופי שלו אבל בלב לא יודעת אין את הפרפרים והכיף בהתחלה.

לפני כמה ימים היה לאקס יומהולדת. התקשרתי לאחל מזל טוב ובמשך השיחה הרגשתי כמה אני רוצה אותו... רציתי פשוט להגיד לו בוא ניפגש אבל עצרתי את עצמי...

יש לי הרגשה שהאקס די המשיך הלאה... לא באמת נלחם על הקשר.


אני ממש בדילמה מה עלי לעשות. אשמח לתגובה מכם.

תודה רבה!