דילמה!

אני אישה דתיה ששומרת הלכות נידה. כך שלפעמים יוצא שאפילו שבועיים וחצי אנחנו לא שוכבים. אבל תמיד כשאני חוזרת מהמקווה בעלי מתחיל לשתות שתיה חריפה מאוד . בכמויות גדולות .(הוא אוהב לשתות ופה ושם שותה כוסית קטנה) אבל הכמות שהוא שותה בלילה שהוא אמור לשכב איתי עוברת את כל הטעם הטוב.
זה מאוד פוגע בי נותן לי הרגשה שהוא צריך להיות שיכור כדי להיות איתי. (הוא טוען שזה משמחה והוא רוצה שיהיה לו מצב רוח)
אנחנו יותר משבועיים בלי סקס הוא אמור להיות שמח גם בלי חצי בקבוק של וויסקי.
גם לא טוב לי לעשות את הסקס "הראשון" הזה עם בן אדם שיכור או חצי שיכור שריח של אלכוהול נודף לו מהפה ומכל הגוף.ומדבר בלי טעם מתוך שכרות. אני מחפשת את החיבור הרגשי גם את ההתקשרות של הנפש אבל את זה אי אפשר לעשות עם שיכור..
אני כל פעם מעירה לו ומסבירה לו שזה פוגע בי . ושיכבד אותי ולא ישתה בלילה שאני חוזרת מהמקווה. אבל הוא בשלו מחסל את הבקבוק.
זה הגיע למצב שבחודשים האחרונים אני פשוט מתעצבנת וצועקת עליו שהו פוגע בי. ומספיק כבר עם זה וכו הו א כמובן מחזיר לי בעצבים וכך יוצא שבערב שאמור להיות "מיוחד" אנחנו תמיד רבים ולא שוכבים בסוף
ואני תמיד נשארת עם טעם רע בפה..מרגישה דחויה ומושפלת..
אני לא יודעת מי צודק פה . אולי עלי לתת לו "לשמח את עצמו" ולשתות ללא סוף ולשתוק
או אני שסה"כ מבקשת קצת להרגיש נחשקת ולא אחת שצריך חצי בקבוק וויסקי כדי להיות איתה.
פשוט כבר נמאס לי מכל המצב הזה.