זוגיות במשבר

שלום לך אשל,

אזכיר מספר דברים שהעלת פה:

1. החבר תמך בך ברגעים קשים וזאת אחת הסיבות שנשארת איתו.
2. אף פעם לא היית באמת סגורה עליו וחיפשת גם תשומת לב אצל אחרים.
3. ככל שהעמקת את המחויבות כלפיו הוא החל לזלזל, לקלל ולהתייחס אלייך ביחס משפיל ומעליב.
4. האהבה אינה בריאה, את מכנה אותה "אובססיבית" ומלאת ריבים.
5. את לא נהנית בקביעות מיחסים אינטימיים והבעיה סביב זה רק הקשתה יותר.
6. הרבה סערות רגשות, בכי, הבטחות לשינוי שלא הגיע, ואם בעבר היתה אוזן קשבת שהחזיקה אותך בקשר- היום היא איננה.
7. הוא עצמו אינו מעוניין בקשר- אומר במפורש שמשעמם, שאין לו עינין וגם מתנהג את הדברים בפועל.
8. את עצמך יודעת את התשובה ויודעת כי הדבר הנכון הוא פרידה, אך משום מה מהססת או חוששת.

להערכתי את חשה כי את אוהבת אותו, מתוך אותו הרגל של שיחה טובה או מתוך הישענות על העבר. נסי לחיות את ההווה, ברור ומובן ובהיר- לא טוב לך. לא טוב לכם יחד, אתם מזינים אחד את השני בסבל וב"אהבה" שאין לה באמת תוכן. תוכן הקשר הוא ריבים, קללות, עימותים וידיעה ברורה שאתם לא מתאימים זה לזו. נכון, הוא ה-חבר, נכון, קשה לצאת מזה רגשית בעיקר עקב חוסר ביטחון שלך וכיוצ"ב. אך יש גורמים אחרים שיכולים להעלות לך את הביטחון ואת הדימוי- הוא לא אחד מהם לצערי.

נסי לחשוב על הדברים שהעליתי ואשמח אם תוכלי להמשיך לשתף.

אני יוסיף וירחיב, בעבר היו לו המון התפרציו על דברים ממש טיפשיים, לדוגמא פעם אחת שחכתי את הטלפון שלי שנסענו לאילת אז הוא אמר לי "יבת אלף" ורב איתי
היתה פעם אחת שהוא שמר שבת ואירחתי בחצי שעה והוא השתגע, התחיל לתחקר אותי עם מי נסעתי עכשיו ושבר את התריס מרב עצבים.
מצד אחד יש לו לב רחב ואוהב, ויש לילות מדהימים.
מצד שני שאני יוצאת איתו הוא ניהיה בן אדם אחר לגמרי, לא מעניין, לא צוחק, לא מתפתח כ"כ דו דיח, אלא אני פשוט ברב הזמן מנסה להחיות שיחה (אוסיף וארחיב שגם ברב היציאות היו ריבים שקילקלו את הערב- בגלל העצבים שלו)
מצד שלישי - יש בי צד שאוהב.
היו לנו אינסוף ריבים של פרידות צעקות בכי, הוא עשה עלי מניפולצות ריגשיות וגרם לי להרגיש אשמה והייתי משכנעת וחוזרת כי לא רציתי להרגיש אשמה.

מתישהוא, היה לנו ריב ששבר את גב הגמל ווהוא היה הפרדה הכי ארוכה שלנו - כחודש.
החודש הזה הוא ניסה לחזור אליי להיפגש אלי ואני לא קיבלתי אותו , עד שהוא הפתיע אותי ברחוב והתחנן ולא עזב ואמר שאני האושר שלנו.
אפשר להגיד שהשתנו דברים בשבועיים הראשונים , הוא התחיל קצת יותר להיות רגוע, ויותר מעניין.אני נכנסתי למצב שאני לא יודעת למה זה קרה אל נכנסתי לדיכאון עמוק.
כל פעם הייתי בוכה לו שאני מרגישה ריקנות ואין לי רצון לעשות כלום ואני עצובה.
אין שום סיבה שאני צריכה להיות בצבא החיי הנוכחים, יש לי הורים טובים, מקצוע טוב, אנ לקראת שחרור ואין לי שום חובות.
החיים שלי באמת מושלמים, והקשר דיכא אותי - אפילושהוא ללא ריבים.

עברו חודשיים מאז שחזרנו ולא היו לו התפרציות עליי, ואתמול אחרי שלא התראנו שבוע בגלל הפסיכומטרי (אנחנו מתראים פעם בשבוע) נפגשנו אצל חברים שלו.
אני מודה, היה משעמם, אנחנו בקושי דיברנו - כי אן על מה כ"כ לדבר
ואני הסתכלתי על זוגות אחרים וראיתי שהם מדברים בשפע.
א כבר לא זוכרת מה זה בן זוג נורמאלי, האם כשאני יוצאת איתו זה אמור להיות ככה?
אני לא אמורה להנות ממנו בור בן אדם ביציאה הזו ? כי תאמת, שיותר נהנתי מהחברה עצמה.
ניסיתי לדבר ואמרתי לו שממש כיף לי בצבא והחברם שלי אחלה והראתי לו תמונות שהצטלמתי עם בנים מהצוות בשתייה ובנים מצוותים אחרים.
הוא התעצבן שלא אמרתי לו שיש לי הרבה תמונות עם בנים - שאת רבם הוא מכיר והם ידידים ואמר לי יבת אלף, ולא עזב את הטלפון שלי ליד כל האנשים
אני ניסיתי לקחת ממנו את הטלפון אבל הוא אמר לי אני ישם לך את הטלפפון בתוך הפנים ורק אחרי שהוא ראה הכל הביא לי והלכנו.
הוא בעט בקיר מרב עצבים, נכנסנו לאוטו והוא הסיע אותי הביתה ואמר " תעופי לי מהחיים, את בוגדנית, הכל נתתי לך, תסתמי את הפה שלך"
זה ממה שאני זוכרת, ביקשתי שיעצור ושיעבור בבית שלו שיביא לי את התיק אך הוא לא הסכים לשמוע ונסע במהירות לבית שלי.

אני יצאתי מתוך האוטו והתחלתי להתהלך רגל כי לא יכלתי לשמוע אותו יותר.
הלכתי לכיוון הבית ואז ראיתי אותו מאחוריי, הוא התחיל להתחנן שאני יסלח לו בכה לי פשוט, התחנן כרע על ברכיו והתחנן.
אני אמרתי לו שאני מכנ לסלוח וזה פעם את יותר מידיי, הוא פגע בי ברמות אחרות כי אני לא עשיתי לו כלום וזה נגמר..
הוא התחנן לחיבוק והוא אמר שהוא קורס ואמרתי לו שאין לו עם מי לדבר ושאני מצטערת ופשוט ישבתי במדרגות שמתי את הראש על הברכיים ולא יכלתי להסתכל על עצמי פוגעת בו, כי הוא מישהו שאני אוהבת ואני יודעת מה זה להיות במקומו.
יותר מאוחר, התברר שהוא חיטט לי ביומן שהיה בתיק שלי וראה כל מיני שטיות, וזה מוסיף לצדקתי שהוא חוצפן שהוא מחטט בדברים אישיים.

שלום אשל,

אני שמחה עבורך שנפרדת מהבחור. נשמע שלא טוב לך להיות בקשר הזה והדברים שאת מתארת די מעוררים דאגה לגבייך, הרי מדובר, לפי מה שכתבת, באדם שלט שולט בעצמו, אלים, מקלל ומשפיל. זהו לא קשר בריא עבורך ואין טעם שתהיי בו.

אם תחושי כי את מאויימת שוב, או שהוא יפעל בדרכים לא מתאימות ולא יעזוב אותך לנפשך למרות שביקשת ממנו (וכדאי שתבקשי זאת)- ערבי את הורייך או הכל גורם תמיכה אחר על מנת לסייע לך להוציא אותו מחייך. לצערי למרות הימים הטובים שהיו לכם, מדובר בבחור שלפי מה שאת כותבת פה -אינו שולט בהתנהגותו ועלול להיות לך מסוכן בהמשך. לא סתם את נכנסת לדיכאון- הקשר הזה בהחלט יכול לעורר תסכול רב ורצון להסתגר. ולכן- כדאי שתפעלי ובאמת תנסי לנתק אותו מחייך, וכל עזרה מהקרובים לך תהיה מבורכת.

בהצלחה רבה

אני יודעת שזה המעשה הנכון, הפחד שלי שאולי טעיתי, אולי יום אחד אני אתעורר ואבין שהפסדתי מישהו שאהב אותי בצורה הכי מדהימה שיש, והתייחסתי אליו כמובן מאליו כי תמיד הוא רוצה לחזור תמיד יש לי הרגשה שגם אם ניפרד הוא ינסה לחזור אלי בכל מצב שהוא.

הוא חסר לי וייחסר גם בעתיד, אבל אני נקרעת מבפנים.. אני שבורה כ"כ...פתאום אני מסוגלת לשכוח ברע ולהתעמק בטוב.. וזה הפחד שלי , שאתחרט.
והוריי מעורבים, והם לא מסכימים לי לחזור אליו הם תמיד לא היו בעד הקשר הזה

שלום אשל,

לא ניתן לקרוא לו "מישהו שאהב אותך", כיוון שאמות המידה שלו וההגדרות שלו לאהבה ולנתינה הן שונות מהמקובל. יש לו מצוקה ברורה וקושי ניכר כדי להראות כלפייך אהבה בריאה. בד"כ לאנשים מסוגו יש את הנטיה להיות מאוד מקסימים מצד אחד ומאוד קשים מצד שני- אין להם יכולת להיות ב"אמצע", לשם כך הם צריכים לעבור שינוי, בטיפול אישי צמוד או שינוי בדרך אחרת - אבל שינוי מהותי.

מה שאת חווה כרגע הוא טבעי. החשוב הוא שתהיי חזקה ותזכרי מה את שווה, איזה אדם לחיות לצידו, נסי לדבר עם ההורים או הקרובים לך כדי להתחזק בהחלטתך לסיים את הקשר. נסי להיזכר בכל פעם שקשה לך, למה נפרדת ממנו ומה היו הסיבות. זכרי שיש בחוץ בני אדם טובים שכן יכולים להעניק לך את מה שאת צריכה גם מבלי להיות "בצד השני", כלומר- הנוקשה, הקשה. בהחלט יש אנשים, רובם, שיש בהם איזון מסוים והם יודעים להעניק לאחר במידה המתאימה ולדעת לבקש נכון את צרכיהם, מבלי לשאוב בכוח, אלא פשוט לתת ולהעניק כמו בכל מערכת זוגית נורמלית.

אני בטוחה שתתחזקי בהמשך ותזכרי שעשית את המעשה הנכון. ישר כוחך.