אני וחמותי

ואם את שואלת מה בעלי אומר על כל זה - אז בעלי אומר שהוא רגיל לפרצופים ולהערות הפולניות והוא לא מתרגש מזה, והבעיה לדעתו היא שאני כן מתרגשת מזה.... (אני לא מכירה את זה מהבית..)

הי חלי,

אני מבינה את הקושי שלך, הרגשות אשם שהיא נוטעת בך אינם מתוך מקום וסיבות "אמיתיות" שיש בהן ממש. היא מבטאת בצורה מאוד מיוחדת כנראה, את חוסר שביעות הרצון שלה.. היא גם קולטת שאת מתרגשת וזה "מדגדג" לך, ואולי לכן גם ממשיכה.

בעלך, מה לעשות, מכיר את אמא שלו לעומק. הוא עצמו רגיל להערות האלו, רגיל ל"פולניות" שבה ומבחינתו זה עובר לידו. כשאנחנו מאוד מאוד מתרכזים בהערות שלאחרים (ואחרים שהם קרובים לנו) יהיה לנו קשה מאוד למצוא מקום של שקט ושלווה בחיים שלנו- ולא להתנצל על זה. מה שקורה כרגע שאת חשה צורך מסוים להתנצל על איך את בוחרת לחיות את חייך ועם מי להעביר את הזמן.

אז נכון שיש חוסר איזון בין ההורים, אך מה שאת מתארת הוא סביר. סביר שתחושי נוח אצל אמך ופחות אצל חמתך. מצד שני- היא גם רוצה לקשור קשר עם נכדה, יותר מפעם בשבוע. במצב כזה הייתי מציעה לה, לשמור עליו באופן קבוע באמצע שבוע- כשאת בסידורים (בגדים, קפה עם חברה). אולי זאת הצעה שהיא תקבל אותה בברכה. אם היא שוב לא תהיה מרוצה- לפחות הצעת לה להעמיק את השעות עם הנכד, ואין לך סיבה להתנצל או להסביר מעבר לכך.

העובדה כי בעלך רגוע היא מעודדת. כיוון שהוא לא דואג והוא תורם לכך שאין עימות בין שתיכן. בד"כ כשבעל באמצע- ורוצה לרצות את שתי הנשים בחייו- אז גם הזוגיות נפגעת. וכאן בתגובתו הוא למעשה משאיר את הנושא הזה מחוץ למימד הזוגי, לא נותן לזה לאיים ומרגיע אותך. חשוב מאוד ללמוד ממנו דרכים איך להצליח להתעלם מההערות ואיך להתרכז באימהות שלך, ומצד שני לכבד את חמתך ולהציע לה אחת ל.. לעשות משהו יחד או לקבל זמן איכות עם הנכד שלה. נסי קצת "לשחרר" בעינין הזה.