מבולבלת מאוד

שלום לורין,

תודה על הפירוט.

את מתארת זוגיות מורכבת; מצד אחד יש אותך, אחרי מערכת יחסים או מערכות, מנוסה, אמא לבת, אשה עם אחריות ויחד עם זאת עם המון רצון להמשיך הלאה ולהיות מי שאת, בחופשיות ובאהבה של החיים. הוא מאידך, עם אופי אחר, פאסיבי, סגור, צריך שיפעילו אותו, שיבואו עד אליו, לא רוצה יותר מדי המולה ורעש, צריך הרבה את הלבד שלו ואת המנוחה שלו. מעבר לזה ברקע אין לו מערכות יחסים או ניסיון רב, ובטח שלא בהורות (למרות שעל זה תמיד אפשר לעבוד וזה אולי החלק הקל של המכלול).

הקשר שנוצר ביניכם לא קשור רק לחיבור המיידי, שהוא לכשעצמו חשוב. הוא נוצר גם ואולי בעיקר בעקבות משבר מאוד גדול של המשפחה ושלו באופן אישי. האובדן שהוא חווה ועדיין חווה הוא קשה מנשוא. אי אפשר לתאר במילים מה בדיוק הוא מרגיש ומה עובר עליו, אבל צריך לקחת בחשבון את העובדה הזאת, שהקשר שלכם נרקם בתקופה כ"כ קריטית בחייו. את היית שם בשבילו בדיוק ברגעים שהיו היה זקוק לך.

אנחנו לא באמת יודעות, אם כך, איזה קשר היה נרקם ביניכם, אלמלא האירוע הטרגי הזה. האם הוא עדיין היה זקוק לכזה קשר? האם הקשר עדיין היה משמעותי לו, אם חייו היו אותם חיים רגילים של רווק שאוהב להיות עם עצמו? אין לדעת. אבל משהו אומר לי שלתקופה הזאת יש מרכיב חשוב מאוד ביצירת הקשר איתך- כאדם חיצוני, תומך, עם המון כוחות.

סביר להניח שאם הקשר ימשיך את תמצאי את עצמך היוזמת, המפעילה. אמא שלו הסכימה איתך וכנראה לא סתם- היא מכירה אותו.

לכן חשוב שתעשי שיקול מה את באמת רוצה, לאיזה פרטנר את באמת זקוקה, וקחי בחשבון את התקופה שהוא עובר.. אדם שנמצא באבל, סביר להניח, ירצה לעכל את התקופה הקשה ורק אז "להמשיך הלאה", יתכן והוא פשוט עוד לא שם.

יש בנינו אהבה , הרבה זמן חיכיתי לבחור טוב ומשפחה טובה, אני לא יודעת למה אני לא מצליחה לחדור אליו , הוא אמר לי שהוא לא אוהב להיות עם המון אנשים, וששאני אנסה להבין אותו ולא לכעוס עליו , היה לאבא שלי יום הולדת וחגגנולו בבית עם אחים שלי והיה חשוב לי שיבוא גם , אבל לא היה לו חשק כי הוא לא אוהב, אמר לי אני אבוא פעם ב.. אל תכריחי אותי כי אני לא רוצה.אני לא בא לא בגלל שאני לא אוהב אותך כי לא אוהב אז תניחי לזה בבקשה. ואני לא יודעת מה לעשות לוותר ולחיות עם זה שאלך לכל מיני אירועים לבדי אז בשביל מה אני צריכה בן זוג אם לא להנות ממנו גם באירועים משפחתיים או ארוחות ערב משפחתיים, פוחדת לעשות צעד שאצטער עליו וקשה לי מאוד להחליט

הי לורין,

תודה לך. אני רוצה שתשובי לקרוא את הדברים שקראתי לך, ונסי לראות את עצמך עם הבחור הזה עוד חמש שנים. מה היית רוצה עוד חמש שנים מבחינת הזוגיות שלך, ועד כמה כוחותיו ויכולותיו מאפשרים לו, לשרת את צרכייך בנושאים האלו, של זוגיות.

לגבי אירועים חברתיים- אני מכירה זוג שהבעל נמנע מניעה רצינית מאירועים, לרבות חתונות, להיפגש אצל אנשים. הוא מגיע רק כשהוא ממש חייב, לוחץ יד והולך. גם הוא, אגב, אולי במקרה ואולי לא- חווה אובדן גדול מאוד של אדם קרוב אליו ביותר.

אולי אפשר לעשות איזה הקשר בין חוויה טראגית כמו מוות של קרוב, לחוסר היקשרות לאנשים, לחברה, לשמחות, לאירועים. אולי זה מזכיר לו מידי את מה שהיה אצלו וכיום כבר לא. כדי לחבר אותך יותר לחוויה של שכול ואובדן, הייתי מציעה לך לקרוא מעט על זה ברשת או בחומרים שיש ברשותך. נסי להבין מהי חוויית האבל ואולי דרכה לבקש ממנו או לצפות ממנו להרבה פחות.

כך או כך, בהרגשתי, את תאלצי להתמודד עם ויתורים אם את מעוניינת להמשיך להיות איתו. אם מבחינתך הוא פרטנר נהדר לכל השאר, חוץ מהעינין החברתי- נסי לבדוק עם עצמך האם את מצליחה להתמודד עם זה, כי לא בטוח שאפשר לדרוש ממנו מעבר למה שמסוגל כרגע לתת. את לא מצליחה לחדור אליו וברמה הזאת את לא מצליחה מה שהרבה אחרים לא מצליחים כנראה, ומה שהוא משדר הוא "אל תתקרבו אליי". יש בהחלט בני זוג שיכולים להתמודד עם בן זוג כזה. ויש שלא. השאלה מה חשוב לך, עד כמה זה תלוי בו, עד כמה תצליחי להתמודד עם ויתורים כאלה ואחרים.