זוגיות - המשך

אני מצטערת על השגיאות הרבות פשוט אני נורא נסערת ובוכיה אז אני רושמת את הדברים דיי מהר בלי להשים לב לטעויות מרוב שכל כך הרבה זמן לא דברתי ולא שיתפתי אף אחד במה ושעובר עליי אני מרגישה שאני צפה בכל מיני רגשות אני מאשימה את עצמי על זה שאני נראת ככה ועל זה שאני נותת לזה לקרות אני קשה לי להסתכל על תמונות שלי שהייתי רווקה אני מסתכלת בעצמי ואני מקנאה במי שנמצאת שם בתמונה כזאת יפה ומאושרת .
אני מרחיקה ממני אנשים כי קשה לי לראות מול העיניים כמה דברים אין לי ויש לאחרים .
כמה הנאות אני והבן שלי מפספים מהחיים בגלל שאני חייה בצורת חיים כל כך מקובעת ומוגבלת עד כדי כך שאני לא יכולה לקחת את הבן שלי לגן שעשועים לאן שבא לי אני לא יכולה ככה שבא לי שההורים שלי יאספו אותי ואותו ונלך לטייל ביחד בלי הסכמה של בעלי שרוב הזמן הוא לא מסכים כן ! הוא לא מסכים שאני יקבע עם חברות וילך מתי שבא לי
לפעמים שאנחנו יוצאים לקניות אני מרגישה שסוף סוף אני יוצאת להתאוורר ואני מנסה להנו מזה ככל ניתן אבל הוא מהר מאוד גורם לי לאבד את ההנה למה את לוקחת בלי להסתכל על המחיר תפסיקי ללכת לאן שבא לך ולהתנהג כמו ילדה תתנהגי כמו אישה לא אל תקחי את זה תקחי את זה אני מרגיה כאילו שאני הולכת לעשות קניות עם גיסבר לא עם בעל ...
אנחנו לא יוצאים ביד לאף מקום לא לקניונים ולא לים ולא לבריכה רק אחרי שאני ממש משכנעת אותו אז הוא אולי יסכים לנסוע עם חבר שלא לאיזה פארק
אני כל הזמן בבית ושאני רוצה להתאוורר אז אני הולכת לחמתי ששם אני ממש לא מתאווררת המקום יחידי שאני מרגישה בו באמת כיף לראות אנשים ולצחוק ולהיות אני ולהתאוורר זה בעבודה אני ממש אני מאושרת ללכת לעבוד . לפעמים אני מרגישה בלב אם הייתם יודעים איזה חיים אני חייה הייתם בוכים אל תתחתנו בחיים עם בנאדם שאתם לא בטוחים שאתם רוצים לחיות איתו
למה אני שונה כל כך ? כלום באים לעבוד יפים ושמחים ונראים טוב ?
מה הבעיה איתי למה אני נראת ככה למה אני מוותרת על עצמי עוד לפני שהתחלתי להילחם למה אני לא לוקחת את עצמי והולכת ומה שיהיה יהיה העיקר שאני יהיה מאושרת למה אני מפחדת כל כך ממנו עד כדי כך שאני לא מעזה ללכת ממנו ?
למה אף אחד לא רואה שאני סובלת ככה ? למה אף אחד לא רואה אותי ??