חג שני...

שאלתי אותו שוב – אז מה אמא שלך אומרת עלי? אז מסתבר שזה שאני גרושה עם ילדה לא מפריע. יותר מפריע שאני יהודייה. אבל לו לא אכפת. לא נראה לי שמישהו באמת יעצור בעדו – האחים והאחיות לגמרי זורמים עם זה, ממש אין להם בעיה – אחותו ואני בקשר ממש טוב וזה ממש כיף. הם גם לא ממש חיים כנוצרים ביום ביום שלהם... אז אני לא יודעת כמה זה באמת משנה מבחינת דור ההמשך - שאני בטוחה שעל זה אמא שלו חושבת. מה גם - שאם לו זה לא ממש משנה וחשוב כי הוא חי פה ומתאים את עצמו לחיים פה, אז...
תביני, שכל החוויות הלא טובות שעבר... הוא אפילו חשב להתגייר - כי במילא הוא לא הולך לספר לאף אחד כי הוא מפחד מהתגובות ולאבד אנשים יקרים בדרך, והוא באמת איכשהו בנה לעצמו דמות שהוא דבק בה. אמרתי לו שלעולם לא יעז להתגייר בגלל דבר כזה. והשיחה המשיכה לילדים - איך הם יגדלו. ברור שיהיה בלבול, אבל אנחנו ננתב את הדרך. אמרתי לו שאני לא מוכנה בשום פנים ואופן להתבייש בילדים שלי ובטח שלא באבא שלהם, ומתישהו זה יצטרך לצאת בדרך כזו או אחרת. ולא משנה מה יחליט - אני פה איתו, ואנחנו נעבור את הכל ביחד.
הקשר עלה אינסוף מדרגות. כמה יותר גבוה זה יכול להיות??? ואני, בעננים, כרגיל. הוא שוב אמר שהוא שמח להיות איתי ועם הגוזל, ושנינו פשוט מרוגשים עד העננים...
ואני חשבתי שכבר עברתי הכל - מאומצת, גבר, אישה, הורים גרושים, אני גורשה, חד הורית, שחור - ולקינוח... :)

אמרתי לו שלדעתי, בהרגשה שלי - זה שהוא, רווק, עם גרושה עם גוזל זה הרבה יותר מאשר אני כיהודייה עם נוצרי. הוא סיכם שכל אחד מאיתנו עם התיק שלו ושנינו מקבלים אחד את השניה - אין יותר ופחות. אבל אני באמת מרגישה שהוא לקח על עצמו תיק יותר גדול. לא משנה - העיקר ששנינו מקבלים את שנינו כמו שאנחנו - מהתחלה עד הסוף, הכל כולל הכל :)

בעניין החשש מהחתונות - אולי בכלל אין לו חשש כזה - כי הוא כן מדבר על החיים האמיתיים ביחד - לדבר על ילדים זה הרבה יותר מלדבר על חתונה. אולי זה פשוט נובע מהזהות שלו האמיתית.
הוא אמר לי שבגלל שהוא כביכול יהודי, הוא החליט שהוא יהודי שכופר בהכל - לא יום כיפור, לא כשר, חמץ בפסח וכו' - לא חסרים יהודים כאלו. ואולי הוא כל הזמן אמר שהוא נגד חתונה או נמנע מחתונה, כי בתכלס - הוא לא באמת יכול להתחתן כדת וכדין ברבנות. הוא גם הזכיר לי אתמול - למה את חושבת שהתלהבתי כשאמרת נישואים אזרחיים? כי זה מה שהוא יכול. תביני, שהחבר הכי טוב שלו מתחתן והוא רוצה שהוא יהיה העד שלו... אמרתי לו שהוא יכול לצאת מזה כי מתחת לחופה אחד העדים חייב להיות שומר שבת... אז אולי איכשהו... אפילו החבר הזה, ה-חבר, עשו צבא ביחד, טיילו בחו"ל, באמת הכי הכי קרוב אליו - לא יודע. ואני כן :)
אז חשבתי שאולי - כמו שהוא כביכול כופר בהכל, אז אולי הוא גם אנטי חתונות... על אותו משקל, אבל לא באמת... כי הוא כן אומר - כשאהיה בעלך, הילדים שלנו..........

שלום שלום לך,

טוב, את לא מפסיקה להפתיע, זה בטוח. אכן התפתחויות, הבחור מרגיש מספיק בטוח ופתוח לספר לך ולהוציא את המטען הזה.

אני יכולה להבין את התסכול שלו- הוא בעצם חי בזהות בדויה לחלוטין, מתוך מקום של הישרדות.. המקומות האישיים שלך והחיים שעברת יכולים לסייע לך בהחלט להבין את המצוקות שלו, והוא, שמרגיש את זה, יכל לבוא ולספר לך.

כשקראתי על כך, ישר התחבר לי העינין של החתונות. כמו שכתבת, זה דורש הרבה מבחינת הרבנות, גם העדים, גם הלאום. הנושא הזה של חיתון הוא נושא כבד מאוד, ולא פלא שהוא מסתייג ממנו. אדם שחי במסתורין ובהסתרות כאלו , בסדר גודל כזה, הוא אדם שמוציא המון אנרגיות על "רק שלא ידעו", מתוך החרדות שלו. למעשה, מי שבאמת יקבל אותו, יהיה אותו אחד שיקבל אותו עם זה, בלי זה, איך שזה. את אחד מהאנשים האלה עבורו.

מסכימה שגיור חייב לבוא מתוך מקום של אהבה וחיבור ליהדות. ביהדות שלנו (נפריד אותה רגע מ"דת"), יש המון אלמנטים יפים, חשובים, מקרבים. אם רק יודעים איך. לצערנו החיבור הזה תלוי בהרבה גורמים, בראש ובראשונה קירוב לבבות- וזה לא תמיד פועל כך. בדומה לקירוב בין דתיים לחלוניים, גם פה- האנשים הלא יהודים שחיים בתוכנו אבל בעצם מאמצים לעצמם סוג של אורח חיים יהודי מסוים- יכולים למצוא את עצמם במקום שלם ולא מסתיר, במקום כזה שאפשר, כי זה מה שהוא מחפש. חשבי באיזה עולם מפוצל הוא שם את עצמו, כדי לשרוד- הוא מספר ולא מספר, גאה ולא גאה, רוצה ולא רוצה. הוא קולט את הסתייגות החברה ולכן גם נמנע להיות חלק ממנה. אבל הגדולה היא שיהודי דווקא יכול לקרב גם את ה"זר" הזה שבעצם חי פה, בתוכנו, חלק מאיתנו. אני מאמינה שאת מהווה עבורו עוגן מהסוג הזה גם.

מאותו רגע שהוא סיפר לי שנינו בהיי מטורף. מרגישים קרובים יותר מאי פעם. מה שכן... אתמול התחילו לעלות בי חששות – אני מקבלת אותו ואין לי שום בעיה, אבל המשפחה שלו... יותר נכון ההורים. הוא מאוד בטוח, והוא ממשיך להגיד שמבחינתו אני אם ילדיו, ולא משנה מה יהיה – אנחנו ביחד. אני יודעת שהאחים שלו בעד והם יתמכו בנו וזה בטוח יעזור מול ההורים שלו. אבל אני לא יודעת איך באמת יקבלו את זה, ואם זה לא יהווה מכשול. בתכלס, אני גם לא יודעת בדיוק איך יקבלו את זה אצלי – אני רק יכולה להעריך שאמא שלי תעביר את זה, אבל אבא שלי... פשוט אני באה ממקום אחר – ממקום של – עשיתי, סימנתי V, לפי הספר. עכשיו מתחיל הספר שלי – כמו שאני רוצה. ואחרי כל החוויות שחוויתי בחיים שלי – לפני הכל – תהיה בן אדם. אחכ כל השאר.
אתמול אבא שלי פגש אותו, היכרות קצרה ועניינית, וטוב שכך. דיברו קצת, לא יותר מידי. היום דיברתי עם אבא שלי שקצת יותר שאל והתעניין. פתאום השחור כבר לא ככ מפחיד ונורא. הוא יותר דואג בקטע הכלכלי – שוב, אני בת יחידה, והוא רוצה ללכת מן העולם הזה בידיעה שיש מישהו שדואג לי (עד כמה שזה נשמע דרמטי, זה באמת באמת חשוב לו). ואני בתוכי חושבת – אוקי, מתחיל להשתפר, אבל מה יקרה ברגע שידע מהי הדת שלו...? אבל נעבור גם את זה, ואם לא – זה מה יש.
אמא שלי גם פגשה אותו – באה לאסוף את הגוזל באחד מימי חוה"מ מהמשרד שלי והוא היה איתי. הכרתי ביניהם – ממש שתי שניות. היא לא שאלה עליו מאז כלום, לא התעניינה. ידעתי אז שהיא התלהבה ממנו שזה יותר מידי טוב מלהיות אמיתי. אני בטוחה שיש לה בעיה כלשהי. לא יודעת.. ימים יגידו.

הי עדן ושבוע טוב,

אכן, ימים יגידו. כרגע אין לנו אפשרויות לחזות מה יהיו התגובות בהמשך.

לגבי ההורים שלו- לגיטימי, כמו שאת צופה התנגדויות מצד ההורים שלך. מה שחשוב הוא לזכור כי הקשר עודנו צעיר, יש להשקיע בו כפי שעשיתם עד כה, להמשיך להכיר את העולם זו של זה, לבדוק את המכנים המשותפים ואיפה הנושא הזה של הלאום עלול להפריע מעבר לעינין ההורים.

אני בטוחה שהדברים יסתדרו לטובה.

המשיכי לעדכן.

היה לנו סופש מדהים! ממש ממש מדהים! במהלך הסופש הוא דיבר על השכונה שאני גרה בא, וכמה שהיא נחמדה וטובה לילדים. שאלתי אם היה רוצה לגור פה, אמר שיש מצב. ואז העליתי את העניין שהחוזה שלי מסתיים בקיץ. ואז השיחה קצת נתקעה והיו גמגומים. שאלתי אותו אם הוא בעניין. לקח לו קצת זמן לענות, לא ישר ענה ואמר – טוב, במילא מתישהו זה יקרה. טוב, בכל מקרה רציתי לעזוב את הבית בלי קשר אליך. אמרתי שזה שזה יקרה זה ברור, אבל אולי לא מתאים לו עכשיו, אלא מאוחר יותר. אמרתי לו לסיכום העניין בחצי צחוק חצי אמת -תחשוב על זה אבל חסר לך שבקיץ אנחנו לא עוברים ביחד. אחכ כשהמשכנו לדבר העלינו אופציות של עוד שכונות, ובסוף הוא אמר – תחליטי את כדי שיהיה לך נוח – כי לי יש גוזל... אחכ אמר שאולי הרכב שרצה לקנות לא יספיק כי אנחנו מתכננים גם ילדים נוספים בשנים הקרובות – וזה נחמד שהוא אומר את זה כי הוא מתכנן קדימה, רואה את העתיד, חושב בקול ולא מפחד. אז מבחינתי – בקיץ אנחנו גרים ביחד. אמרתי לו שעוד מעט נצטרך להתחיל לחפש כי הקיץ בפתח. אני לא מתכוונת להעלות את זה יותר מידי, עוד חודש אני כבר אזכיר לו. שיבוא ממנו. היה גם קטע, לפני הדיבור על המגורים המשותפים, שהוא אמר – כשאבריא (מהפציעה שם...) נעבוד על ילד, כי גם ככה זה לפחות 9 חודשים. אוקי... שוב – כל דבר בזמנו, לאט לאט, אני לא באמת קופצת על זה ותופסת אותו במילה, אבל שוב – הפתיחות לדבר בלי להילחץ – מבחינתי זה המון!
ובמקביל - אני רוצה שהוא יכיר את אמא שלי קצת יותר. אני חושבת שכדאי להתחיל עם התשתית הזו - במיוחד לאור הדת שלו. כי אוטוטו עוברים לגור ביחד, ואני רוצה שהיא תכיר ותדע את זה לפני, ומספיק לפני כדי לעכל את זה במידת הצורך. יש לך רעיונות להיכרות? לא יותר מידי רישמי כמובן...

הוא בא אלי למשרד מקודם וסיפר שהידידה ההיא היתה פה. אמר שרצתה לפגוש אותי אבל באה לכמה דק. אז הנה - הוא סיפר :)

הי עדן וסליחה על העיכוב במענה,

קודם כל באמת התפתחויות טובות. לגבי מעבר יחד- כשתרגישו שניכם שזה הזמן. אולי זה עוד לא הזמן עבורו- בכל מקרה זרקת לו את הרעיון, זה מצוין, ועד אז הוא יעכל ויחשוב ברצינות יותר.

לגבי רעיונות להיכרות- אפשר משהו קליל כמו מפגש קצר בבית קפה ביחד, סיבוב או קניה של משהו ביחד איתה, משהו שאפשר יהיה להיפרד אחרי זמן קצר ושלא יהיה כבד מדי. אפשר למשל להזמין אותה אלייך ושהוא יצטרף מאוחר יותר כשתקבעו- וככה היא תחווה גם אותך וגם את ההיכרות שלכם.

עינין הידידה- טוב שחיכית ולא לחצת שיספר- עובדה שזה הגיע ממנו.. הסבלנות משתלמת, כל הכבוד.

השבוע הוא בא לישון אצלי ובבוקר הגוזל (שהוא בעצם גוזלית ואולי זה משמעותי בהקשר הזה - אני באמת קוראת לה גוזל ביומיום) בקיצור - היא ממש התלהבה לראות אותו - באה למיטה, התכרבלה, התפנקה, נישקה וחיבקה. נסענו כולנו בבוקר והיה ממש כיף. הוא מצלם אותה ואותנו - משפחה אחת. אמרתי לו שממש התרגשתי לראות אותם ביחד והוא אמר שגם הוא התרגש ללכת איתה, לשבת איתה והכל. היא אמרה לנו בבוקר שהיא רוצה תינוקת, הוא לא נלחץ - נראה שהוא אפילו מחכה לזה. כל הזמן אומר שהוא צריך להתרגל כי אוטוטו גרים ביחד. בקיצור - מדהים וכיף ובכלל לא נתפס... היום בבוקר היא חיפשה אותו וביקשה לשוחח עימו בטלפון. אמרה לו שהיא רוצה שיישאר איתנו וישן איתנו ושיביא לו בגדים. אז הוא ענה שבקרוב יביא את כל הדברים שלו ויהיה איתנו כל הזמן. אמר לי פפני כמה זמן שהוא לא הולך להחליף את אבא שלה אבל ישמח מאוד להוות דמות אבהית בשבילה.
זכיתי!! הוא ככ יודע להעריך ולכבד, להיות פה בשבילי. יודע לבטא במילים ובמעשים. פשוט אין לי מילים!

הי עדן,

בהחלט מרגש ומשמח לקרוא את ההתפתחויות. הילדה היא מראה מסוימת של הקשר הזה, היא אמיתית, והיא מבטאת את מה שמרגישה. מורגש שהיא זקוקה לדמות אבהית כמוהו- זה נוגע ללב.