הייתה לי את האהבה הכי גדולה!! המשך.

שלום שני,

ראשית יהיה כדאי לשרשר את תגובותייך לפוסטים שלנו, כדי שנוכל להתעדכן בשוטף, יותר קשה להבין את רצף הדברים כשכל פעם פותחים הודעה חדשה.

אני מבינה שהקושי שלך כרגע הוא בשני מישורים- האחד, הפגיעה ב"אגו", איך היא עזבה אותי, והשני הוא ברמה ה"קיומית" של האהבה, האם האהבה, כמו שמספרים, אינה חזקה מהכל?

נתחיל בשאלה השניה- לא, מסתבר שהאהבה גם לה יש מגבלות וחולשות, והיא נפגעת כשאחד מכמה יסודות שלה מתערער, כמו למשל- אמון. הרבה אוהבים לשעבר חיים בנפרד, למרות שעודם אוהבים, דווקא כי נפגעו. במילים אחרות- הם מעדיפים לאהוב אדם אחר, אפילו פחות, ורק לא להיפגע שוב מאותו "אקס מיתולוגי" או "אהבה ראשונה". תמיד ישאר בהם רגש לאהבה ההיא, אבל הם לא יקחו את הסיכון הזה.מעבר לרגשותייך לבחורה ההיא מהעבודה, חברתך חשה נבגדת מאוד מעצם השקר עצמו- הרי אמרת לא פעם שהכל שם אפלטוני. אדם כזה מרגיש ש"עבדו עליו", שרימו אותו, כפי שהיא אומרת- הכל היה בדיחה. לצערי אין דרך חזרה, אם היא לא רוצה- היא לא רוצה, ואת תאלצי לקבל את זה. מה שיקל עלייך הוא רק ליישם את הדברים ולהבין שאת חייבת לשנות את התנהגותך במערכות יחסים, כי זה עולה ביוקר בסופו של דבר..

לגבי השאלה הראשונה- תחושת הנטישה היא מעין "סטירת לחי מצלצלת" ופגיעה חמורה באגו. כולנו, כשאנחנו חווים פרידה, דחיה, ובטח נטישה של בן זוג אהוב- נחוש את מה שאת מרגישה. הרגשות שלך מוצדקים ו"במקום". אין מנוס מלחוש כך במצבך. נסי לקבל את התחושות האלה, כרגע את פגועה, את נסערת וכועסת. זה בסדר כעת להרגיש כך. עם הזמן את תקבלי בהשלמה מסוימת את הדברים, בקצב שלך. האהבה, ככל שהיא תהיה גדולה ויפה- כך היא תהיה מסוכנת ויהיה צריך לשמור עליה יותר. חשבי רגע עליה- דווקא כי הייתן נורא קרובות, היא לא העלתה בדעתה לרגע- שאת תרגישי רגשות כאלו למישהי אחרת. דווקא מהקרובים אלייך ביותר- את לא תרצי להיפגע, ותופתעי מאוד אם כן. האהבה- יש לשמר אותה. לא לסכן אותה.

אני מאוד יכולה להבין את מה שאת חווה, זה כואב, זה קשה מאוד. זה מצער לשמוע שהיא לא במקום של לחזור אלייך אך בצעד הזה היא מאפשרת לך מקום של "רגע לחשוב", לעצור- ולהבין מה בדיוק היה פה, בהתנהגותך.. מולה. עצם כך שסימסה "חג שמח" מעיד על מקום של פיוס וסלחנות אצלה. שזה מעודד.

ראשית תודה רבה עדי (: על התגובות המעודדות במקצת.
אני יכולה להוסיף אולי לבעיה שלי שהייתה לי חברה הכי טובה במשך 5 שנים שהיתה האדם הכי קרוב אליי. רק לאחר הפרידה הכואבת מהבת זוג התחלתי להבין את התנהגותי שהוא סוג של חיקוי מחברתי הטובה - שקיום הינה בוגדת בבנות זוג שלה ונוטה לומר שזה בצדק כל עוד לא יודעים כלום, שאם אוהבים מספיק סולחים על הכל ולא יכולים ללכת, שמי שהינה בת זוג שלי צריכה - לסגוד לי . במלוא מובן המילה על היותה בת זוגתי וכך אוכל להבין שהאהבה אכן היננה כנה.
זהו הקשר הראשון הרציני שהיה לי, לכן האמנתי לכל זה, הרי חברה כ"כ טובה שלי אומרת לי דברים כאלו - למה שלא האמין? ואכן חשתי צורך לאמת אותם ולהתנהג בצורה כזו. בהתחלה באמת הכל תאם "והלך" לי - סלחו לי על הכל רק היום אני מבינה שצריך לשמר, לא לחתור לריבים שמסכנים . למרות שלעיתים שכלל לא רבנו הרגשתי שמשעמם כאן - שאני צריכה קצת אתגר , וזו הדרך שבה בחרתי.
לקחתי נורא קשה את התקרית, את הדברים שעשיתי, שגרמתי לאדם אהוב להפגע כ"כ ואכן פניתי גם לטיפול פסיכולוגי על מנת שאוכל לעבוד על כך . אך לא התחברתי לפסיכולוגית ואיני מרגישה כי הטיפול עוזר - היא רק מקשיבה ולא מייעצת כלום.
אשמח לשמוע חוות דעת אחרת.

למה אף פסיכולוגית לא מגיבה לי לפוסט???

הי שני,

ראשית אנא האזרי בסבלנות, אנחנו עונות על כל הפניות ומשתדלות לתת מענה מקיף ואישי לכל אחד ואחד.

קודם כל אני שמחה מאוד לקרוא שאת לגמרי עושה עבודה עם עצמך, את בוחנת את הדברים ובודקת איפה היו החלקים שלך ואיפה את נושאת את האחריות לדברים שקרו בצורה הזאת.

אני מניחה שהדמות עליה נשענת ואותה חיקית, אותה חברה, גרמה לך, בין היתר, להתנהג כך כלפי אותה בת זוג. כשאנחנו צמודים למישהו כמו חבר טוב, סביר להניח שנחקה את ההתנהגויות וכל הדקויות הקטנות שלו, גם מבלי שנשים לב. את קיבלת מודל מסוים והחלטת שהוא הנכון והמשכת לבחור בו. החשוב מכל הוא שאת היום רואה את זה ויודעת מה היו המקומות שבהם טעית.

מסכימה איתך לגבי יעוץ פרטני, זה מקום שיכול להסביר לך ולהוביל אותך לדרך טובה יותר ובריאה יותר. זהו מקום שיוכל לתת לך גם כלים- איך ליצור קשר ולדעת גם לשמר אותו.. איך לפעול כך שהפעם הבאה תהיה מוצלחת ולמודת לקחים.

תודה רבה על כל עצותייך, אבל עדיין, כל יום שאני קמה בבוקר אני קמה ומרגישה רע, מרגישה רע שהרסתי דבר כ"כ טוב במו ידיי! זו לא הפעם הראשונה שאני עושה את זה, תמיד שיש לי משהו טוב אני מצליחה להרוס אותו בזה שבדברים הכי קטנים שמציקים לי - אני ישר נוטה להיות תוקפנית, לעמוד על שלי ולא לזוז מאותה עמדה, לא לבוא ולדבר על הדברים בצורה יפה. להפך, אני קטנונית נורא- פשוט רבה ללא הרף - ואם לא מבקשים ממני סליחה יום למחרת למרות שאני טעיתי - אני ישר שולחת הודעה- לא נהיה יותר ביחד, לא טוב לי איתך, אנחנו לא צריכות להיות יחד, אני שונאת אותך וכו'.
זו לא מכוונה רעה!!! זה כדי למשוך תשומת לב!!
ולפעמים כן, מחוסר סובלנות, אני כבר לא יודעת אם זה "אובר" ביטחון עצמי שאני שולחת הודעות כאלה, צועקת - תמיד אני צריכה להיות השולטת במערכת יחסים! אני מרגישה שולטת מידיי ומרשה לעצמי לומר דברים כאלה ולתת לצד השני את הידיעה של פרידה באוויר! רק שתמיד... יום אחד זה מתפוצץ לי בפנים שאומריים לי "דיי" ואז אני םשוט מתתחפרנת, משתגעת ועושה הכל כדי להחזיר! ניסיתי להפטר מהבעיה הזו בעבר אבל אני לא מצליחה!!!
את יודעת על איזה שטויות רבתי עם חברה שלי?????????? על זה שהפלאפון שלי היה סגור אז היא נסעה! עלל זה שהיא רוצה צימר ואני מלון! על זה שהיא רוצה ללכת לדרום ואני לקיסריה! על זה שאני רוצה ללכת לסופר בשישי והיא בחמישי! על זה שאני רוצה ללכת אח"כ לקניון והיא לא!על זה שהיא לא סחבה לי את הדדברים בדרך! על זה שהיא לא כתבתה לי מכתב אהבה שבוע! זה הגיוני???????????????? כל ריב כזה בסוף מלווה - בטוב אנחנו נפרדות!! לא רוצה לשמוע או לדבר איתך!!! מה עושים??????
למה אני כככה????. אני לא ילדה רעה באמת..... את מבינה שאני תמיד מאבדת את היקרים לי מכל בגלל זה??????? בגללי!!! אני הורסת בעצמי!!!!!!!!! משעמם לי קצת... אז יאללה אולי נעשה פה אקשן קצת!??!??
מרב שהייתי בטוחה בעצמי הרשתי להודות ברגשות שלי לבחורה מהעבודה! הייתי כ"כ בטוחה שהיא לא יכולה בלעדיי ולא משנה מה אגיד היא שלי לנצח. תארתי לך כמה היא אהבה אותיי...
גם אחרי כל הריבים(ועוד לפני שהודתי ברגשות לבחורה מהעבודה) היא רק בכתה לי כשהיינו במלון כמה שקשה לה, שהיא לא תוכל בלעדיי, שהיא תשתגע בלעדיי הריח שלי, שהיא לא תהיה מסוגלת לא לשמוע ולא לראות אותי..

שלום שני,

אני מצטערת לקרוא מה שעובר עלייך. אבל כנראה שהאירוע הזה לא היה סתם, היית זקוקה לכזה ארוע בכזה סדר גודל כדי "לזעזע" משהו בך, משהו רציני שעד כה נאחזת בו ושרדת בזכותו - הביטחון, האגו, הידיעה הברורה שהיא תמיד תהיה שם, שתמיד "תנחתי עם הרגליים על הקרקע". יש אנשים שמצליחים להרוס את ההצלחות שלהם במו ידיהם, אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע- מאחורי זה מסתתרים הרבה רבדים, דפוסים והתנהגויות - חלקם לא במודע, שמביאים למצב הזה. וכשזה קורה ללא מודעות ל"למה זה קורה", זה מאוד מתסכל. כיוון שהדפוס הזה ממשיך הלאה והלאה בהרבה תחומים בחיים- עבודה, חברויות, אהבות.. ואין לך שליטה עליו.

הסבל שלך כרגע נובע מכך שאת יותר מודעת היום להתנהגויות שלך, והתסכול נובע מכך שאינך מרגישה כי יש בידייך כלים לשנות ולשפר. מצטרף לכך החשש - מה יקרה אם שוב לא אצליח להתאפק, אהיה תוקפנית, ואהרוס לעצמי?

כרגע הדבר הנכון לעשות הוא לקבל את התחושות השליליות האלה, ולנסות להמשיך לעשות עבודה. מעבר לכך, למצוא בזמן הקרוב איש מקצוע (יעוץ, טיפול, קואוצי'ינג) ולא להתייאש אם אחרי פעם אחת לא חשת חיבור. לפעמים סוג הטיפול או המטפל לא מתאימים- זה קורה. חשוב מאוד לעשות את התהליך הזה בשיתוף ויחד עם דמות מקצועית שתכל להכיל וללוות אותך. לא להתייאש.

בהצלחה רבה והיי חזקה,