במשבר של ממש לא יודעת איך לפתור,?

שלום לך,,
אני בת 28 נשואה מזה שנתיים וחצי ללא ילדים ,מנסים מזה שנה וקצת,
עוד בזמן שהכרתי את בעלי ,היתי מודעת לבעיה גדולה שיש לו,הוא טיפוס שקט,לא מרבה לדבר ואף מופנם,,מסוגל לחיות באי בודד 20 שנה ,גם אם נהיה באוירת מסיבה ,הוא ידכא לי את הרגע,,ואני לעומת זאת טיפוס שאוהב לצחוק ,לדבר לחיות ,לעשות מה שבא לי ,
אני אדם עם ערכי דת למרות שהוא חילוני וההפך ממני ,עדין אני למדתי לקבל אותו כמו שהו ,כי הוא אדם טוב מבין ומתחשב,אבל בכל הנוגע לרגש,אין לו אלי,הוא לא יודע להביע אהבה ,חוץ ממין אין ביננו כלום,,אולי מדי פעם רחוקות,פה ושם לטיפה,,
אם אני לא יוזמת יציאות אפשר שלא לצאת חודשים,,
אבל טיולים לחול הוא אוהב איתי,לא ניראה לי שזה קשור אלי ,הסיבה לטיולים,זה לראות את העולם,,"
בבית שבו גדלתי היה לי אבא בדיוק כזה ,ותמיד כעסתי על אמא שלי שגורמת לו חוסר בטחון עם הערות האלה ,,
שהוא שקט,ותמיד פרצוף תשעה באב,והנה משמים,קורה לי אותו הדבר,,,
ולאחר ויכוח האחרון שלנו ,,שהוא התחיל אותו,טוען כי נימאס לו להעיר לי כבר שנתיים,על פצעים שיש לי בחלקי הגוף כתוצאה מגירוד,והוא לא נימשך אלי כבר,ואז הטחתי בו את האשמה שהוא משעמם לי את החיים ,
ואז אמר :בואי ניתגרש,אניחנו צעירים ,ויפים,
אז אמרתי,,אני לעומתך נילחמת ,ומנסה לטל בבעיה,ולעלות לך תמצב רוח ,הקריזיונרי שלך ,
רק לידעתכן,אני אדם משיקע בבית תמיד אוכל חם,תמיד מפנקת במילות ,אהבה ,אולי זאת הבעיה שלי--שאני תמיד מחזרת אחריו,,כדי לקבל טיפת אהבה,כמו כלב מסכן,,
אני מודעת לבעיה הקוסמטית שלי ,ואני מנבה לפתור אותה אך זה חזק ממני,והוא חושב שזה לא חשוב לי ,
הבעיה היא האם שווה וכדאי לנסות יחד לתקן או,שהוא לא ישתנה ,וישאר עצוב בחיו,,ואני פשוט אמשיך לחיות לבד ממש לבד בתוך הזוגיות שלנו,,
אני לפעמים מתקשרת כדי לספר לו משהו,ורק שומעת תקול העצבני שלו,פשוט מוותרת ומתקשרת לחבברה לדבר איתה ,אין ביננו תקשורת,,