לא רוצה שמשפחה תתפרק

הי אלה,

ראשית- מזל טוב להולדת הבת!

תיארת בפירוט והעברת את החוויה לחלוטין- זה בהחלט מסייע להבין יותר את התמונה.

מה שאת מתארת הוא אופייני לחלוטין ככל שהמשפחה מתרחבת. לא פעם אנחנו שומעים את המשפט "חכי כשיהיו לכם ילדים.." וכד'. כשמגיעים הילדים (שזאת ברכה ושמחה גדולה) האיזון מופר, נקודה. אין סיכוי להמשיך את מה שהיה קודם. הזוגיות נדחקת ונדרש ממנה להתחיל "להמציא את הגלגל" - להתחיל לבנות מחדש מערכת יחסים ויחסי גומלין שמשלבים גם את הביחד האישי שלכם, גם את הביחד עם כל ילד בנפרד, וגם ביחד של כל המשפחה. כל הקומפלקס הזה הוא בהחלט "גדול ומורכב", הוא טומן בחובו לא פעם חילוקי דעות. המתח עולה, כיוון שחלוקת הנטל והזמן שלכם גם היא עמוסה- יש מעט מאוד שעות שינה, המון אחריות וסטרס, אין כ"כ זמן למטלות מסוימות או לדברים אחרים שבעבר היו מקבלים עדיפות עליונה יותר. יש תסכול מתמשך מכך שהצרכים לא מסופקים וחוזר חלילה.

מה שטוב הוא ששניכם תמיד מקפידים להתפייס ולהשלים, לדבר על העימות שהיה ולנסות ללמוד ממנו. אני לא חושבת שכולם ניחנים בתכונה הזוגית החשובה הזאת. את חשה שהיחס שלכם אחד כלפי השניה השתנה, בגלל הריבים המרובים כנראה. כשיש אוירה של עימות ואי הסכמה באויר, וזה מגיע לעיתים קרובות, התחושה היא שמשהו התערער ומשהו לא בסדר. פחות מסתכלים על כל המשוואה (הרי שהרבה השתנה במהלך השש שנים האחרונות שלכם יחד,נוספו לכם 2 ילדים) ונוטים לשפוט את הקשר עדיין לפי אמות המידה הראשוניות - "הרי לפני 6 שנים זה לא היה ככה. לפני 3 שנים זה לא היה ככה". הייתי רוצה שתנסי לשפוט את הקשר דווקא לפי מרכיביו הנוכחיים ולא לפי מה שהיה אז. אני מבינה את התחושה השונה ואת החשש שמא זה ילך וידרדר- זה לא ידרדר כל עוד יש דיבור ועשיה ומציאת פתרונות, "הכאת הברזל בעודו חם", ואין הזנחה של הבעיות.

היחס ההדדי יכול להשתנות גם בגלל דברים שכביכול נראה שנסגרו ונפתרו- אך הם לא ממש כך, כפי שציינת יפה. ז"א, יש בוודאי נושאים מסוימים שחוזרים ונשנים בתוך חילוקי הדעות שלכם, לבטח יש מכנים משותפים שאת מוצאת את עצמך מתעסקת בהם בכל פעם שיש אי הסכמה. ולכן כששוב הם מועלים, היחד כבר לא אותו יחס סבלני, אוהב ומתחשב כמו בפעמים הראשונות, כשה"בטריה" היתה טעונה במלואה.. הפעם הכוחות אינם אותם כוחות, המציאות משתנה, תוסיפי לזה שאת אחרי לידה, אחרי הריונות, ותקבלי סה"כ משוואה שאומרת כך- אתם מתנהגים נורמלי ביחס למציאות שלכם. אבל זה לא אומר שכך המצב ישאר ותצטרכו לקבל את המציאות as is.

הדבר שאני יכולה להמליץ עליו היא סדנת הורים- לאו דווקא טיפול או יעוץ. סדנה של הורים שמשתתפים ועולים שם גם תכנים כפי שציינת. קרוב לוודאי שעם תינוקת בת שבוע זה פחות רלוונטי, אבל היא תגדל מהר. :) אם תרצי הכוונה נוספת לגבי קבוצות וכד' אוכל לסייע.

עד אז, נסי לקרוא ואולי גם להראות לבעלך את הדברים שהעלנו, יתכן וזה ירגיע את אי השקט שנוצר בך ואת החשש שמשהו הולך להתפרק.