יחסים בין אחיות

חיים היקר, כאשר קראתי את מכתבך מאוד בלט לי נושא ההאשמה, ואני רוצה להתייחס לכך: אתה כותב שאשתך מאשימה אותך בהיותך הגורם לקשר הלא טוב בינה לבין אחותה. במקביל להאשמות שלה אתה מנסה להראות במכתבך אלינו עד כמה אתה בסדר - אינך מתנגד או מקשה על הקשר ביניהן ונפגש עם האחות למרות שאינך אוהב זאת - למען שלום בית עם זוגתך.
אני חושבת שכל אדם אחראי למעשיו הוא.
אם לאשתך חשוב הקשר הטוב עם אחותה - זוהי אחריות שלה לעבוד על כך, ואל לה לחפש אשמים חיצוניים. תליית האחריות לכשל אצל מישהו אחר - גורמת לה לא לבדוק את עצמה. זהו הפתרון הקל והנוח עבורה. כאילו היא אומרת - עד שחיים לא ישנה את התנהגותו ואת יחסו לאחותי - שום דבר לא יעזור. זה מאפשר לה לא להתאמץ ולהשקיע בקשר. תמיד יש את חיים שאפשר להאשים אותו שלא התנהג מספיק יפה עם האחות.
אני יכולה להציע שכאשר היא מאשימה אותך בנושא, תבדוק את עצמך - ואם אתה מרגיש שעשית כמיטב יכולתך -אל תיקח על עצמך אשמה או אחריות. אם אתה מסכים איתה באופן מלא או חלקי שהיה משהו לא תקין ביחסך אל האחות - קח אחריות על מה שאתה מסכים לגביו, ותקן דרכיך. אוסיף כאן ואומר כי כמעט תמיד יש איזשהו בסיס אמת להאשמות, אבל זה לא אומר שהיא לא אחראית.. יתכן שגם אתה וגם היא תורמים לקשיים במערכת היחסים עם האחות, כל אחד בדרכו.