המשך תיאור המשבר...

הסיפור הזה גמר אותי, שבר אותי לרסיסים, דיברתי עם החבר הכי טוב שלו כשגיליתי את כל העניין וכעסתי גם עליו, חבר רווק, ילדותי לטעמי שנראה לי שגורר אותו לכל מיני שטויות של רווקים. החבר נשבע לי שלא היה כלום ושבחיים הוא לא בגד בי ושהוא נורא אוהב אותי ושכנראה שאנחנו עוברים איזה משבר..ושאנחנו חייבים לפתור אותו.
נסעתי להורים שלי הוא התקשר הייתה לנו שיחה נורא כואבת , בכיתי, צרחתי הוצאתי את כל הכאב, הוא צרח והוציא את הכל אמרתי לו שאולי אנחנו צריכים להפרד כי אני כבר לא מאמינה בו.
הוא אמר לי שהוא נורא אוהב אותי הוא לא רוצה לאבד אותי אבל הוא רוצה שאני אשקיע בעצמי, שאטפח את עצמי, הוא מרגיש שאני מזלזלת בו בזה שאני לא משקיעה בעצמי, הוא רוצה שאשתו תראה הכי טוב בעולם, זה מקור הבעיה מבחינתו, זה גורם לו לא להמשך אלי, זה הורס לנו את כל הזוגיות, לא בא לו ליזום סקס, הוא אומר שהוא ניסה בכל דרך אפשרית להגיע אלי בעניין ואני פשוט לא מבינה כמה זה עושה לו רע. הוא מרגיש שאני פשוט לא סופרת אותו, שהוא לא מעניין אותי.
לא הצלחתי להבין איך טל' מבחורה יכול לגרום לו להרגיש טוב?ועצם המחשבה על זה פשוט גמרה אותי. הוא פשוט בגד בי קשה לי אפילו לכתוב את זה.תפסתי את עצמי וחשבתי רבות על הכל ואני והבנתי שבעצם זה נכון אני מחפשת את כל התירוצים שבעולם למה לא להשקיע ולמה לא לטפח את עצמי ואני לא הבנתי עד כמה זה משגע מטריף אותו ופוגע בו.הוא לא רוצה להפרד, הוא אוהב אותי נורא אבל הוא נורא רוצה שאני יעשה שינוי ושאני אשים את עצמי במקום הראשון מה שאני לא עושה היום והוא מוכן לעשות הכל כדי לעזור לי בכך.אני לחלוטין לא שמה את עצמי במקום הראשון ומאז שילדתי את כל הזמן אני מנתבת לילד המקסים שלנו והאמת שאני גם נורא עייפה תמיד, מגיעה לערב על ארבע ונרדמת בתשע בערב שזה בכלל בעיה בפני עצמה. .הפעם אני חייבת להודות שהצלחתי להבין שמשהו אצלי באמת לא בסדר אבל עדיין יש אותו בתמונה ויש דברים שהשפיעו במידה זו אחרת לכאן ולכאן.אך כל עניין הבגידה פשוט לא עוזב אותי, אני יודעת שהוא לא שכב עם מישהי אחרת, אני מרגישה שהוא לא מסוגל לעשות את זה אבל איך שלא מסתכלים על זה זה סוג של בגידה באמון.אני לא רוצה לאבד אותו.
אני אוהבת אותו בכל ליבי כמו שלא אהבתי מעולם, אני רוצה לסלוח לו ולצמוח מזה - האם זה אפשרי ? ואם נעבוד על זה והכל יהיה טוב ושוב יהיה חסר לו ריגוש והוא יחפש ריגושים בחוץ? המחשבה על פרידה מצד שני גומרת אותי אני לא יכולה לחשוב על להפרד אך מצד שני אני מרגישה שאולי אני סלחנית מידי ? אולי הייתי צריכה לקום וללכת? אני לא טיפוס ששובר את הכלים אני בן אדם של שלום ואחרי כל השיחה ביננו באמת הבנתי שהוא פגוע ממני . מה עושים??????????