נפרדנו

שלום טלי,

אפשר להבין מדוע היה לו קשה עם התגובה שלך, וכדאי יהיה להפריד בין שני דברים:
1 - איפה הגבול בין לרצות אותו ולשמש לו אוזן קשבת
2 - מתי את פוגעת בעצמך

אלו לדעתי שתי השאלות הגדולות שאת מעלה פה בהודעתך. כמובן שקשה לו ועצם כך שאתם קרובים הוא כנראה מרגיש נכון לקבל ממך את האוזן הקשבת, אך זה לא מספק אותו והוא צריך גם להיפגש איתך. משהו כאן מאותת על (אולי) חוסר השלמה עם הפרידה או קושי לסגת מהקשר שהיה. כיוון שיש הרבה "אוזניים" שיכולות להכיל את הכאב. האם אין "רווח משני" בפגישה הזאת שהוא כה רוצה בה?

אם בוודאות הדבר פוגע בך, ונשמע שאת מאוד החלטית ובטוחה בפרידה, ואת יודעת שזה יעשה "בלאגן" גם אצלך, יקרו שני דברים- האחד את באמת תפגעי בעצמך והשני, את לא ממש תהיי פנויה וזמינה עבורו- כי את מאוד תתבלבלי. אז מה באמת עשינו פה..?

סוגיה נוספת חשובה היא העובדה שכולנו באיזשהו מקום אגואיסטיים. גם אהבה, היא צורך שלנו- שמישהו יאהב איתנו, יהיה איתנו. היא כמובן צורך גם להעניק. אבל לפני הכל זהו הצורך להיות נאהב, רצוי, לקבל, ועוד. ולכן במקום לקרוא לעצמך אגואיסטית, כדאי יהיה להשתמש ב"שומרת על עצמך" מפני פגיעה, ולהערכתי את עושה נכון. חשוב לשים גבול וכשתרגישי לנכון אפילו לנתק את הקשר, כדי לאפשר לך זמינות לחיים אישיים וזוגיים, מחדש.