מתקשה בפרידה...

שלום,

אני בת 27 ועד לפני כחודש הייתי במערכת זוגית שנמשכה חצי שנה. זו הייתה זוגיות מדהימה עם המון כיף, עומק ואינטימיות.

לצערי, לפני חודש נפרדנו. הבחור החליט שהוא צריך זמן לעצמו שאין לו זמינות להיות כרגע במערכת יחסים רצינית. זה היה תהליך של כמה שבועות שבהם ראיתי שהוא במשבר מהרבה דברים בחיים שלו (לימודים, עבודה, משפחה) כל התקופה הזו ניסיתי להיות שם לצידו. לתת לו מרחב אבל לתמוך. והוא כל הזמן הודה לי ואמר שאני הדבר הכי טוב שקרה לו בתקופה האחרונה שמדהים לו איתי ואני בן אדם מיוחד. אבל, למרות הכל, הגיע אליי ביום בהיר אחד והחליט שהוא רוצה לסיים את הקשר בטענה שהוא צריך זמן לבד, זמן להבין דברים. טען שהוא מאד אוהב אותי וכל הזמן רק רוצה להיות איתי וזה מונע ממנו לעשות דברים אחרים. למרות הקושי הענק שחשתי ניתקנו את הקשר. אחרי מספר ימים שלחתי לו מייל שמסביר כמה אני מעריכה אותו וחושבת שהוא בן אדם מיוחד. בתגובה הוא ענה שהיה לו חצי שנה מדהימה איתי. הקשר הכי עמוק ומשעותי שהיה לו וזו הייתה התקופה הכי כיפית ומדהימה שהוא חווה אבל שלפעמים צריך להגיד דיי. היה לי מאד קשה כי זה המהות של זוגיות לא? אהבה כיף עומק.. אז למה לוותר?? נתתי לו זמן.. חשבתי שאם אני אעזוב אותו ולא "אציק" הוא יבין את הטעות ויגעגע. שלושה שבועות שלא יצרנו קשר. עד שנשברתי והרמתי אליו טלפון. הוא שמח שהתקשרתי ודיברנו קצת עלינו. הוא טען שהתקופה הזו גרמה לו להבין שזו הייתה החלטה נבונה ושהוא לא יכול להיות עכשיו בקשר זוגי. ואכן הקשר שלנו היה מדהים ומיוחד ושהוא מאד מאד אהב אותי וחושב שאני מדהימה אבל יש לו שנה עמוסה והוא לא יכול להיות בקשר. ושאם הגורל ירצה אז עוד נהיה ביחד ביום מן הימים.

אז אחרי המילים האלו הבנתי שכנראה זהו. צריך לתת לו קרדיט שהוא יודע מה הוא רוצה.. אבל עצוב.. עצוב מאד! אני אוהבת כל כך אותו. מתגעגעת מאד.. מרגישה שבא לי ל"הילחם" עליו אבל מצד שני לא רוצה להציק. זה לא נכון, זה לא פייר עבורו.. לא יודעת מה לעשות. אבל ממש רוצה לחזור אליו ולגרום לו לרצות...קצת אובדת עצות..