חייבת עצה

היי
ראשית - כל הכבוד לך על הכנות והשיתוף...
צר לי לבשר לך מניסיון כואב שלי ושל אחרים שאת בדרך לאבד את כל מה שהשגת במהלך כל חייך.
את כותבת שאת נשואה 8 שנים (לא ציינת אם יש ילדים...)ולאחרונה מטבע הדברים המובן מאיליו לא פסח גם על הבית והזוגיות שלכם, במקביל ובתזמון מושלם ישנו בחור נשוי בעבודה שאת והוא מרשים לעצמכם לשחק את המשחק "שלי זה לא יקרה..."
הבעיה מתחילה בדיוק בנקודה שבו את מוצאת את עצמך חושבת בתמימות ששום דבר לא יקרה מעבר לסתם ידידות קרובה שתתן לך מענה ל"צרכים" שכרגע חסרים לך מבעלך,
אולם מה לעשות... את מרגישה צורך להרגיש נאהבת ומחוזרת וגם זה טבעי ואנושי לגמרי
אז מה עושים?
הולכים על זה בידיעה שהדבר יכול לגרור אותך להרפתקה מסוכנת שסופה לא ברור כי בדרך כלל זה נגמר רע! רע לשני הצדדים!
או שלוקחים אחריות על הזוגיות שלך עם בעלך ויוצאים למסע מחודש שבו אתם עושים בדק בית מה לא בסדר ומחזקים את הקשר שלכם ומשדרגים אותו לרמה גבוהה יותר עם דגש על סיפוק "הצרכים" המיוחדים שלך ושלו!
-
בקיצור...אם את שואלת את דעתי אל תלכי לשם! ואת יודעת מה? תעשי ניסיון > תחזקי קודם את הזוגיות שלך עם בעלך ואז תחשבי שוב על העניין, כי כעת את בעמדת פגיעה את רוצה משהו שאין לך בבית וזה שם אותך במקום של חולשה ואפשרות רבה יותר להיות פגועה!

שבת שלום וסליחה שגיליתי לך את סוף הסרט...

תודה רבה על ההתייחסות שלך. חיכיתי בצימאון לשמוע דיעה של מישהו אחר, במיוחד נקודת מבט של גבר.
לצערי, אמרתי לבעלי במפורש ובקול רם שהוא לא מעניק לי מספיק תשומת לב (ובאמת שאני לא מבקשת הרבה). אמרתי אפילו בדיוק מה הוא צריך לעשות כדי להקל עליו והוא מצידו מראה אדישות.
יצא שלגמרי במקרה יש לי כימיה חברית עם הבחור מהעבודה וחסרה לי מאד דמות גברית בחיים שתהווה לי רק אוזן קשבת.
הגעתי למצב שסופ"ש אני חושבת עליו ומתגעגעת.
אתמול נפגשנו בענייני עבודה וששוחחנו מעט. היום שלחתי לו מייל ששמחתי מאד לראות אותו אתמול. מה לדעתך עשוי גבר להבין מהודעה כזאת?
אני חייבת לציין שהעבודה שלנו מחייבת אינטרקציה יומיומית במיילים בעיקר ובטלפון. מה לעשות?
מה לעשות? אשמח מאד אם תרשום לי את המייל שלך אם זה בסדר

קרן היקרה, מאוד בולט לי עד כמה את מרוכזת בבחור החדש, וכל מה שמעניין אתך כרגע זה להתקדם ביחסים איתו.
אני לגמרי מסכימה עם בני, שמה שאת עושה הוא מסוכן. את "משחקת באש"!!! את כבר מאוהבת, והגבר הנשוי הזה כבר הפך למושא נחשק עבורך, והפסקת לחשוב בצורה מציאותית. את מסוחררת. לדעתי זה מעיד בעיקר על החסר הרגשי שיש לך באהבה בחיים שלך.
את כל כך צמאה לאהבה, שברגע שמישהו בסביבה מעניק לך טיפה ממנה - את מפנה כלפיו את כל כולך (כמו חמניה שמסובבת את תפרחתה לכיוון השמש), ומפסיקה להפעיל את השכל הישר וההגיון.

בני כתב לך בצדק שאת עלית על מסלול חד כיווני, שבו רק מתאהבים יותר ויותר, ויש סיכוי גדול שזה יהפוך גם ליחסים גופניים בהמשך. מאוד קשה לעצור זאת!

שימי לב שאת מסכנת את כל מה שבנית, כמו שבני כתב לך, ואת פוגעת בבעלך ובאישתו של הבחור. ואם יש ילדים אז כמובן גם בהם.

מאוד יתכן שאת צודקת בכך שאינך יכולה לקבל מבעלך את הצרכים הרגשיים שלך, ועלייך לעשות בדק בית - עדיף בעזרת איש מקצוע בתחום הייעוץ הזוגי - כדי לראות מה ניתן - אם בכלל - לעשות. האם ניתן להציל את הזוגיות שלך, או להתגרש ולחפש גבר שיהיה מסוגל לספק את הצרכים הרגשיים שלך.

עלי לומר לך עוד דבר - הרבה מאוד נשים וגם חלק מן הגברים - נמצאים במצב הזה. מתחילים את הזוגיות עם המון ביטויים של אהבה, אבל לא הרבה אנשים יודעים לשמור עליה ולהמשיך לבטא אותה ביום יום. כך שרוב הזוגות נידונים לשחיקה הזאת, ולמעשה מה שצריך ללמוד הוא כמו "שפה חדשה" של איך מבטאים אהבה.

כי את עלולה - כמו רוב האנשים - להתאהב בבחור הנ"ל, או במישהו אחר, ואחרי כמה שנים יקרה שוב אותו דבר, שחיקה והתייבשות המעיין הרגשי...כך שאולי עדיף לעבוד על מה שקיים ולרכוש את השפה החשובה הזאת - של איך לבטא אהבה.

תודה רבה על המענה. זה מאד חשוב לי.
אני מבינה את מה שאת אומרת ואכן מעוניינת להגיע למצב של להצית מחדש ביני לבין בעלי. אני עדיין לא ויתרתי למרות שדי התייאשתי. יש לי עדיין תקווה. הבעיה שלי כעת היא שכפי שציינת התאהבתי באותו בחור (לקח לי זמן להודות בזה) ואני לא יודעת מהלעשות כדי להפסיק לחשוב עליו ולהצליח להתרכז בלהציל את הזוגיות שלי ושל בעלי. אני מוצאת את עצמי חושבת עליו ברוב שעות היום. קשה לי מאד ואני חצוייה כי אני כן אוהבת את בעלי. איך אני "נגמלת" עכשיו מהבחוא ההוא? אני מזכירה שמתוקף יחסי העבודה שלנו נגזר עלינו לשוחח כל יום כמה פעמים ביום מה שמצית אצלי מחדש את כל הרגשות של רצון בקרבה, חיבה ובלבול גדולים. נדרשים ממני כוחות עצומים להפריד בין הראש ללב ואני לא יודעת מה לעשות. :-(

קרן היקרה, אני שמחה שעצרת לחשוב, ושאת מפנה את השאלות שלך בכיוון של פתרון הבעייה.

עלייך להביא בחשבון שההתאהבות הזאת שאת מתארת באה ממקום מאוד "פרימיטיבי" במוח, ההתאהבות מופעלת בדיוק מאותו מקום במוח שמעורר אצלנו חשק חזק לשוקולד, כמיהה למתוק. אני שמה לב אצלי למשל, שברגע שעולה לי מחשבה שבא לי שוקולד הרגליים שלי כבר החלו לצעוד לכיוון המגרה...הראש לא מוכן לעצור אותי, הוא מוריד את כל השיקולים נגד, ומזניק את גופי לכיוון השוקולד...אלו מרכזי העונג במוח, והם ממוקמים בבסיס המוח, קודמים ל"קליפת המוח - הקורטקס" שהיא החלק השקול והחושב (שמתוכו שתינו כרגע מתכתבות...).

כך שעל מנת לפעול בהגיון, עלייך לתפוס פיקוד על מרכזי החשק והעונג ולהחליט שאת המפקדת של כל החלקים האלו ואת מכוונת את עצמך לא רק על פי עיקרון העונג אלא גם על פי עקרונות נוספים שחשובים לך בחיים (לא לפגוע, לא לשקר, אמינות, הילדים שלך ועוד).

כלומר צפוייה כאן מלחמה פנימית.

לא מזמן הגיעה אלי בחורה שהתאהבה במישהו והבינה שעליה לעצור. היא ממש עצרה זאת בכוח והודיעה לו שיעצור כל התקשרות אליה, ויצרה מסביבה אמצעי הגנה כמו פגישה איתי, כדי ללמוד מה עלול לקרות אם תלך על ההתאהבות, או התייעצות עם חברה טובה ובקשה לתמיכה ממנה.
לפעמים טוב גם לשתף את בן הזוג ולספר לו שנלדקת על מישהו. זה אמצעי הגנה לא רע. אמנם בן הזוג שלך עלול להיות מטולטל מן השיתוף שלך אבל יתכן שזה יקפיץ אותו ו"יבעיר לו את הזנב" לעשות כמה דברים שמזמן כבר לא עשה בתחום הרומנטי.
כל אלו הינם אמצעים טובים לעצור את ההיסחפות המסוכנת שלך.
עצם הכתיבה שלך כאן בפורום גם הוא חשוב ועוזר.

היי דורית,
מסתבר שהמלחמה הפנימית שדיברת עליה יותר קשה ממה שחשבתי. יום אחד אני אוספת את עצמי ומנסה לפעול כדי באמת לפתור את הבעיה ולנסות לשפר את המערכת הזוגית שלי עם בעלי ויום למחרת הכל משתנה ואני אסביר למה אני מתכוונת.
בחודשים האחרונים (עם או בלי קשר לנושא הזוגיות) אני חשה לפחות כמה פעמים ביום שהנה עוד יום הולך לעבור ואני התבגרתי בעוד יום. לאחרונה יש לי חשש נוראי שאני רק אמצמץ והחיים שלי יחלפו בשנייה בלי שעשיתי משהו משמעותי או מבלי שמיציתי אותם. אולי זה בגלל שאני רואה איך ילדיי הקטנים גדלים כ"כ מהר ואולי בגלל להבדיל שאיבדתי בשנתיים האחרונות אנשים יקרים לי שמבוגרים ממני (כולל את אמא שלי לפני שנה) ונותרתי בתחושה שאני הופכת להיות ממצב של ילדה ונכדה לפתאום בין המבוגרים בתא המשפחתי המורחב למרות גילי שנחשב צעיר (30). כאילו מחר אתעורר ואהייה בת 50, 60, 70 וזהו, לא הספקתי כלום.
הפחד האמיתי הזה נמצא בקונפליקט עם השכל הישר והוא זה שגורם לי להרגיש תכופות שחיים רק פעם אחת והוא זה שדוחף אותי אולי כן לשכוח מהכל וללכת לאותו בחור שאני באמת אוהבת ולהגיד לו מה אני מרגישה.
מה אני עושה? :-(

היי קרן, מאוד התרשמתי מן הניתוח שפרשת בפנינו, ויש בכך הרבה הגיון, איךשאת מסבירה את מה שעובר עלייך.
אני פוגשת הרבה אנשים שמות הורה גורם להם לעצור ולבחון את חייהם מחדש ולעשות שינויים. זהו טריגר חזק, ותיארת זאת מאוד יפה.

אכן זהו מאבק קשה. לדעתי זה הזמן לשים בפוקוס את הזוגיות שלך על מנת להחליט האם את רוצה להישאר בה או לא. אבל לא לפני שאת לקוחת אחריות על נסיון שיפור. לדעתי את חייבת זאת לעצמך ולילדים, וגם לבעלך.
הפתרון לחפש את העונג בחוץ הוא פתרון מזיק ביותר. את פותרת את החסר של עצמך, וגורמת לייצוב הזוגיות שלך ע"י "קביים חיצוניים" אבל במחיר של התעלמות מן הבעייה האמיתית ודחיית ההתמודדות הנחוצה עם הבעייה האמיתית.
ככל שתידחי זאת יותר - תיסחפי יותר לפתרון או לפתרונות החיצוניים, שהם פחות מפחידים מלהסתכל למציאות בעיניים ולהכריז שצריך לעבוד על הזוגיות ואף להצהיר - לפחות בעיני עצמך - שאם הדברים לא משתפרים - תישקלי להתגרש. כל עוד יש מאהב - הכל נדחה. דוחים את הקץ, אבל בינתיים מתרגלים לריחוק.

אני מקווה שאת מבינה מה מונח כאן על כף המאזניים.
ככל שיהיה לך קשר עמוק יותר עם המאהב הפוטנציאלי - האפשרות לתקן את הזוגיות שלך תפחת. הנוכחות שלו בחיים שלך לא תאפשר לך להעביר פוקוס אל בעלך.
עלייך לתפוס אומץ וללכת על ההתמודדות האמיתית.
בהצלחה!!!

אני כבר מבינה מה עליי לעשות אך ממשיכה לשתף כי זה מה שעוזר לי להתמודד. אני החלטתי להמשיך עם אותו בחור ביחסים קורקטיים בלבד כדי שיהיה לי יותר קל להתמודד עם הרגשות שלי כלפיו ולנסות לשכוח מהם. הגעתי להחלטה הזאת לפני כמה ימים והתחלתי ליישם אותה. זה נתן לי תחושת הקלה שאני בשליטה ואני יכולה להתחיל עכשיו לשקם את יחסיי עם בעלי. מה שתרם להחלטה הזאת הייתה גם ההרגשה שרגשותיי לאותו בחור הם חד צדדיים ואין פה בעצם כלום. זה החזיק יפה כשבוע עד היום... היום אותו בחור היה מחוץ למשרד בענייני עבודה ולכן לא היינו בקשר במיילים ובטלפון המשרדי כל היום עד שקיבלתי sms מהנייד האישי שלו. לקח לי זמן להבין כי לא היה לי את הנייד שלו עד היום. הוא פשוט התחיל לסמס כי שיעמם לו בסידורים בחוץ. ההודעות היו בנושא עבודה ולא אעשיות ממש אבל אז התחילו כל המחשבות והרגשות לצוף: "מה זה אומר? אולי הוא כן מעוניין?" . אין לי מושג איך לדעת מהן כוונותיו ומה אני עושה עכשיו? אני מרגישה כמו מסומם בתהליך גמילה שמנסים לדחוף לו בכח את המנה. אוף!

קרן היקרה, מאד מרשים אותי לקרוא את דברייך!!! את תופסת פיקוד על החשקים שלך ויוצרת לעצמך עוגנים שמחזירים אותך למסלול הנישואין.
נכון שזה עלול היה להיות הרבה יותר קשה אילו הבחור ההוא היה יותר מחזר ויותר ברור ברצונותיו, אבל לשמחתנו זה לא כך.
נדמה לי שמה שעוד יכול לעזור זה אם תכניסי איזה שינוי חיובי ליחסים עם בעלך, איזו מנה של התרגשות וחידוש. תיזמי לעשות משהו רק שניכם, משהו שחלמת עליו בעבר וויתרת עד היום.
הפני את הפוקוס כלפיו. כי אם תמשיכי את השיגרה איתו, תמיד יהיו גברים מסביבך שיהוו פיתוי עבורך להתרגש.
משמח אותי גם שאת משתפת אותנו בתחושות שלך מן הסמסים שלו, וכי את מאוד מודעת למה שקורה אצלך בפנים. אני חושבת שעצם המודעות עוזרת לך לא להיסחף. את מציפה זאת ומנתחת זאת ומשווה זאת למנת סם שמישהו מנופף בה מול מכור וזה בדיוק כך. ועצם היכולת שלך לנתח זאת - מעבירה את התגובות שלך לפיקוד גבוה יותר ומושכל יותר מאשר מרכזי העונג, שכבר דיברנו עליהם...

חשבתי לעשות שיחה עם אותו בחור ולספר לו כל מה שעובר עליי כדי לבקש ממנו עזרה והכוונה היא לבקש ממנו לעזור לי להתגבר בכך שלא יפנה אליי בערוצים אישיים (כמו הנייד הפרטי) ושבמהלך העבודה ייפנה אליי רק כשהוא חייב בנושאי עבודה ובצורה מינימלית ומקצועית ככל שניתן. אני יודעת שרק זה יעזור לי להתגבר עליו בזמן קצר יחסית.
אני מצד אחד חושבת שכל כדאי לפתוח את זה ומצד שני אני יודעת שאם הוא לא יהיה מודע הוא ימשיך להיות איתי כמה שיותר בקשר ואני לא אוכל להתגבר עליו.
מכיוון שאף אחת מהפניות שלו אליי לא הייתה מפורשת אלא תמיד התחילה כתירוץ בעינייני עבודה אני לא יכולה פשוט סתם יום אחד להגיד לו אל תפנה אליי יותר. הוא חייב להבין את המשמעות של זה וההשפעה של זה עליי.
מה דעתכם? 

תקראי שוב את ההודעה הראשונה שלך:
"הייתי מתה להיפגש איתו לכוס קפה רק שנינו ולשבת לדבר שעות."

אני מבינה את ההגיון שלך בהעלאת הרעיון, אבל לדעתי זה יגרור אתכם למשהו מפתה ואסור...

התחושה שלי היא שברגע שתיפגשו פנים אל פנים - תיקרה איזו אינטראקציה כימית שלא תוכלו לשלוט בה ותאמרו מילים שלא תכננתם להגיד.

אני מציעה לחפש עוגן אחר - שאינו קשור אליו. עוגן שקצת ימשוך אותך לעשות משהו חיובי, עם בעלך - איזה שינוי מאתגר, מרגש בזוגיות שלכם, במקום האיסור המפתה שקיים עכשו כלפי קשר עם הגבר החדש הזה. כי קיומו של האיסור הזה זה כמו ההחלטה "לא לחשוב עכשו על פיל וורוד" - ברגע שהמחשבה "פיל וורוד" נתקעה לך במוח - יהיה לך קשה לא לחשוב על כך...

בהצלחה וחג שמח!!!

מהפעם האחרונה שעדכנתי כך ניסיתי להמשיך את חיי אך הקשר עימו היה יומיומי כי אם זכור לכם אני נאלצת לעבוד איתו בטלפונים ומיילים כל יום. בכל אינטרקציה איתו העמדתי פנים. הוא לא ידע כלום. זה היה קשה לעשות את ההצגה. נוראי. השבוע פגשתי אותו לרגע כשהיה עם אשתו. ואז זה הכה בי. לא יכולתי להמשיך יותר בהצגה. שלחתי לו הודעה. אמרתי לו שלא רציתי לספר אך אני לא יכולה להמשיך להיות איתו בקשר ובכל פעם לשים עליי מסכה. אמרתי לו שבהתחלה הקשר ביננו היה מקצועי, הפך לידידות ועכשיו הרגשות שלי הן מעבר וביקשתי ממנו לחזור לנקודת ההתחלה בה היינו מדברים רק בנושאי עבודה וכשהיינו חייבים. התגובה הראשונית שלו הטריפה אותי: הוא אמר שהוא לא יודע מה לענות לי אך הוא לא מתכוון להיות איתי פחות בקשר. לא הבנתי איך הוא לא נרתע ואז רשמתי לו שציפיתי שהתגובה הטבעית של גבר נשוי שמגלה שאשה אחרת מאוהבת בו היא רתיעה. ואז, כנראה נפל לו האסימון. הוא ביקש שלא אסמס לו יותר הודעות מסוג זה שאשתו לא תראה, שהוא לא מוכן לסכן מה שיש לו ושהוא רוצה לשכוח מכל השיחה הזאת. מה שהפתיע אותי זה שהוא כתב לי שאת הבית ספר הזה הוא כבר עבר ואת שכר הלימוד שלו הוא כבר שילם... זה אגב נתן לי גושפנקא שהוא כן טיפוס פלרטטן ולא כל האשמה למצב זה נעוצה בי. לסיכום, הוא כיבד את בקשתי שלא נהייה בקשר הדוק מעבר לצרכי העבודה וכשממש חייבים. עכשיו אני שומעת ממנו הרבה פחות. אני שבורה ומתגעגעת אליו נורא בתור ידיד שלי. היה ביננו חיבור מיוחד. אני מרגישה חור בבטן אבל אני מרגישה שעשיתי את הדבר הנכון כי עכשיו ניפצתי לעצמי את כל האשליות והפנטזיות. הנחתתי את עצמי לקרקע וזה קשה מאד.

קרן היקרה, המון תודה על מה שכתבת לנו ועל העידכון החשוב.
אני מבינה שממש לא היית מסוגלת לעצור את עצמך ולבסוף חשפת את רגשותייך בפניו, ולדעתי זה היה סיכון גדול, משום שאילו הוא לא היה מקבל כבר בפרשייה קודמת את השיעור שלו - מן הסתם זה יכול היה להתפתח איתך ולגרום להמון נזקים.
אגב, אני מעריכה שהמחשבה שלך אודות הפלרטטנות שלו היא לגמרי נכונה. הוא כאילו מתנהג כך כלפי נשים, ופה ושם הוא מוצא אישה שחסר לה ריגוש בחיים ואז מתפתח משהו שכיום הוא יודע לחסום אותו וליהנות רק מן הריגוש שבאינטראקציה המוגבלת כפי שהיתה ביניכם...אבל בכל מקרה, שניכם "שיחקתם כאן באש..."

אני מקווה שגם את מבינה עד כמה לקחת כאן סיכון כאשר ניהלת את האינטראקציות איתו, וכי גם את למדת עד כמה קל "להדבק" בחיידק הריגוש וההתאהבות, וזה פשוט מתפשט בגוף ובנפש כמו וירוס שחזק מכוח הרצון שלנו...

ועל כן, חפשי כפי שכתבתי לך בעבר את התיקון במערכת היחסים עם בעלך. אני מאמינה שאם תשתפי אותו בחלקים ממה שקרה,אולי יהיה לו קשה בתחילה, אבל תצטרכו לגעת בנקודה חשובה להמשך היחסים ביניכם, "להסתכל לה בעיניים" ולחפש לה פתרונות.
כל עוד הנטייה והצורך בריגוש קיימים, אזי לא להתמודד עם זה זה כמו מדיניות בת יענה, והנטייה הזו עלולה רק לגדול עם הזמן.

אני יודעת שזה לא נוח ומפחיד להעלות את הנושא הזה לשיחה, כמו "לטלטל את הסירה" בזמן שהיא שטה על מי מנוחות, אבל סודות ומחשבות מסוג זה יוצרים חומה של הסתרות שפוגעת באינטימיות הרגשית בטווח הארוך. מי יודע, אולי גם הוא נתקל במצבים דומים ושיחה על כך תשחרר אתכם ותאפשר לכם לתמוך זה בזו אם הוירוס יתקוף שנית. זה יהיה לגיטימי לשתף על כך ולהקדים תרופה למכה.

דורית, תודה רבה על תגובתך ועל החיזוקים. הצלחת להגדיר בדיוק את המצב. הדברים מבחינתי ברורים עכשיו, רק שאלה אחת נותרה לי פתוחה והיא: איך אני מתגברת על הגעגועים שלי אליו כידיד קרוב? אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל במקקה שלי הזמן לא ישכיח אותו כיוון שאני נאלצת להמשיך להיות איתו באינטרקציה יומיומית. אם אני אעשה את כל המאמצים לצמצמם ככל האפשר את האינטרקציה איתו וליצור קשר רק בענייני עבודה אוכל אולי בנקרה הטוב לצמצם את זה לשני מיילים ביום ושתי שיחות טלפון... זה עדיין המון מבחינתי. יש לך עיצה כיצד לצלוח את זה ועדיין להתגבר עליו?
תודה על כל העזרה. הפורום הזה החזיק אותי ברגעים הכי קשים שלי ואני מאש מוקירה תודה על כך.

דורית, תודה רבה על תגובתך ועל החיזוקים. הצלחת להגדיר בדיוק את המצב. הדברים מבחינתי ברורים עכשיו, רק שאלה אחת נותרה לי פתוחה והיא: איך אני מתגברת על הגעגועים שלי אליו כידיד קרוב? אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל במקקה שלי הזמן לא ישכיח אותו כיוון שאני נאלצת להמשיך להיות איתו באינטרקציה יומיומית. אם אני אעשה את כל המאמצים לצמצמם ככל האפשר את האינטרקציה איתו וליצור קשר רק בענייני עבודה אוכל אולי בנקרה הטוב לצמצם את זה לשני מיילים ביום ושתי שיחות טלפון... זה עדיין המון מבחינתי. יש לך עיצה כיצד לצלוח את זה ועדיין להתגבר עליו?
תודה על כל העזרה. הפורום הזה החזיק אותי ברגעים הכי קשים שלי ואני מאש מוקירה תודה על כך.

קרן היקרה, אני חוששת גם ממצב בו הוא יתחיל להתנדנד. תארי לך שהוא מתישהו יעבור איזה משבר בחיים שלו ואת תהיי שם בצד השני של המיילים והטלפון והוא עלול לנסות לחמם שוב את הקשר מתוך הצרכים המשתנים שלו...ואת עלולה להתפתות...
כלומר, על מנת שזה ייגמר הוא צריך עכשו להתמיד כל הזמן בעמדה שלו שהוא לא בעניין...ואת לא יכולה לבנות רק על כך.

לכן - אם את לא יכולה לעבור לתפקיד אחר או לעבודה אחרת (ברור לי שזה לא צעד פשוט) הדרך שאת כן יכולה לפעול בה היא לשתף את בעלך, כפי שכבר הצעתי לך בעבר. חיזוק האינטימיות הרגשית שלך עם בעלך זו תרופת הנגד הנכונה ביותר.

היי,
מאז ההודעה האחרונה שלי בה שיתפתי אתכם שסיפרתי לו מה אני מרגישה חשתי באמת הקלה. הרגשתי ששמתי את זה מאחוריי, לא יזמתי איתו איזשהו קשר. הרגשתי כבר שאני התגברתי עליו. גם יחסיי עם בעלי השתפרו.
פתאום היום נפלה עליי פצצה קטנה. הוא התקשר אליי לספר לי שהוא רב עם אשתו בגללי. הוא אמר שהיא קנאית ושהיא ראתה אותו מוחק הודעות ממני )שהיו די מזמן אני חייבת לציין) ושכנראה הוא דיבר עליי יותר מידי לידה, שיבח אותי בפניה.
הבנתי ממנו שהם ייצאו מהמשבר הקטן הזה אבל מה בדיוק אני אמורה להבין מהמידע הזה שהוא זרק עליי פתאום? מה אני אמורה לעשות עם זה? אני לא אשקר שזה לא מעורר אצלי עכשיו דברים מחדש, שאלות, תהיות ורגשות שאולי גם הוא מרגיש כלפיי משהו. הוא רמז שמאותו יום שהתוודתי מולו זה עשה לו משהו.
נא עצתכם.

קרן היקרה, תודה שאת מעדכנת אותנו!

אני מרגישה קצת כמו נביאה. בתשובתי האחרונה כתבתי לך שאת תלוייה מאוד בתגובות שלו. אם הוא יוריד פרופיל - יהיה לך יותר קל, ואם הוא פתאום יתעורר - שובתמצאי עצמך מול הפיתוי.
וזה מה שקרה.
כל עוד הוא ישב בשקט - הצלחת להוציא אותו ממחשבותיך ולשפר את היחסים עם בעלך.
והוא עכשו מתעורר ויוצר איתך קשר - ושוב זה מעיר אותך.
כמעט כתבתי לך "ברוב חוצפתו", אבל אז עצרתי בי ושאלתי את עצמי האם אי פעם ביקשת ממנו בצורה מפורשת שיפסיק ליזום איזשהו שקשר איתך?
כי אם לא עשית זאת - הוא בעצם נשאר רק עם הוידוי שלך אודות רגשותייך כלפיו ומבחינתו - בכל רגע שהוא ירצה -שווה לו ליצור איתך קשר ואת רק מחכה להסכמתו...
על כן - אם הדרך שלך ברורה לך - עלייך עכשו לנהל את עצמך היטב:
להבהיר לו שהצלחת להתגבר עליו וכי אין מה לדבר על קשר ביניכם! לחתוך את חבל הטבור הזה...כי כל פעם שמתחשק לו איזה ריגוש וקצת רומנטיקה - הוא עלול לפנות אלייך ולהעיר אותך שוב! ומה אם זה ייפול בדיוק על מריבה שתהיה לך עם בעלך? מאוד קל להתפתות.

קרן הי,
אני קוראת את אשר כתבת וכמישהיא שהייתה כמעט עד הסוף -תעצרי את זה !!!
גם אני בערך אחרי שבע שנות נישואין ושני ילדים התאהבתי בגבר שעבד איתי גם הוא בי.
ז ה התחיל כאקט של תשומת לב שחשבתי שאני שולטת בסיפור אבל לא שלחתי ההתאהבתי התמכרתי חא רציתי לעצור רציתי אותו עד הסוף חשבתי. שא י יכולה לעצור את זה ונכשלתי מאות פעמים אבל הוא היה חזק לו היה ברור שלאהבה שלנו יש גבול ושוב ושוב הוא ידע לשמור על החיים שלו.
זה נגמר רע אני לא ויתרתי ובסוף אחרי שעזבתי את אתו מקום עבודה נפגשנו היינו מסוחררים היה מגע לא שכבתי איתו היה לא ברור שלא אעשה זאת אם זה לא עד הסוף הוא לא היה מסוגל לעמוד בלחץ של הקשר הדרישות שלי האישה שלו הוא חתך ואני התרסקתי הרגשתי רע עם עצמי הקשר נותק כליל.
הבטחתי לעצמי שאני לא נופלת סיפרתי לבעלי שהיה קשר לא את המגע והכל גיליתי גבר אוהב מבין ויותר טוב לי לנו.
לאמר לך שאני לא מתגעגעת שלא שורף מבפנים ברור שכן הוא היה אהבה מבחינתי.... החיים יותר חזקים לשנינו.
ואת תחשבי אם את רוצה להכנס לסרט כואב כזה ארבע שים של כאב ותסכול ומפך נפש...תאמיני לי חא כדאי הנפש פציעה עדיין.
בהצלחה

היי קרן

מהדברים שהוספת בהודעה האחרונה מסתבר שמלבד הקושי הזוגי וההתאהבות באדם אחר עברת בשנה האחרונה עוד כמה תהפוכות וקשיים כמו גם אובדן של אמא, אכן אירוע מצער - תנחומיי!
ואין לי ספק שכל משבר/חוויה כל אחד לחוד וכל האירועים גם יחד... מקשים עלייך עוד יותר את השקט הנפשי.
תראי - במלחמה תמיד יש צד שמפסיד ולמרבה הצער כאשר המלחמה היא בתוכך מה שלא יהיה את זו שמפסידה...
כתבת > יש לי חשש נוראי שאני רק אמצמץ והחיים שלי יחלפו בשנייה בלי שעשיתי משהו משמעותי או מבלי שמיציתי אותם...
תרשי לי לומר לך ומניסיון... שההפך הוא הנכון! במציאות המודרנית בה אנו חיים כיום צריך להיות מאוד "יצירתי" כדי לשמר זוגיות לאורך זמן, ודווקא כאן את יכולה לבטא את הכישרונות שלך ולהרגיש שעשית משהו גדול ומשמעותי בכך שהצלחת לשדרג את איכות חייך ולהביא למשפחתך הקרובה אושר ושלווה!

שבת שלום