לא משהו מיוחד, אבל

הי עדן,

כיף לקרוא שהדברים זורמים. אני גם מרגישה מתוך כתיבתך שאת יותר דומיננטית בקשר, יותר יוזמת, ולפעמים הצד השני פחות יוזם אוטומטית כדי בכל זאת להביא את הקשר לאיזון. הצד הקיצוני הוא שבן הזוג כביכול נבלע בתוך הנסיונות האלו. כאן זה לא המצב כמובן, מה שכן יהיה כדאי באמת טיפה להוריד הילוך בעיקר לבדוק איפה הוא ומה בדיוק הוא יוזם איתך.

טבעי שתחושי את החשש לאבד, וטבעי שזה יחזיר אותך לקשרים אחרים- ככה אנחנו בנויים. כל קשר שטוב לנו בו אנחנו נחשוש שהצד השני בו יאבד עינין- זאת ההוכחה שהקשר הזה טוב לך ונכון לך כרגע.

אם יעזוב את העבודה להערכתי זה יתן "פוש" גדול לקשר ופתאום כן תישענו על סופ"שים וכן תריבו על הזמן שלכם יחד. שאלה כמו "את לא רוצה להיות עם החברים שלך בסופ"ש?" אולי לא תגיע במצב כזה. כיוון שהמצב היום מדבר על כך שאתם נפגשים כל יום.

אפרופו "מחכה לפיצוי", אפילו שזה נאמר בהלצה- הייתי מציעה להימנע, כיוון שזה גורם לצד השני להרגיש "חייב", התחושה הזאת יכולה להשתדרג פסיכולוגית לתחושות כובלות יותר בהמשך. ולכן יהיה כדאי לתת לו להרגיש "מחזר ומפצה" ולתת לו להגיד "אני אפצה אותך", על מנת שזה יבוא ממנו.

מה דעתך?

הי, תודה על החידוד.

אם כך, שמרי זאת למצבים ההומוריסטיים הקלילים ולא למקומות בהם את חוששת, נניח, אחרי שהבריז. במילים אחרות, אל תשתמשי בזה לאותם מקומות של סימני שאלה בקשר אלא לאותם מקומות קלילים, של ודאות.

אני פה לעדכונים..

יש לי חברה שמכירה אותי עוד מימי המלון – אותי ואת הגרוש.
היא מעולם לא הבינה את החיבור, למרות שהיו לנו שנים יפות והיא הסכימה.
אבל אף פעם לא הבינה (והיא לא היחידה) מה אני עושה איתו.
אני בכוונה מקצינה...
אני באה ממשפחה כביכול טובה, אני משכילה, חשוב לי להתקדם, יציבה בחיים, יציבה כלכלית (לפחות בראש – אני לא אבזבז בלי לחשוב) וכו'...
הוא לעומת זאת – ממשפחה... בקושי תעודת בגרות, להתקדם – במילים ולא במעשים, כלכלית – איפה שאפשר לבזבז...
בלי אחריות, בלי מוטיבציה, בלי כלום כלום כלום! כל הזמן שיעשו לו ויעזרו לו, אחיות שלו והבת זוג שלו עושות בשבילו הכל – ולא בקטע השוביניסטי.
הוא מחפש עבודה – אחיות שלו מחפשות, שולחות קורות חיים. מחפש דירה – הגיס שלו הולך לראות איתו, הולך איתו לסגור וכו'...
אני ממממששששש לא משווה, אבל אותה חברה לא מבינה למה אני "נופלת" על אותו דפוס בערך.
ברור לי, באמת באמת באמת באמת, שהגרוש לא מתקרב לקרסוליים של הבחור.
ברור לי הכי הכי הכי הכי שיש משהו שונה.
נכון – הבחור בא אולי ממשפחה לא הכי מבוססת (ואני כן וזה ממש לא עוזר לי)
אין לו בגרות מלאה והוא לא הולך ללמוד בקרוב...
אבל כן חשוב לו להתקדם, כן חשוב לו לעשות משהו מעצמו.
הוא תופס מעצמו ויודע שיש לו על מה (הגרוש היה תופס מעצמו כי לא היה לו ביטחון וזה היה הדבר היחיד שהחזיק אותו ואת הפוזה שלו).
הפער בינינו של 3 שנים - ממש לא מפריע לי, אבל יש בו משהו קצת כמו ילד – ומצד שני הוא גבר... הם ילדים לנצח.
אני חושבת בקול כי אני רוצה להעמיד דברים. לא רוצה לחיות באשליות. חייבת להיות מציאותית. כיף לי כל כך, באמת, טוב לי. הוא מדהים והוא מותק ואיתי הוא הכי הכי בעולם. אפילו הילד לא מרתיע אותו – ככה זה נראה בינתיים... וככה זה יישאר!!! אמרתי לך – הבחור מדבר על הילד, כשאני מדברת על הילד הוא מקשיב, צוחק, מגיב. צחקנו על זה שאני לא נותנת לילד דני – הוא אמר לי – אנחנו גדלנו על זה, למה לא וכו'... ואז הוא אומר בצחוק "אני צריך לדבר עם הילד, לתת לו את נק' התורפה של אמא". וזה מראה לי שהוא בסדר עם העניין של הילד. לפחות במינון של עכשיו. (ואני מקווה מאוד שגם במינון יותר גדול).
אגב - לחברה ממש ברור שזה לא ילך עכשיו כמו שזה לא הלך עם הגרוש. אני חולקת עליה...
אם להיות כנה – אני כבר לא פוסלת עתיד איתו – אף פעם לא פסלתי באמת, אבל היה לי קשה לראות, לקבל את העובדה שיש מישהו שמוכן, יש מישהו שרוצה אותי למרות ועל אף. אז נכון, זה עוד מוקדם, זאת רק ההתחלה ואני מקווה שהכל ימשיך כפי שהתחיל.
בקיצור ולעניין – מחשבות בקול... מילות חוכמה יתקבלו בברכה!

הגרוש ואני עבדנו שם ביחד, שם הכרנו. זה היה לפני עשור...

כל זה גורם לי לקצת חוסר ביטחון בכל הקשור לזוגיות... זה מתחיל ב – מי ירצה אותי בסטטוס שלי ג+1, ועד – אין לי מושג מה עושים בסקס.
מצד אחד – זה ממש נחמד לי החוסר ביטחון הזה, כי זה מיישר קו עם הבחור החדש. אני לא באה "אשת העולם הגדול" שכבר חוותה ויודעת הכל ומי אתה בכלל. ואז אני באמת מצליחה להרגיש לידו קצת ילדה והוא ה-גבר. (אמרתי לך שאני מאוד נותנת לו את המקום שלו, בלי לבטל את עצמי כמובן). ויש משהו מרגש בזה שאני לא יודעת ולא בטוחה, והוא כבר יודע והוא יוביל וכו'... קצת להישען על מישהו, תמיד רציתי שיגיע הגבר שיקח אותי ביד ויראה לי את הדרך. וזה קסום בעיניי.
מצד שני... בכל הקשור לסקס – אני מרגישה שקצת איבדתי את זה. הביטחון שלי ירד... הרי אני והגרוש... שנים... ואחרי הלידה בכלל. והוא גם טרח להגיד לי שאחרי הלידה מרגיש לו שונה, אז אני בכלל לא בטוחה מה הבחור מרגיש. וכאילו בגלל שעבר ככ הרבה זמן מאז שאני פינקתי מישהו – אני כבר לא בטוחה בצעדים שלי...
המשך המחשבות בקול... סתם מחשבות ביני לביני...

שלום עדן,

למחשבות האלה יש הרבה מקום פה ואני שמחה ומודה לך שאת משתפת אותי כך. נתחיל בכך שאני חושבת שהזוגיות הזאת, יחד עם הפערים, יחד עם הכל- היא מסתורית ומרגשת כאחד. אני חושבת שאת "יודעת מה את עושה" לפחות אינסטנקטיבית ואת פועלת נכון.

יהיו הרבה שיגידו לך שאת משחזרת את הדפוס- אני לא בטוחה שזה מדויק פה, בכלל לא בטוחה. אני דווקא חווה אותם שונים זה מזה. אנחנו כן נמשכות בד"כ לטיפוסים בעלי קווי דמיון, ולפעמים דווקא נימשך בדיוק לקצה השני דווקא כדי לא ליפול שוב. אבל איתו דווקא מרגיש לי שאת אחרת, שאת באה לשם כבר לא אותה "ילדה", את באה עם תובנות אחרות על חייך ואת מציאותית- שופטת את הזוגיות גם לפי הילד, התגובות שלו, וכו'.

לגבי יחסים אינטימיים- אולי יהיה כדאי בשלב זה או מאוחר יותר, להעלות מה כל אחד מרגיש לגבי התחומים השונים של הקשר, לבדוק איתו מעט גם את הנושא הזה. חשוב גם שתנסי לזהות את הסה"כ הכללי- ז"א, מה את חווה ממנו בגדול, מאז שהכרתם. האם את מקבלת פידבקים או שאת צריכה לשאוב אותם, האם הוא נהנה איתך (בעינייך). המטרה היא שגם תעלי מעט את הדימוי שלך בעיני עצמך בתוך הקשר עוד לפני שאנחנו תוהות מה הוא חושב.

הגרוש שלך השאיר בך הרבה "חותמות", ברור שנלך לשם כשאנחנו מנסות להשוות אותו לקשר הנוכחי.. והפוך. יש איזו השלכה אוטומטית.. זה מובן ולגיטימי, רק צריך להכיר בה. צריך לתת לזה שם ומקום. ברגע שאת יודעת שיש את הגרוש שזורק מידי פעם את עצמו לתוך מציאות חייך יהיה לך גם יותר קל "לגרש" אותו כי סה"כ הוא מגיע בצורת מחשבה, תהיה, ולא משפיע עלייך לחלוטין בתוך תגובותייך ופעולותייך בקשר.

קודם כל תודה על כל מה שאת כותבת!!!
אני מאוד מקווה שאני פועלת נכון. זו מערכת יחסים שאני לא רוצה להרוס, ומצד שני גם לא להרגיש שאני הולכת על ביצים. כי אני כן אמיתית וכנה ולא חושבת יותר מידי לפני שאני עושה או אומרת משהו. למשל – אני מאוד מחמיאה לו, לא יודעת כמה הוא מחמיא בחזרה, סתומרת – לא יודעת אם הוא מחזיר באותה מידה (ברור שהוא מחמיא). ולא אכפת לי כי זה מה שמרגיש לי – בא לי להחמיא – אז למה לא?
אני גם לא חושבת שיש פה שחזור – כמו שאת אומרת – בטח יש קווים דומים, כי סהכ כל אחד נמשך למשהו מסויים, אי אפשר פתאום להחליט להימשך למשהו אחר לחלוטין. אבל אני באמת מרגישה שהבסיס שונה. אני מקווה שזה שאני לא "ילדה" באמת עוזר לי להיות מציאותית, כי כבר אמרתי לך בעבר – יש לי נטייה לשכנע את עצמי לדברים שאני רוצה.
מבחינת האינטימיות – הוא מבחינתו מפנק ובגדול – אז אני מאמינה שהוא נהנה איתי (הרי גברים נהנים רק מעצם זה שאנחנו נהנות). דווקא אתמול נפגשנו והרגשתי שמשהו בביטחון שלי לאט לאט חוזר בעניין. לא שעשיתי משהו באמת (היינו בעבודה), אבל בהרגשה שלי הרגשתי ש – וואו, אני מוכנה לעשות א ב ג גם אם אולי קצת שכחתי. ואני מאוד מאמינה שצריכה להיות פתיחות בעניין הזה – להגיד, לכוון, לבקש – ואני בטוחה שזה יבוא.
הגרוש... כן, הוא תמיד יהיה שם. וכמו שאני עובדת על הביטחון שלי בדברים שמישהו פעם אמר משהו וזה נתקע, את כל מה שקשור לגרוש אני חייבת למחוק – shift delete!
מחר בערב הוא נפגש עם חברים ואחכ אמור לבוא אלי. נראה איך יזרום הסופש. אני מבחינתי, אחרי אתמול, באה עם יותר ביטחון (בכלל, לא רק באינטימיות) – נקווה שזה יחזיק גם כשניפגש.

עדן יקרה,

את באמת תנסי לזרום עם הסופ"ש ולבדוק עם עצמך לאורך השעות איך את מרגישה. אני לא בטוחה שצריך למחוק לגמרי את הגרוש, רק לנסות לטשטש את ההשלכות שלו בחייך. הוא ישאר תמיד דמות משפיעה באופן זה או אחר. אבל רק דמות. השפעה קלה שאת מודעת אליה.

כפי שאת עושה בחירה ובזוגיות כרגע עם הבחור, ככה גם הוא עושה בחירה והוא נמשך אלייך כפי שאת אליו. אולי בו יש משהו שדווקא זקוק למישהי כמוך, עם ה"חבילה" של הילד וכו'? אולי אצלו יש צרכים סמויים (או לא) של מישהי שעברה משהו, שיודעת משהו, שתנסך בו איזה ביטחון ומחמאות?

בינתיים הכל זורם וכיף לי ממש. אתמול לקחנו יום חופש שנינו ונהנינו מאוד... עד אשר... וזו למעשה השאלה שלי. קצת איחרתי לגרוש – אבל אני לא מתרגשת מזה, לאור העובדה שהוא מקדים ומאחר באופן קבוע וממש לא מעניין אותו איפה אני בסיפור. רק בסופש האחרון החליט להחזיר את הילד שעתיים לפני הזמן – אני בכלל לא הייתי בבית והוא שם את הילד אצל אמא שלי – חוסר התחשבות. וכשהוא מגיע באיחור, מודיע ברגע האחרון שלא לוקח וכו'... – זה גם בסדר. בקיצור – כל הדרך חזרה מהמרכז הביתה הוא מנדנד לי בטלפון. הודעות, טלפונים – עניתי פה ושם להודעות, ממש אין לי כוונה לדבר איתו ליד הבחור שלי. אבל הבחור מרגיש, והוא כבר יודע עד כמה הגרוש דביל – יודע עוד מהעבודה, עוד לפני שהיינו ביחד – יודע. בגלל שכבר היה מאוחר, החלטתי לאסוף קודם את הילד ואחכ להוריד את הבחור (נסענו ברכב שלי). הגרוש בא עם הילד, הילד ממש שמח והתרגש לראות את הבחור שלי וכל הזמן אמר לאבא בהתלהבות – אבא, תראה מי ברכב!!! נסענו אליו, הורדתי אותו והמשכתי הביתה.
הרגשתי ממש לא בנוח – נכון, זה החיים שלי, וזה מה יש. מצד שני – לא רוצה שהבחור שלי ייחשף בצורה כזו ויהיה עד לכל זה בשלב ככ מוקדם – שוב, הוא מודע לדברים, והיה עד בעבר (לפני שנה לסיטואציה מאוד לא נעימה של הגרוש בעבודה שלי, הוא בא לפה והיה בלגן). רוצה לבסס את הקשר שלנו, כי מבחינתי בכל שלב בחיים שלי – הגרוש זה העסק שלי, לא של הבחור שלי. הוא ישמע ויהיה מודע, אבל ממש לא רוצה וצריכה שהוא יהיה מעורב. הלוואי והייתי מצליחה להימנע מאתמול.
כשנסענו אליו אחרי שאספנו את הילד, הרגשתי בשינוי קצת מצידו – יכול להיות שזה בראש שלי והסרט שלי, אבל הרגשתי שמשהו השתנה. למרות שכשהילד היה ברכב הוא דיבר איתו וצחק איתו, וכל שניה אומר לי – איזה מתוק, איזה חמוד וכו'... (על הילד). בבית סימסתי לו ואמרתי לו שהיה לי יום ממש כיף, ואני מאחלת לנו עוד ימים כאלו – והוא מצידו ענה שגם הוא ממש נהנה ובהחלט יהיו עוד ימים כאלו, וההתכתבות היתה רגילה ביותר – ואני אומרת את זה לחיוב. מה שהוא כותב לי, מאחל, שמות חיבה, אייקונים – אז אני רגועה ויודעת שהכל יהיה בסדר.

לא יכולה שלא לפחד שהאסימון שלו ייפול. רק מקווה ומייחלת שכאשר האסימון ייפול הוא יחיה עם זה בשלום והכל יהיה טוב ובסדר ומצויין ומושלם! באמת, ככ טוב לי, ככ כיף לי, הוא בן אדם ככ מדהים. כל אחד שרואה אותנו פה לראשונה אומר לי – איזה יופי, אנחנו ככ שמחים בשבילך, הוא בן אדם מדהים, מגיע לך וכו'... וזו הרגשה נהדרת. אני באמת מרגישה על גג העולם, בעננים. ומרוב שלא חשבתי שזה יגיע, לא רציתי שזה יגיע, פחדתי מזה – כי פחדתי להתאכזב – מרוב כל זה אני מפחדת מהאסימון הזה שיאכזב אותי...
מה עושים...? הם מבחינת האסימון והן מבחינת הגרוש.
עוד משהו קטן – אתמול במהלך היום אחותו התקשרה והם דיברו – הוא לא אמר – אני פה ושם מבלה עם כך וכך. בתום השיחה אמר לי – יש לך דש מאחותי. סתומרת – היא ידעה שהוא איתי, סיפר לה לפני שהתחיל היום הזה – ומבחינתי זה אומר המון, וזה כיף כל כך... או שאני משלה את עצמי שזה אומר משהו? כי אם הוא מספר למשפחה, חברים, מה שזה לא יהיה – שהוא ביום חופש איתי, אני מניחה שזה אומר משהו...?

הי עדן וסליחה על האיחור במענה,

לפי מה שאת מתארת בהחלט מדובר בהתקדמות משמעותית בקשר. אני לא חושבת שמדובר בבחור שהאסימונים שלו מתעכבים ולא נופלים. את לא יכולה למעשה לדעת מה החישובים הפנימיים שהוא עושה עם עצמו.. אבל לדעת שהוא בזוגיות עם ג+1 לצורך הטייטל, את זה הוא יודע. להתייחס ולא להתעלם מהילד שבתמונה, ולהתייחס אליו יפה- את זה הוא עושה. הוא לא נשמע מפוחד או מהסס. אז כן, לפעמים זה נראה טוב מכדי שיהיה אמיתי, אבל דברים טובים בהחלט קורים.

ממשיכה לפוסט הבא..