קנאה

שלום א',

את כנראה עסוקה רגשית בכל הנושא הזה של הכעס והנקמה בבן זוגך לשעבר על כל מה ש"עולל" לך ולילדייך. כנראה השנים והקושי הרב לא הותירו אותך סבלנית או מכילה והיום יש באפשרותך להוציא את כל התסכול שלך עליו.

מבחירתך להיות עמו בקשר, מבחירתך לשתף אותו בכל ההולך בחייך מהפן האישי והרומנטי, מבחירתך בעצם להגיע למצב הזה. יש בך, כפי שתיארת, צורך ברור, להמשיך את המשחק המבוזבז הזה.. שניכם מרוויחים מכך משהו, ככל הנראה. הוא מקנא בך קנאה קשה ומזין אותה משמירה על הקשר הזה ביניכם, ואת מרגישה שידך על העליונה, שאת שולטת בו, כפי שהוא שלט בחיים שלך ושל ילדייך על ידי כך שלא היה בהם- אך דווקא בגלל שלא היה מורגש - שלט בהם שלילית ויצר אצלך כעס של שנים על גבי שנים. היום את מתקשה להתנתק מהקשר הזה, כיוון שאם יש כאב שאת עוד יכולה "להעניק" לו בתמורה למה שעולל לך- את מוכנה לסבול את הקנאה, ובלבד שישלם את המחיר.

את מרגישה ילדותית כי אכן זה משחק של ילדים- הקנאה, ה"דווקא", ה"פרנציפ", לראות זה בסבלו של זה. למעשה את מאוד סובלת אבל מוכנה לסבול את זה. נשאלת השאלה האם יש בך מקום של מחילה כלפיו, על מנת שתוכלי יום אחד לשחרר גם את המקום הנקמני (שיש בכולנו..) ולהתחיל לחיות "נורמלי".

מה דעתך?

ראשית אודה לך מאוד על היענותך ודברייך הנכונים עד מאוד.
יש בי צורך נקמני, מין צורך אפילו לחיות על מנת לנקום. אני עצובה על כך אבל לשאלתך אם יש בי מקום למחילה.....אני עוד לא רואה את המקום הזה.
לצערי ניסיתי בעבר לתת לו צ'אנסים איתי ולחזור לחיי כמה פעמים ובכל פעם איכזב אותי מחדש. אני לא יודעת אם בחורה אחרת היתה מוכנה לדברים שאני עברתי איתו אבל סתם ככה לתת קצת אינדיקציה למקרה:
הוא אדם מהמר שבשל הימוריו לא שם לנו לחם על השולחן.
לא הסכים לקנות טיטולים ומטרנה לילדינו.
העדיף אותי על פני הילדים.
לא הסכים לדברים בסיסיים בבית כמו חימום מזגן או תנור, חימום בוילר או רדיאטור לילד.
שיקר על מקום הימצאו כל הזמן, טען שנמצא עם חברים בזמן שהיה על כסאות הקזינו.

זה ממש טיפה בים ממה שסבלתי איתו, אך יש בי הרגשה קשה עם עצמי שאני בדרך כלל אדם חומל ומאמין בתורה, קוראת תהילים ומאמינה בבורא, ולמול כל ה"מודה ועוזב ירוחם"....ליבי לא עוזב אותי כאילו עד יום מותי לתת לו "מנה אפיים" ולחכות בסבלנות עד שייפול לביבים וארגיש למולו מנצחת כפי שנתן לי להיות עם ילדיו בביבים ללא מזון.

אני מאוד רוצה לשנות אותו, ויודעת שאדם לא משתנה, לא תמימה, לצערי למדתי על בשרי בדרך הקשה, אך מה שאני לא עושה אני בקשר שבו יש מסע ארוך ומייגע נפשית למוטט את האדם שהרס את חיי. אני לא מצליחה להשתחרר מהרגשות של עצמי. אני מאוד רוצה לשחרר וזאת מעלה אדירה לחמול ולוותר, אך לכל העולם יש לי מחילה, רק לא לו. אני יודעת שאם חס וחלילה היה חולה או מאושפז הייתי רצה לטפל בו.....אולי מין חסד נעורים שכזה שהכרנו בעודנו חיילים, ויש לי מעט זכרונות מתוקים של צעירה חיילת יפה ומחוזרת על ידו. הלוואי והייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה אבל יש בי המון משקעים קשים ממנו ואני עדיין לא רואה את קצה האור במנהרה הזו.
הייתי מאוד שמחה לשמוע ממך מה היית ממליצה לי לעשות כדי לעבוד על עצמי וגם אם לא לסלוח אז אולי לבוא ממקום של לרחם עליו שהוא פשוט יצא כזה . אני לא אדם רע מטבעי והאנרגיות הרעות הללו שאני מבזבזת עליו בחיים שלי גורמים לבזבוז אנרגיה לטובה ולחיוב.
אודה לך על עצותייך אם ישנן ותודה על העזרה בפורום המדהים הזה שכל כך חיפשתי להעלות את הנושא הקשה הזה.

ערב טוב א',

קודם כל תודה על הכנות והפירוט. לא פשוט בכלל כל מה שאת מתארת. כל הנקודות שציינת- שימת עצמו במקום ראשון ללא כל יכולת ואפשרות לראות את האחר- האחר, דמו שלו- ילדיו, וכל היתר- יכולים בהחלט לזעזע ולערער מאוד. אני גם לא יודעת, כמוך, האם אשה אחרת היתה יכולה לעבור את מה שאת חווית וכל המשתמע מכך- כלכלית, רגשית, פיזית, נפשית וכיוצ"ב. לכן אני לא מתפלאת כי אינך רואה את מקום המחילה, בך, כלפיו.

אדם מכור להימורים הוא אדם חולה לכל דבר. הוא אינו שולט בצורך החזק הזה להיות מכור, ההתמכרות משרתת אצלו הרבה דפוסים קדומים, אולי שגדל עליהם ואולי שרכש עם השנים. הדבר הברור הוא שאדם שהוא בעל משפחה ומכור בו זמנית- זוהי תהום שיש להיזהר ממנה, כיוון שהתמכרות כמו כל התמכרות- לכסף, להנאות, להימורים, לסמים- היא מחלה לכל דבר. הוא לא הצליח כנראה להתמודד - והוא בחר בדרך שאת וילדיכם נפגעתם ממנה קשות.

לגבי מה שאת עוברת- את עוברת כנראה מסע של השלמה, התאבלות ואולי גם מעט הכחשה לגבי השינוי שכביכול אפשר לחולל בו. לצערי את לא יכולה ואין בך את האפשרות לעשות בו שינוי. השינוי, אם יבוא- הוא יהיה רק ממנו. בכל אופן ככל שהקשר הזה ממשיך, בכל רמה שהיא, את תמשיכי לחולל גם בעצמך את השינוי השלילי- הרצון לנקום ומאידך הרצון לבוא לקראתו ולטפל בו כשהוא סובל. את נמצאת באמביוולנציה ברורה - מצד אחד רוצה לראות אותו בגסיסתו ומצד שני את תרוצי לטפל בו. אבל הוא צריך לסבול "טוב" בשביל זה. אני יכולה להבין את תחושת ההרס, הכעס, הנקמה. התהליך הארוך הזה שאת עוברת מאוד מקשה עלייך כיוון שזוהי סערת רגשות מאוד "מעורבבת" - יש בך כל מיני תחושות, אפילו של רצון לסייע לו ולהושיע אותו מהמצוקות.

לצערי אין לי פיתרון ממשי עבורך (כאן על דפי הפורום), כיוון שבמצב כזה נזדקק לקצת יותר מידע, כדי לתת כלים מעשיים איך לשבור את הלופ הזה. בתור התחלה חשוב שתדעי שכרגע את מזינה את המצב ממש "באינפוזיה" - את מאפשרת לטנגו הזה להתחולל, לא באשמתך, אבל כן בשליטתך. כדי לצאת מכל תחושות הכעס והתוקפנות אולי כדאי להשתמש גם בכלי האמונה שיש בך, ולזכור טוב על מה נשען עולם האמונה, אולי הקונספט של "שכר ועונש" יכול לסייע, אולי לקרוא על כך יותר, אולי טיפה להעמיק את הנושא של האמונה ולקרוא קצת על מידת הכעס והנקמה. זה יכול לסייע בתור התחלה. אם יש לך דמות שאת יכולה לשתף אותה שתסייע לך ולתמוך בך לא להמשיך את הקשר ולחדד את הכרת הטוב- זה גם יכול לעזור. אם תוכלי להתייעץ עם איש מקצוע ברמה אישית יותר, פרטנית, זה יכול אפילו להועיל יותרו להאיץ את השינוי.


בכל אופן אשמח להמשיך לכוון אותך ולסייע לך במידת האפשר.

היי

אם יורשה לי להוסיף על דבריה הנכונים והמקצועיים מאוד! שכתבה לך עדי...

ביום שתצליחי לקבל ולהכיל את מה שעבר עלייך ו..."תסלחי" לעצמך! כל הלופ ההרסני הזה ייעצר!
אני מניח שניסת אין ספור פעמים להפטר מעונשו של הנבל...אולם "ההרגל" החזיר אותך לאותה נקודה שוב ושוב כי לא היה לך את הכוחות והאומץ לפתוח דף חדש,

את צודקת -
לשנות הרגל של 17 שנה זה לא קל אבל אפשרי!

תמצאי לך הרגלים חדשים, בונים/מקדמים, ותגלי מהר מאוד שאת שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת,

במקום לחפש רחמים עבור אחרים...
תרחמי קצת על הלב שלך...
על עצמך...
על 3 ילדייך...
הם סומכים עלייך, ומחכים שתעשי את הצעד הראשון, כל השאר יבוא מאיליו באחריות!!!
בהצלחה

ראשית עדי אודה לך על תשובתך אליי. בהחלט שמת לי "מראה למול הפנים" שהיא כבר נמצאת מולי שנים אבל משתדלת שלא להסתכל בה.
אני מודעת לחיי האבסורד האלה שאני חיה בהם. האמביוולנציה של חיים בשני צידי המתרס. הצד העוזר והחומל לומל הצד הנוקם והכועס.
בהחלט אקח לתשומת ליבי את שכתבת לגבי אמונתי, זה יכול לעזור לי לקבל את המושג סליחה ולהאמין שצריך בחיים גם לסלוח ממקום אמיתי ולא סליחה של לצאת ידי חובה.
אולי אני צריכה לבוא ממקום מרחם ופשוט לרחם על האדם הזה שהוא לא הגיע לתובנות של עצמו ולהנות מחיי משפחה נורמליים. יחד עם זאת אני בעצמי עוד לא הגעתי לתובנות מספיקות אם אני עדיין חיה במסע נקמני מלא טעם של פספוס, בזבוז זמן, ותחושת החמצה עצומה בחיים.
עם זאת למדתי להבין ולקבל את זה "שבן אדם לא משתנה".
שאם כבר, זו אני צריכה לשנות את הדברים בתוך עצמי.
עצוב לי שעם זאת זה מלווה עדיין בהרגשה של המתנה "ליום הדין" ואולי זה מה שמוציא אותי מדעתי שאני מבזבזת את האנרגיות שלי על השטויות הללו.
אני נמצאת בקבוצה תומכת של חד הוריות אבל מלבד חברות אני לא מרגישה שאני שם נטו מטפלת בעצמי. על כך אני מודה לך שאת בעצם כאן ומדי פעם אשמח להתייעץ לגבי שינויים והמשך המסע כמובן לחיוב ולא לשלילה.
תודה לך מקרב לב.

שלום לך א',

נראה שאת עושה עבודה משמעותית עם עצמך ועל כך כל הכבוד לך. המודעות שלך לשינויים שחלים בך עם הזמן ולמקורות מהם את פועלת היא חשובה ומשמעותית למציאת פיתרון למה שאת חווה.

חומר קריאה תורני יכול לעזור לך במקרה הזה- קריאה על שיפור המידות למשל, החומרים בשונים מבית נחמן מברסלב על שמחה ועל סליחה. וגם אפשר לגשת לחומרי קריאה אחרים, שמדברים על מקום של מחילה בתוכנו.

ההחמצה הזאת היא בשליטתך, את יכולה "למנן" אותה.

אני פה אם תזדקקי ושיהיה בהצלחה, המשיכי לעדכן.