עדכונים

הי ובוקר טוב,

נתחיל מהדברים הטובים - נפלא שהתקדמתם ביחסים, כאן אולי טעמתם את הטעם הטוב של ההמתנה הדרוכה והציפיה הזאת למפגש אינטימי, כמה זה יכול להיות משמעותי במערכת יחסים.

לגבי ההיסוס שלו- קודם כל, ההיסוס הזה, איך שלא נסתכל עליו, הוא מוצדק. מדובר בבחור צעיר, שמסיים את עבודתו בהמשך, לא ברור לו מה תהיה ההכנסה שלו והאם הוא יוכל לנהל בית לאחר שעבר מבית אמו. מעבר לכך, הוא נכנס לתוך בית שכבר קיים, הרי אינכם מגיעים מאותו שלב- הוא יודע שאת "מעליו" בעינין הזה, את אמא לילד, מתוקף כך את נאלצת להתמודד ביומיום עם הרבה אלמנטים וחוויות שהוא לא חווה, ולא תיאר לעצמו שיחווה בשלב כזה של חייו. האגו איפשהו לא בדיוק מקבל מחמאה בעינין הזה, ויש כמובן את החשש שמא יכשל, שמא הוא לא ידע להתמודד כלכלית או רגשית עם המהלך הזה. הוא מתייעץ כדי לקבל איזו תשובה שתיגע בו ולפיה הוא יוכל ללכת. הוא מתייעץ כי כנראה אין לו תשובה חד משמעית. נשמע שהוא מפוצל בין הרצון והצורך האדיר לחום, לאהבה, להיות איתך, להתקדם כי הוא יודע שאת האחת.. לבין החשש מהתחייבות (ראינו את זה גם קודם), החשש מהתחייבות גם כלפי הילדה (עם הרגשות של הילדים האלה אסור לשחק.. גם ככה היא חיה ללא אבא כרגע, חשבי כמה זה מבהיל), חשש מהתחייבות כלכלית, רגשית, חשש שהקשר לא יצלח וכל החששות הלגיטימיים במערכת יחסים נורמלית אחרת, ככל שתהיה.

מעבר לכך יש את ה"מסביב", העובדה כי הקשר הזה מאוד מאוד צעיר, ולמרות זאת מתקדם בצעדי ענק אפשר לומר. העובדה כי אתם עוברים שינוי משמעותי ברמת הקירבה הגאוגרפית שלכם במהלך היום- את עוזבת את העבודה. העובדה כי עוד אין לו כיוון חד משמעי, מקצוע, או משהו שאפשר להיאחז בו ולומר "יהיה בסדר", העובדה שאינו יהודי ואיך היא תשפיע בעתיד על הקשר. מה אנשים יגידו, מה ה"יועצים" יגידו, איך יהיה תגובות ההורים בהמשך?

פה אני מנסה להכניס אותך עמוק יותר לחוויה שלו. זה לא רק "היסוס", זה הרבה מעבר לזה. הוא גבר, שנכנס לתוך דבר מאוד לא פשוט, מעבר להיותך "ג+1", את מכניסה אותו לתוך מקום אחר, לתוך מקום של "תתבגר", "תתחייב", "תשלם", "תפרנס", "תנהל בית", "תחנך". ולא כי את מצווה עליו, כי ככה זה- אלו החיים ואלו העובדות. אז למה שיגיד לך "כן" כ"כ מהר? :) אני אומרת בחיוך, רק כי הוא צודק איפשהו- ואנחנו יודעות לאורך כל הדרך כמה זה לא מובן מאליו שהוא נכנס למערכת הזאת, בכזה אומץ ובכזאת מסירות (רק כי את שווה את זה, אבל אני נותנת לו כאן את הקרדיט).

אז מה עושים עכשיו, בגיזרה שלך? קודם כל- לעזוב את זה. לא לדבר על זה בכלל, לפחות את החודש שאת יכולה לא לדבר על זה. את מבחינתך משדרת עסקים כרגיל, את תמיד יכולה להאריך חוזה (אין אפשרות שהוא יצטרף אח"כ? הבית קטן מדי לשלושתכם?), פשוט לא להעלות את הנושא הזה עד שתהיה לו תשובה. את מבחינתך- תהיי אותה אחת אוהבת ומעניקה ומשדרת שגם אם תחליט שלא וגם אם תחליט שכן- יהיה טוב והכל לטובה. באמת הכל לטובה.

המשך בפוסט הבא...

את צודקת בהכל וזה ברור לי – אני משתפת אותך כי אני חייבת להיות אמיתית וכנה עם עצמי מולך כי את עוזרת לי ומכוונת אותי. החיזוקים שלך מדהימים. אין לי ספק שאם זה לא בא ממנו – אז ממש לא. וגם אמרתי לו את זה אתמול – אני יכולה לרצות עד מחרתיים – אם אתה לא שם אז ממש אין טעם. זה יבוא, וכשזה יבוא זה יהיה הכי נכון והכי כיף. פרט טכני – כן, הדירה שלי קטנה. אני אישית מתה כבר לעוף משם כי אני חייבת להחליף למשל ארון אצלה בחדר ואני לא אעשה את זה פה. חבל לי על הכסף. ונכון, אפשר לשבור חוזה באמצע, אבל איפה שאני גרה קצת בעייתי למצוא דיירים באמצע השנה בלי לשלם את חודשי ההפרש. אני מאמינה באמת באמת שכלום לא קורה סתם, כל דבר והזמן שלו – אם אפילו מסתכלים על עניין האינטימיות... אני חייבת לציין שעם הגרוש חיכיתי 7 חודשים – מרצוני. וזה לא היה מדהים ומקרב כמו שאיתו. כי אותו אני אוהבת באמת, הוא לא מפסיק לרגש אותי כל פעם מחדש – באמת. מליל הסדר אני כולי דמעות של שמחה. מאותו ערב שכתבתי לו ברכה מרגשת והוא בא ואמר שאני האחת. כל הזמן שאני מבלה במחיצתו אני פשוט מתרגשת ומאושרת – וגם הוא. וכן – מגיע לו את כל הקרדיט שבעולם!!! במיוחד אחרי הסופש האחרון שהיה קצת בלגן עם הגרוש ועם הילדה, ואמרתי לו – יש לך כרטיס יציאה, יש לך ברירה – והוא מתעקש שלא, אין לו ברירה, זו המחוייבות שלו. וזה שווה הכל! ואני יודעת שהוא נכנס מכלום להכל – ואין לי ספק שזה מפחיד. וזה שהוא חושב על זה, מתייעץ, מברר, בודק – זה רק מראה לי עד כמה שהוא רציני ואחראי – ושוב, זה שווה הכל כי זה הביטחון שלי לעתיד, השקט הנפשי... בקיצור – אני חייבת לשחרר בחודש הקרוב ולהחכים בו. אגב – רק החלטתי לא לדבר – היום אחד החברים שלו לעבודה (שהוא התייעץ גם איתו) צייר עם הגוזל ציור של בית וכתב – הבית של – והשמות שלנו. וכמובן שהוא ראה את הציור... אז... גם אם אני לא מדברת – זה משהו שיבוא מהסביבה, מהילדה, לא יודעת... אבל אני מבחינתי – שקט בגיזרה.
אגב – סיפרתי לאבא שלי על הדת שלו. איכשהו זה עבר ממש בסדר, הרבה יותר טוב מהמצופה. סיפרתי גם לאחותי עליו (לא על הדת, אלא עליו) כך שיש לאבא שלי עם מי לדבר... מסתבר שהוא די מתרגש מזה שיש מישהו – לא משנה כרגע מה מי מו, אלא עצם העובדה שיש מישהו שאוהב ומעריך. אני לא יודעת אם סיפרתי לך, אבל לילדה היה יומולדת לא מזמן – והוא אפילו התייחס לזה, בצורה הכי מדהימה שיכולה להיות.
אז כן – לשחרר. הנה – אפילו עכשיו בארוחת צהריים התנצלתי שוב על שיבוש התוכניות בסופש הודות לדביל... והוא אמר – וכשנגור ביחד? אין על מה להתנצל!

אמרתי לו אתמול שאני לא מצפה ממנו ולא רוצה שהוא יעשה שום דבר שקשור לילדה שלי. זאת אומרת - הוא לא צריך לחנך, להתמודד, להיבא, לאסוף וכו'... אם הוא יחליט לעשות משהו זה כי הוא רוצה. לו מאוד ברור שהוא עושה הכל, כולל כמו שרשמתי - מתחלק איתי חצי חצי בהוצאות - ואני לא מסכימה לזה! הוא ממש לא צריך לשלם עליה. אני לא יודעת בדיוק איך נחלק את זה - אבל כשנגיע לזה...
וזה בדיוק מה שבטוח גורם לו לחשוב פעמיים - הוא חושב שבאיזשהו מקום הוא נכנס על תקן בן זוג ועל תקן אבא - למרות שאני באמת לא מצפה ממנו להיות אבא. כשתהיה אבא דברים ישתנו - באופן טבעי הוא ירגיש אחרת כלפי הילדה שלי, כלפי, כלפי כולנו. עד אז - שיהנה עד כמה שניתן מהמקום שלו כמישהו שחי בזוגיות בלי ילדים.
אני יודעת שזה קצת סותר והרבה מסובך. אני מקווה שהוא מבין את זה.
ובכל מקרה - מה שהוא יחליט - רק שיהיה שלם עם ההחלטה. עדיף שלא יעבור עכשיו, שיעבור כשנוח לו, מאשר שיעבור, יתחרט וכולנו נצטער על כך.
מקווה שאצליח לעמוד בזה...

כפי שסיפרתי לך - החוזה שלי מסתיים בקיץ. אתמול בעל הדירה שאל אם אני רוצה להאריך באותם תנאים. ברגע שאאריך כבר לא יהיה דד ליין לתשובה כלשהי מהבחור. ואני תוהה מה לעשות.
זה ישממע מניפולטיבי או מה שזה לא יהיה, אבל זה מה שעובר לי בראש - אם הוא ידע שאני יכולה להאריך אולי לא יחשוב אם לעבור כי ידע שיש זמן. ומצד שני - כל דבר בזמנו, ותחת לחץ כלום לא עוזר. אבל כן בא לי לקבל תשובה.
נראה לי שבינתיים לא אגיד כלום - לא לבחור ולא לבעל הדירה. אנסה למשוך את החודש הקרוב. ובכל מקרה אם אאריך אבקש סעיף יציאה על מנת שאוכל לצאת בלי לשבור חוזה ברגע שהבחור שלי יחליט שזה מתאים לו.

מה נראה לך?

הי עדן,

מצטערת שלא הספקתי להגיב לפוסטים הקודמים שלך.

בגדול, הרעיון שלך נשמע לי טוב. תנסי למשוך את הזמן או שתגידי לבעל הדירה שאת תתני לו תשובה עד החודש הבא (אם אני לא טועה צריך להודיע 60 יום מראש, תלוי בחוזה).

בינתיים אל תגידי כלום לבן זוגך- זה עלול להלחיץ אותו ולתת לו תחושה שאת מכניסה אותו לפינות. כדאי יהיה להתמודד עם הדילמה כרגע מול עצמך (וכאן כמובן..:)).

אם תצליחי להכניס לחוזה שבירת חוזה ללא חיוב זה יהיה מצוין.. כדאי כמובן לדאוג גם לזה כדי שתהיי שקטה. אפרופו, אם הבחור יחליט לעבור אלייך יותר מאוחר, נניח עוד חצי שנה, את מאוד תשמחי שהוא עשה את זה מבחירתו ובקצב שלו. הוא מצידו מאוד יעריך אותך על זה.

בדיוק עכשיו חזרתי מהפסקת צהריים איתו והעניין עלה. הוא אמר שבגדול הוא בטוח בצעד הזה, פשוט לא בטוח אם עכשיו, למרות ששוב היה נראה שהוא לא מהסס לגבי הקיץ הקרוב. שאל אם אני יכולה להאריך את החוזה – עניתי שטרם דיברתי עם בעל הדירה בעניין. ושוב שאל – איפה אני רוצה לגור, ואיפה אני רואה את הילדה ממשיכה מבחינת מסגרות חינוך וכו'. אז באמת – מה שיהיה יהיה, הכי נכון מבחירה ולא מלחץ. זה החיים האמיתיים אז כדאי שזה יהיה הכי אמיתי שיש ולא כתוצאה מאולטימטום כזה או אחר. אמרתי לו שגם אם הדירה שלי היתה יכולה להכיל אותו מבחינה פיזית לא הייתי רוצה בכך – גם ככה הוא נכנס כבר לתוך סוג של משפחה, אז אני רוצה שהוא ירגיש שהבית גם שלו – שהוא בחר, בדק, עיצב, מדד, התלבט וכו'. אמרתי לו שוב שאני עוד יותר בעד חופש במיוחד כשגרים ביחד. ככל שלכל אחד תהיה הפינה שלו הזוגיות שלנו תהיה טובה יותר – לדעתי (תקני אותי אם אני טועה – הפינה שלו עד גבול מסויים, לא ממש חיים נפרדים). ואני כן רוצה שהוא ירגיש הכי חופשי בעולם להזמין חברים, משפחה, סרט, כדורגל – שיעשה הכל בבית כי זה הבית שלו – לא שלי והוא אורח...
חוץ מזה כיף לנו מאוד. אחותו ואני ממש חברות והוא נהנה מזה שאנחנו מתקרבות. הוא מצד שני ממש מתחיל להתנהג כמוני מול הילדה – להיות החלטי, מילה זו מילה, גבולות – וזה ככ כיף לראות את זה... הוא שיתף על שיחה עם אבא שלו בעניין שלי שזה היה ממש וואו מבחינתי – אבא שלו מאוד מבוגר, ואני בקושי שומעת עליו סיפורים בקטע ממש אישי ביניהם כמו שיחת אב ובן.
בקיצור – לשמור על מה שיש ולשמור על הפה לזמן הקרוב, לפחות מהצד שלי.

הי עדן,

אני שמחה לשמוע על ההתפתחויות, נשמע מצוין. העובדה שמתחיל להיות אבהי כלפי הבת שלך מעידה על כך שיש בו מוכנות לקחת חלק הורי, וזה מקביל לתהליך שלו מול הבית המשותף.

מסכימה איתך גם לגבי הפינה שלו בבית, לחלוטין. כמובן שכשגרים ביחד טשטוש הגבולות בין האינדיבידואל שלו לשלך- מצטמצם והולך, וכאן תפקידנו לשמור על הזהות הפרטית, לצד הזהות הזוגית שאתם יצרתם ויוצרים יחד.

חשוב לתת מקום לדיון על מגורים יחד, אך מקום באותו סדר גודל שאת מעניקה למרכיבים אחרים בקשר. כמו כל דיון אחר, שיכול להסתיים בסימן שאלה, קריאה או שלוש נקודות. ככל שתתני לו את ההרגשה הזאת- הוא ידע לשים את הנושא הזה, מבחירתו, במקום שנוח לו. במילים אחרות- את תדעי לבטח שהחלטתו על מגורים יחד היא נטו שלו (בפיסקה זו השלמתי את דברייך למעשה- מסכימה איתך).

בד בבד כמובן להמשיך לתהות על קנקנו, להעמיק את השיחה על היחסים עם אביו, לשמוע ממנו כמה שיותר- זה ללא קשר לבטח קורה, וזה חשוב לחיזוק הקשר ביניכם.

שיהיה שבוע מצוין,

האמת שהשיחות בינינו מאוד עמוקות ואנחנו מדברים ממש על הכל. הבוקר אמרתי לו שאני ממש שמחה שאני מרגישה שאני יכולה להגיד לו הכל מהכל – בכל הנושאים והתחומים (כולל בדברים האינטימיים), חלומות, פנטזיות, שאיפות, דברים מביכים, דברים שאני אולי מתביישת בהם קצת – ואני מרגישה הכי בנוח לשתף אותו – והוא אמר שגם הוא מרגיש כך.
אתמול הוא סיפר לי על חבר שלו שגם הוא נוצרי שיוצא עם יהודייה – אומנם שניהם מאותה עדה, אבל לא מאותה הדת. הוא יצטרך לעבור גיור על מנת להתחתן איתה – היא בכלל באה ממשפחה דתית, אז בכלל (פגשתי אותם ואני שומעת עליהם הרבה יחסית גם לא בהקשר הזה). יצא להם לדבר בסופש, לשני הגברים. החבר היה בהלם שזה לא מפריע לי ולהיפך אני שמחה על כך. עוד יותר היה בהלם שאני בכלל לא חושבת ורוצה גיור, וממש לא מעניין אותי מה יהיה עם הילדים – מעניין אותי מאוד כמובן, אבל אני לא יודעת כמה זה עקרוני לי מי אבא שלהם מהבחינה הזו. מסתבר שהוא גם לא ידע שאני ג+1 ושאל אותו אם זה לא מפריע לו, והוא כמובן אמר שלא. אני מאוד אוהבת לשמוע את הסיפורים האלו כי זה משקף לי אותו – איך הוא מציג אותי, אותנו, מתייחס לילדה בסיפורים לאחרים, איך הוא רואה את העתיד, מה חשוב לו וכו'...
בעניין המגורים – בסופו של דבר יצא לי לספר לו על ההצעה של בעל הדירה – יצא לי לדבר עלם בעל הדירה ביום שישי וקצת התעצבנתי אז הוצאתי קיטור... ומצד שני אני שמחה כי ככה אני לא מסתירה כלום – וחזרתי ואמרתי כמה פעמים – אני לא אומרת את זה כדי ללחוץ עליך. בעל הדירה שלי לא מסכים לסעיף יציאה, מה שאומר שמתי שאני שוברת חוזה אני צריכה לדאוג לדיירים (קצת בעייתי מבחינת הדירה שלי למצוא מישהו – זו לא דירה שיקפצו עליה למרות שאני באמת מאוהבת בה). ושוב – חשוב לי לבחור איתו מכל הסיבות שכבר אמרתי לך. ושוב – יריתי באוויר ונותנת לזה חודש. מה שיהיה יהיה. רק שיהיה מבחירה אמיתית ונכונה שלו.
בסופש יצא לנו לדבר קצת על הנישואים, על הרצון להיות שייך לשני מהבחינה הכי רוחנית ומקרבת שיכולה להיות. יצא לנו לדבר על זה כבר כמה פעמים וזה פשוט כיף שהוא לא נלחץ (בהמשך ל-אני יכולה להגיד לו הכל).
שבוע הבא אני מתחילה עבודה חדשה במקום חדש... עוד נ.צ. ליחסים בינינו. אני בטוחה שזה רק יעלה מדרגה ומשם – מתחילים חיי זוגיות ללא קשר לכלום!

הי עדן,

אני שמחה לשמוע על התהליך הזוגי שלכם.

אני תקוה כי אכן יקבל החלטה מתוך מקום של בחירה, עדיין דוגלת בעמדתי לא לפתוח את זה. אני משוכנעת אמנם שעשית זאת ברגישות ובאופן המתאים.

השיתוף שלכם מאוד משמעותי להמשך, המשיכי כך. אכן, אוטוטו אתם נכנסים לזוגיות של ממש ללא אלמנטים להיתלות בהם כמו מקום עבודה. את לבטח תחושי בהבדל החיובי מהר.