הי עדי - שאלה

הי עדן,

קודם כל- יופי! נחמד להכיר אנשים ונחמד להתקרב, לא מאוד משנה מה יצא מזה כרגע, הכי חשוב שאת מוצאת לך עוד אנשים להתחבר אליהם.

אולי יהיה כדאי שתסמסי לו "אז לבנות עליך לספירה לאחור?" עם קריצה, או שכשתראי אותו שוב בעבודה, תגידי לו משהו כמו - שיש לך תוכניות לסילבסטר ואם הוא בעינין הוא יכול להצטרף אלייך. ואז - או שהוא יגיד "אבל קבענו" ואז את אומרת - כן, תצטרף אליי גם לתוכנית השניה שלי לאותו ערב.. או.. שהוא יענה קונקרטית לשאלה.

מה דעתך?

אני נדהמת כל פעם מחדש. כאילו את קוראת את מחשבותיי ויודעת תמיד מה להגיד...
אז באמת איכשהו בתהכתבות יצא ששאלתי אם אני צריכה לדאוג והוא ענה שאם הוא לא דואג אז גם אני לא. אז נשמע שהעניין בתוקף, ומעכשיו אני מחכה לשמוע ממנו בעניין. כמובן שהבוקר נפגשנו ולא דיברנו על זה, אבל בסדר.
"נחמד להכיר אנשים ונחמד להתקרב, לא מאוד משנה מה יצא מזה כרגע" – מסכימה איתך, השאלה מה הפואנטה. למשל איתו, ברור שאם יהיה משהו זה ילך כביכול לכיוון זוגי כלשהו – אפילו אם זה סתם להעביר את הזמן ביחד לאיזו תקופה (למרות שאני ממש לא מכירה את זה, ויש לי נטייה להיקשר). אני לא בטוחה שזה נכון לי אפילו שהוא ממש מושך וכיף לי איתו. שוב – הוא צעיר ממני ב 3 שנים, גר אצל ההורים (לדעתי מטעמי חיסכון) עובד כמאבטח פה – אומנם הוא האחמש הכי בכיר פה, אבל עדין. ברור שכל הדברים האלו לא ממש משנים, אבל אני כבר לא לבד – אולי אני חושבת רחוק מידי, אבל כפי שאמרתי, יש לי נטייה להיקשר. ממה שהבנתי הוא לא בכיוון של ללמוד משהו. גמני מאוד שמחה שאני מוצאת אנשים להתחבר אליהם, אבל... הוא מאוד מושך ואני בטוחה שיהיה לי כיף איתו, אבל אני לא יודעת כמה אני רואה מזה משהו מעבר – ואולי גם הוא, ואולי זה מה שכיף – מישהו קבוע לתקופה מסויימת בלי כוונות עתידיות. לא יודעת. ואולי אני סתם טוחנת ולגמרי מקדימה את המאוחר. את כבר יודעת שאני חושבת בקול :)

זוכרת שרשמתי לך שהיתה לי עם הילה התכתבות שקצת הרגישה כמו סיכום? מאז לא יצרתי איתה שום קשר ועמדתי בזה ממש יפה. שבוע וחצי אחרי היא באה אלי למשרד. דיברנו קצת-ממש טוב לה עם החדשה אבל עדין יש לה דברים לא סגורים שלה עם עצמה. למחרת שוב היתה פה וביקשה שאבוא איתה לשופינג. יומיים אחרי הלכתי איתה לשופינג – היה ממש קצר ולעניין. היינו אולי שעתיים ביחד, אני משם הלכתי לילד שלי והיא לחברה. הכי קליל, זורם, בלי משקעים מצידי ובלי כלום והרבה מצב רוח טוב שלי. היה מוצלח ביותר. אפילו אחכ התקשרה לראות שהגעתי והכל בסדר. למחרת דיברנו כי לקחתי ממנה את הרכישות וזהו. שוב כלום – וזה מצויין. אתמול יצרתי איתה קשר לגבי התפקיד ההוא שעדין לא נסגר. אבל ממש טוב, ממש מצויין. אני שמחה שטוב לה, שמחה בשקט שלי והכי שמחה שממש לקחתי צעד אחורה והיא זו שלוקחת צעד קדימה (כן, האגו מרגיש טוב, ומותר לו לפעמים).
מבחינת החבר'ה – אורי ואני התרחקנו, ונראה לי שזה בא בעקבות ההתקרבות שלו לרונית. אשר עזב את העיר ובא פעם בשבוע לביקור. אז איכשהו החבורה קצת מתפרקת. מבחינתי מצויין לי – אורי גם ככה קצת התחיל לעצבן עם העניין הזה ולא בא לי שהחברות שלנו תסתיים בגגל זה, אז צעד אחורה זה מצויין. קצת צינון לא יזיק. ובגלל שאשר לא פה ודורון תקוע הרבה בעבודה המפגשים שלנו ממש לא תכופים.
אולי כל זה קשור לאחמש החדש, כי יש לי משהו שמעסיק אותי – ומה שלא יהיה איתו, התעסוקה הזו מבורכת כי היא עוזרת לי להתרחק מכל מה שצריך. והחברה הכי טובה שלי התארסה אז עוד משהו שמעסיק עכשיו – לארגן 2 חתונות (החתן מחו"ל, הם גרים שם).
בקיצור – יש משהו טוב ונכון, אבל אי אפשר בלי מחשבות ולטחון אז בשביל זה יש את האחמש.

הי עדן,

אני מוד שמחה לקרוא את העדכונים שלך. זה נראה שבאמת יש משהו מרענן באויר, ואת מוצאת לך את המקומות "שלך". לגבי הבחור וכל בחור למעשה שתיפגשי איתו- אנחנו אף פעם לא נדע לאן זה יקח, לאן שזה יקח- זה כנראה בא למד משהו, לקדם משהו בנו, גם אם זה לא "נצחי" וגם אם זה ממש לתקופות מסוימות. יש בו משהו שכן מפעיל אותך לכייונו, לא משנה כרגע מה זה- הכריזמה, המראה - זה שם. וזה טוב.

לגבי הילה- זה כנראה לא סתם הרגיש כמו סיכום. משהו בך סיכם תקופה איתה, או סיכם לפחות את תקופת הבלבול איתה. מעכשיו את נשמעת לי, לגביה, הרבה יותר שלמה ו"מסוכמת" עם עצמך. היא כנראה גם חשה ותחוש את זה עוד בהמשך, וזה מצוין שגם הצד השני יחוש כך. היא תמשיך להיות מבולבלת עד שהזמן יעשה את שלו והיא תעבד את כל הדברים. את מבחינתך תמשיכי להיות שם עבורה כחברה, ולשם נראה שאת באמת מכוונת.

אני משחה שאני "קוראת" אותך נכון ושמחה יותר לשמוע שטוב לך.

שבת שלום!

החלטתי לזרום עם הבחור. מה שיהיה יהיה. בינתיים כיף לי עם הנוכחות שלו בחיים שלי, לא משנה כרגע מה ולאן. פשוט ליהנות ממה שכיף – SMS שמחממם את הלב, חיבוק בוקר, סתם חיוך. פשוט לא לחשוב. אם וכאשר זה ילך לכיוון רציני אז אני אחשוב.
הילה – ביום חמישי היא באה אלי. היה ממש נחמד. ישבנו שעתיים ביחד – בלי מוסיקה או טלויזיה, נטו שתינו. סיפרה על האקסית, דיברה איתי על החדשה (כבר מדברות על ילדים וכו'). אני מבחינתי תומכת, מעודדת, שמחה שטוב לה, שמחה שיש מישהי שמעניקה לה את מה שצריך. ואז התחילה לתחקר אותי (לא סיפרתי לה על הבחור מהעבודה, אין לי כוח שהיא תגיד לי שלא כדאי וכו'... כי היא רוצה שאני אכוון גבוה – אף אחד לא מבין שאני לא מחפשת פרק ב'). ואיכשהו זה גלש על הקושי להגיע לאינטימיות עם גבר חדש, ושוב דיברנו עליה כי מסתבר שהיה משהו חדש עם אבא שלה, ואמא שלה לא ממש מבינה – אני אישית מתוסכלת מזה מאוד בשבילה... והיא בכתה לי המון... מתוקה.
ואז היא הלכה, ואמרה כמה שהיא שמחה שאני בשבילה. אם זה לשיחות, טענות, מענות, בכיות. ושרק אני מבינה – בעיקר בעניין הזה.
כמובן שהיה לי כיף לשמוע, ועוד יותר היה לי כיף הזמן הזה איתה – שתי חברות טובות. פשוט כך. ואני באמת באמת ככ שמחה בשבילה עם החדשה. באמת. אני מודה שאם היה לי מצב איתה אז כמובן שהייתי שמחה, אבל כנראה שהיא לעולם תהיה המיתולוגית שלי, האהבה הנשית הראשונה שלי – אהבה שמבחינתי ברגש שלי החזיקה ככ הרבה. שנתיים... ואני שמחה שהיא בחיים שלי ושאני בחיים שלה.

הי עדן,

שמחה שנפגשתן וכך הרגשת. טוב שלא פתחת איתה דיונים שלא לצורך. כפי שכתבת לי בעבר, הצורך שלך הוא בעיקר בחברות איתה. כל הנושא הזוגי להערכתי לא היה מתאים בשלב זה ביניכן, אין לדעת מה יהיה בהמשך. אבל כרגע, את במקום הנכון מולה.

לגבי הבחור- המשיכי לעדכן.. :)

יצאנו בסילבסטר – אני התחלתי עם החברים שלי והמשכתי איתו. את חצות פיספסנו. עירבבתי יותר מידי אלכוהול באותו ערב, ולרוב אני מתמודדת עם זה יפה, הפעם היה ממש קשה כי ברוב טמטומי הם הוציאו משהו לעשן ובסוף הערב אמרתי – יאללה, מה יכול להיות (מעולם לא עישנתי...). וזה גמר אותי לגמרי – לא יכולתי לעמוד, ישבנו ולא החזקנו את הראש. והוא היה ממש מקסים, רק דאג לי. נסענו לבית שלי במונית, הוא נכנס לראות שאני בסדר וכל שניה שאל אם אני רוצה משהו. אני חושבת שהתנשקנו רק אחרי שעישנתי, אז אני לא יודעת כמה זה נחשב (מבחינתו). למחרת הוא סימס לי, שוב – לראות שאני בסדר. ממש מתוק. עכשיו אני לא יודעת מה קורה. נצא שוב? לחכות שהוא יזום שאני אזום?

הי עדן,

אני שמחה שנהנית למרות ההפתעות... במצב כזה הייתי פשוט מציעה לזרום עם מה שיש. תראי כבר בעבודה מה קורה, הרי אתם מתראים סה"כ. נסי לגשש איתו, מבלי להציע משהו קונקרטי כדי לבדוק מהי עמדתו.

בהצלחה :)

אז מאותו לילה עד היום בבוקר לא התראינו – כי הוא לא עבד. הוא העלה תמונות שלנו לפייס וכולם רואים. לא שאכפת לי, בכלל לא. אז אני עברתי חקירות וגם הוא. אין לשנינו מה לספר. מאותו לילה אנחנו מתכתבים פה ושם. אני זורקת משהו בכיוון של להיפגש או משהו והוא מאדה את זה. בסדר. ההתכתבויות רגילות לגמרי – עם כל שמות החיבה, אייקונים, סמיילים והכל. מרגיש אותו הדבר מהבחינה הזאת. אתמול מישהו רשם על אחת התמונות "איזה זוג" והוא ישר היה חייבת לתקן – לא ממש זוג, חברים לשתייה. הבוקר הוא היה אצלי במשרד, ממש קצת זמן (בדרכ הוא יותר זמן, אבל אולי באמת היה לו מה לעשות). דיברנו קצת על אותו לילה, שאני ממש זוכרת בחלקים. הרגשתי מובכת מאוד – לא זכרתי איך יצאתי מהבר והגעתי למונית, זכרתי טלפון אבל לא זכרתי איך – בקיצור כל מיני דברים כאלו. הוא אמר שכשישן לידי איכשהו, החזקתי לו את היד וכל פעם שחשב שזהו נרדמתי ניסה לשחרר ואני חיפשתי אותו ורק רציתי את היד שלו איתי. אני ממש מובכת... אמרתי לו שבחיים לא הייתי במצב כזה וזה ממש מלחיץ אותי המצבים האלו של החוסר מודעות, שליטה, זיכרון...
אז עכשיו אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות. מצד אחד – בתקשורת היומיומית הרגילה שלנו בינינו הכל רגיל. מצד שני, לא יודעת – הרגשתי שגם הוא הרגיש קצת לא בנוח. ומצד שלישי – אמר שאמר לחבר'ה פה שאני יצאתי עם חברים ונפגשנו אז שתינו גם ביחד. כאילו הוא מרגיש צורך לספר סיפור כלשהו כדי שלא ידעו (למרות שזה בדיוק מה שהיה לצורך העניין). ועוד משהו – כשהתנשקנו זה היה אחרי שעישנתי, אני בקושי זוכרת את זה. אז אני גם לא יודעת אם הוא מצידו נישק כי רצה או כי זרם.
אני יודעת – קחי את הזמן, קחי צעד אחורה, תני לו, תחכי ותראי וכו'... יודעת. זה לא עובד כך. אחרי שאני שולחת את זה לך אני שולחת לו שניפגש שוב לקפה – כמו תמיד. כי אני רוצה להתנהג רגיל. לא בא לי צעד אחורה. מבחינתי צעד אחורה זה לא לרמוז/ליזום פגישה כלשהי. אוף...... אני ממש לא יודעת מה לעשות. אני חושבת על מה שהתכתבנו אתמול וזה משדר מסדר כפול – על שיר כלשהו בינינו, על הריח שהשאיר בשמיכה ואתמול אמרתי לו שהריח קצת נעלם והוא הבטיח לטפל בזה. לא יודעת.

מה זה "לא בדיוק זוג"?? נכון, אנחנו לא זוג, אני אפילו לא יודעת מה אנחנו. אבל אני אמורה להבין מזה מה אנחנו לא?
פגשתי אותו, ישבנו קצת ביחד. היה נחמד. הוא ממשיך להזכיר לי דברים מאותו ערב, ואני ממשיכה להיות נבוכה. וכל מה שאני יודעת זה שבא לי להיות איתו יותר ויותר. ולא רק מהבחינה המינית, אלא בכלל – פשוט כיף לי איתו, מצחיק לי. כמו שתמיד אמרתי שאני לא רוצה קשר, אז בו אני לא רואה כרגע קשר קשר, רציני כזה לחיים. אבל בן זוג לחלוק איתו, לשתף, להיות, לבלות, לחוות. וכן, גם מין.

הי עדן,

קצת קשה לדעת לאן ממשיכים והאם, כשלא ממש יודעים מה היה. ז"א, יש לך הרבה חורים ב"מה קרה", האם קרה, מה בדיוק, מתי. את כן יודעת שהיו דברים אך את זוכרת מאוד במעורפל. הוא יכול "להשתמש" בזה ולהגיד ולהמשיך להזכיר את אותו הערב דווקא כי את לא ממש זוכרת, ולהמשיך להביך אותך. אך מבחירתך הדבר- את יכולה לעצור את "ההתגרויות" מצידו ולחתוך את הנושא כל פעם שהוא מעלה אותו. מבחינתי, איפה שלא הייתי בשליטה ומודעת לעצמי - אי אפשר לקחת את זה כ"נתון" ולהמשיך איתו הלאה. אם רוצים קשר, בכלל- יש להתחיל אותו "פיכחים", ומהתחלה. סביר להניח שאצל כל שני אנשים בעלי מתח מיני אחד כלפי השני, שהיו מתחילים את ההיקשרות ה"רשמית" במסיבה, כך זה היה ממשיך.. ולכן- התחילי מהתחלה. רק ככה את תדעי איפה את עומדת.

אני לא אכתוב לך לקחת צעד אחורה, כי אין ממש ממה. המשיכי להיות מי שאת, נסי פה ושם לרמוז לו או להציע לו לשבת על קפה, ואם הוא שוב מעלה את הנושא אני ממליצה להעביר לו מסר ברור שכשאת לא "את", ואין לך הרבה מידע על מה היה- מבחינתך זה כלא היה, ואת לגמרי "לא אחראית למעשייך" (בקריצה). אולי כך הוא יבין שאם הוא רוצה בכלל קשר- כדאי לו להיות ב"כאן ובעכשיו"..

מה דעתך?

הוא לא מביך אותי, אני זו שמובכת, אני עם עצמי...
אתמול התכתבנו ודי הבהרתי שאני בעניין, אני מקווה שהוא הבין. דיברנו היום על סרט כלשהו שיש אצלי ושנינו רוצים לראות. הצעתי שיבוא אלי ונראה ביחד. כנראה בסופש. אני מקווה, נראה מה קורה ולאן זורמים דברים. זה בעיה – כשנפגשים כל יום בעבודה ומדברים, הרצון להיפגש אחרי שעות העבודה הוא אחר.
נראה מה יהיה...

הי,

צודקת לגבי עבודה- זה באמת אחרת כשמתראים כל יום. אולי "תברחי" ממנו טיפה במהלך היום? :)

עדכני על ההתפתחויות, אני מקוה כמוך שהוא בעינין. ואין מה להיות מובכת- מסיבות ואלכוהול נועדו גם בשביל להוציא אנשים מהמסלול, מהשליטה, וטבעי שכך תנהגי בלילה שכזה. מזל שהוא רק פעם בשנה. :)