מיואשת !

שני היקרה, בזוגיות הצעירה שלכם נתקלתם במשבר הראשון, או במבחן הראשון: הוא עבר לתפקד בסביבה מאוד שונה ממה שאת מכירה, ועוברות עליו החוויות הכי חזקות שהוא אי פעם חווה. האם קראת את הספר "אם יש גן עדן" - שממנו עיבדו את הסרט "בופור"? כדאי לך לקרוא אותו, גם כי הוא ספר מעולה ומיוחד, וגם כי הוא יכול לתת לך מושג מהי אחווה בין חיילם. עד כמה חשוב לחברך מכיוון שהוא חייל קרבי - החברות ובילוי הזמן עם החברים. אני מציעה לך לא ללחוץ עליו. יש לו מסםפיק לחצים. את תראי שככל שאת תלחצי עליו פחול ותביני את הצרכים שלו - כך הוא ירצה לבלות איתך יותר זמן. זה עובד הפוך על הפוך! הרי אם אתם נפגשים ואת מתלוננת ומקטרת - כל הכיף של הפגישה הולך, ולקאת הפגישה הבאה איתך הוא זוכר את הקיטורים ומעדיף לצאת עם החברים. את כותבת על עצמך שאת בוגרת - המבחן שלך הוא לאפשר לו למלא את המצברים שלו על פי הצרכים החשובים לו. פשוט לקבל אותו כמו שהוא. אז נכון שלא יהיה לכם את כל זמן האיכות שהיה לכם קודם, אבל אם האהבה היא גדולה ומיוחדת - היא יכולה לשרוד זאת. בדיוק שוחחתי עם זוג חברים שלי, והאישה סיפרה איך היה בשנים הראשונות לחברותם כאשר בעלה היה מאוד עסק בתפקידייו בצבא ובקושי חזר הביתה, ואז גם לא היו טלפונים. היא הבינה זאת ולא התלוננה. האהבה שלהם עמדה במבחן הזה ועומדת בכך עד היום.

אני מרגישה שהוא לא מבין אותי,שהוא לא מתאמץ אפילו טיפה בשבילי
אין ספק בכלל שהוא חוזר ממסגרת והוא צריך גם את החופש שלו,ויש לו חיים חוץ ממני
אבל גם יש גבול,
אני מרגישה כאילו הוא חוזר אל החברים שלו מאשר אליי
וזה כואב לי,
סבלתי בשקט יותר משנה,ניסיתי ליהיות איתו הכי בסדר שאפשר,באמת
אבל אני אתן לך דוגמה :
מגיע מוצ"ש,היום האחרון שלנו ביחד לשבועיים שלושה הקרובים
בא לו ללכת עם חברים למסעדה,
לא משנה שאת השעות האחרונות הוא לא מבלה איתי,לבד ..
בסדר..אני לא רוצה לבוא איתו
אין לי מה לעשות שם ,אז הוא המתחיל לשכנע אותי,אז בשביל לא לבאס אותו אני מסכימה
אני הולכת איתו,יושבת כמו איזה פודל ומשתעממת
אין לי נושא שיחה עם אף אחד,כל היום באוזניים שלי צבא צבא צבא
אני רק מחכה שזה יגמר,
זה לא צריך ליהיות ככה,עם כל הכבוד הוא צריך להבין גם אותי
את לא חושבת ?
אני ממש מתוסכלת מכל העיניין הזה..