קשיי זוגיות

שלום רב!
אני נשואה כמעט שנתיים לבעלי הגדול ממני בכשנה. עוד טרם הנישואים הבחנתי שאין ביננו תקשורת טובה אך עם זאת הרגשתי שקיים פוטנציאל טוב לחיזוק הקשר. כמו כן, האמנתי שהקשר ביננו יכול להתחזק בעקבות הנישואים מכיוון שזה הופך את הקשר לממשי יותר ורציני במיוחד כשנולד תינוק. היום בננו בן כשמונה חודשים. בעלי אדם חרוץ בעבודתו. הוא אח במחלקת ילדים ומאוד מסור. אני בעלת תואר ראשון בכלכלה אך כרגע החלתי לעסוק בעניין רב בתחום ההוראה ואני מתרגלת בבית ספר עירוני. הבעיה העיקרית בקשר שלנו היא ההבנה שלו את הצרכים שלי. בעלי לא משקיע כלל מחשבה מה אישה צריכה בכלל ומה אני צריכה בפרט. אני אמנם לא פמיניסטית במהותי, אך יחד עם זאת, חסרה לי התחושה של להיות אישה, מבחינת תשומת הלב, הפינוק, המחשבה עליי, לשאול מה דעתי וכן, להאמין שאם אני עושה צעד מסויים, אז עליו לסמוך עליי, ושאני מבינה את ההשלכות של בחירותיי (למשל בתחום הקניות בכרטיס אשראי). אני דוגלת בכך שדי ביחס טוב, הבעת אהבה, פרגון ודאגה לרצונות של בעלי ולצרכיו, יעניקו לו מצב רוח טוב, חשק לעבוד ומרץ להשקיע בטיפוח המשפחה הקטנה שלנו. אני מפנקת את בעלי בארוחות, קונה עבורו דברים שהוא צריך ולמעשה משתדלת לעשות כל דבר שהוא מבקש ממני גם אם לא תמיד הדבר נוח לי. בעלי מנגד, לא מגיש לי אפילו כוס מים, לא טורח לעזור עם התינוק, אלא נוטה בעיקר להתגאות בו מול הוריו ואחיותיו. הוא בקושי רואה נכונות לצאת לבלות איתי או עם התינוק שלנו, והרבה פעמים טוען שאין זמן לכך, או שהוא אוטוטו צריך להתארגן לעבודה, או שהוא עייף מאוד או שאין למספיק כסף. כך נשאר לו פנאי רב לנוח ולשחק במשחקים בנייד שלו. מצד אחד, איני רוצה להפריע למנוחתו כי הוא עובד לא קל ובמשמרות, מצד שני - אני יודעת בעומק ליבי שהתנהגות זו לא מתאימה לאדם נשוי שלקח עליו אחריות להקים משפחה על כל המשתמע מכך. באופן כללי, בעלי לא יודע לתת כבוד לסובבים אותו (כולל להורים שלי), עד כדי כך שלפעמים זה בולט בדיבור ישיר שלו מול אבי (שיש לו אופי דומה לשלי, רך , איכפתי ומפנק) ובזלזול כללי (כרגע הוריי מארחים אותנו אצלם כבר כעשרה חודשים מאחר ובחודש הבא אנו עוברים להתגורר בביתנו החדש באותה עיר). הזלזול שלו מתבטא בכך שאינו מנומס, לא אומר "תודה" או "שלום" או "יום הולדת שמח" (לאימי), "אני מעריך את מה שאתם עושים בשבילנו". הוא בקושי מפתח שיחה איתם ולעיתים אם כבר מתרחשת שיחה- היא סובבת בדרך כלל סביב השגת אינטרסים מסויימים שבהם הוא מעוניין או תלונות על דברים שלא מוצאים חן בעיניו בהתנהלות מסויימת בבית של הוריי. שאלתי היא: איך עליי לנהוג במקרה זה? הבעייה העיקרית היא חוסר תקשורת ביננו (הוא נוטה לייחס חשיבות גדולה לדברים שאצלי חשיבותם מאוד נמוכה, ושיחות כאלו מעציבות אותי), אך לדעתי נושא התנהגותו מדאיג יותר, וכן חוסר שיתוף הפעולה שלו במשפחה (למשל אינו עוזר בבית ולא תורם בגידול בנו), היחס אליי ולהוריי , ואהבתו אליי.