בוקר טוב עדי!

הי עדן,

קודם כל התפתחויות טובות. הקשר עמוק, פתוח, ישיר.. מצוין. ממש בלתי אמצעי.
לגבי מנגנון הרס עצמי- קודם כל, תשובתי הרגילה- העובדה שאת מודעת לכך היא למעלה ממחצית הפיתרון. אבל-

חשוב לזכור שכל עוד זה מה שאת תשדרי- שאת לא רוצה שהוא יתפשר, ומחכה לך אחת מושלמת אי שם, הוא יחוש כמה דברים מוטעים ממך- האחד הוא שיתכן ובאמת זה חומר למחשבה- האם מחכה לי שם מישהי מושלמת? האם טעיתי בבחירה שלי (אותך)? מעבר לכך הוא יתחיל להאמין שיש איזה "קאצ'", ואת מנסה לבדוק אם הוא סגור עלייך, ונשאלת השאלה למה את בודקת את זה מולו (הוא לבטח שואל את עצמו). מעבר לכך, הסוגיה ששייכת לכולנו- מה שנשדר כלפי חוץ זה מה שאנחנו. משפט חכם אומר- אתה לא מעריך את עצמך לפי מה שאתה חושב שאתה. אתה מעריך את עצמך לפי מה שאתה חושב- שאחרים חושבים שאתה. ויש בזה אמת, את מסתכלת כביכול "אם היית הוא" ושופטת אותך במלוא חומרת הדין- כביכול מתוך עיניו. אבל את לא שם. הוא שם. והוא אומר לך ומתנהג "לך" שהוא שלך, איתך, סמוך ובטוח. תתני בו אמון, תשחררי, וכן- תמשיכי לעבוד על החלקים שמעכבים אותך.. תתחילי לשדר שהוא זכה, בדיוק כפי שאת זכית.

את צודקת לחלוטין ואני מאוד מאמינה ומסכימה עם מה שאת אומרת. אחרי הגילוי הנאות החלטתי שזהו זה – למחרת כבר כתבתי לו במייל שאני בטוחה ואני יודעת שגם הוא. אבל אני שמחה גם על זה – עצם זה שאני מרגישה בנוח גם במקומות הפחות נעימים שלי, עצם זה שהוא מקשיב. וחשבתי על זה תוך כדי הגילוי הנאות – סתמי, את נותנת לו רעיונות, הוא לא במבחן – כל מה שאמרת.
אבל זהו, מאחורי. אני ממש מרגישה שכל דבר איתו או שקשור אליו אני עולה עוד ועוד בסולם אינסופי, וזה מדהים ומבורך!
והרי לה בעיה חדשה... או ישנה... אמא שלי מאז ומעולם היה בן אדם חומרי. לא שופטת ולא כלום. כרגע בחיים שלה היא חיה הרבה מעבר למצויין. אני לא מדברת בכלל מצרות עין – אנחנו מאוד שונות בקטע הזה. חשבתי שאולי מחר (בחג עצמו) הוא יבוא אחרהצ לקפה ומשם נלך אני הוא והגוזל הביתה. מפה לשם היא הציעה אולי ארוחה-אם כבר זה חג. אמרתי לה שזה לא מה שיפריע לו כי הוא לא ממש בכיוון של החג ואז סיפרתי שהוא נוצרי. הגעתי הביתה והחלה שיחה... הקטע הכלכלי מפריע לה ברמות אחרות. עד שלא אביא לה איש היי טק היא לא תהיה מסופקת. כל השיחה סבבה סביב זה. אחכ דיברה ממש ממש מעט, אולי 3% מהשיחה על זה שהנצרות יכולה להפריע בהמשך. צודקת בגדול, אבל זה לא שלא חשבתי על זה –יותר מזה, אפילו התייעצתי עם העו"ד שלי בעניין. יש לה גישה מאוד מתנשאת, יהירה ומזלזלת. היא מאוד יצאה מהדת, לגמרי לגמרי. אני עדין מסורתית. מבחינתה זה או הכל או כלום. ואז כשלא הבינה איך זה לא מפריע לי אמרה שאם זה כך אז כל הדת שלי, המסורת שלי, לא שווה כלום. מזלזלת בדת שלי, מזלזלת ביכולות שלו, היא עוד אומרת – מי בכלל נתן לו אזרחות? איך נתנו להם לעלות לארץ? וכו'...
מאכזב מאוד – אז תגידי שזה כמו שאז התאכזבת מאבא שלי – לא. זה שונה. הוא פשוט כזו. ההתנשאות שלה מאז ומעולם דחתה אותי. יש לה גם קטע שהיא לא רוצה שאפול עליה כלכלית. גם כשאמרתי לה-אני מתגרשת, ישר אמרה – הגירושין עליך (חיי הגירושין, לא התהליך ועו"ד) בחיים לא הציעה שאגור איתה לתקופה מסויימת (זה גם קשור לבעלה, אבל תציעי, תראי נכונות, משהו...)
חשבתי לבטל את המפגש מחר-לא מגיע לה. מצד שני, מסמנת וי כדי שבעתיד אף אחד לא יהיה מופתע שהוא כאן ולא הולך לשומקום. היא בכלל לא מבינה איך אני רואה בו פוטנציאלי. אפילו אמרה משפט מכוער "אל תגידי לי שאת איתו כי הוא בן אדם טוב". רגע של ציניות – אני בטח איתו כי אינטימיות עם שחור זה ה-דבר.
בקיצור, לא יודעת מה לעשות. אני רק מקווה שכל זה לא יבריח אותו. הכנתי אותו פה ושם לתופעה הזו שקוראים לה אמא שלי, אבל...
מילות חוכמה...?

הי עדן,

מצער לשמוע את התגובה שלה. אני לא יודעת האם הלכת או לא, יהיה חשוב להמשיך להעמיד גבול שזהו רצונך גם מבלי לדבר על זה, להתנהג את זה.

לגביו- אני לא מאמינה שהוא יברח בגלל דבר כזה, הוא נשמע לי טיפוס עמיד וחזק שיכול להתמודד גם עם זה.

אני מבינה שהיא רוצה עבורך מישהו שיכול להחזיק אותך, אבל לפי דברייך כנראה שזהו צורך חזק שלה שהיא משליכה עלייך, כיוון שאת לא באמת לוקחת לה מהכיס או חיה על חשבונה, היא לא אמורהל היפגע מכך. הסבירי לה שאלו הן הבחירות שלך, גם הכלכליות, וזה מה יש. לא הייתי נכנסת איתה לקרדיט שצריך לתת לו ושהוא סבבה, ויש ל ולב טוב ונראה טוב וכו' וכו'. פשוט להתעלם מהאמירות האלה, אפשר להבהיר שאת לא אוהבת את עמדתה וזה הכל. להמשיך הלאה, אפילו שהיא אדם משמעותי. הבחירה- אצלך.

עדכני מה היה.

קודם כל-אני מבינה מאיפה היא באה. הבנתי את זה כשהחלטתי להתגרש. הגרוש גם לא היה עם תואר, תעודה או כל דבר אחר, אבל הוא גם היה מחוסר מוטיבציה ומחוסר כל רצון לעשות משהו מעבר-וזה ניכר עד עכשיו. אצל הגבר שלי זה שונה-אני מרגישה שהוא כן יעשה, כן יתאמץ, יעבוד קשה, יעבוד כפול. יש לו שאיפות ומטרות-גם אם הן עדין לא ברורות לחלוטין. סהכ הוא רק עכשיו חושב לעזוב את הבית ולהתחיל את החיים האמיתיים. יש לו כל מיני כיוונים שהוא חושב עליהם וזה מדהים.
באשר לפגישה-היא אכן התקיימה. אני הרגשתי שבגדול היה בסדר, יחסית אמא שלי התנהגה יפה למעט יציאות פה ושם כמו-"האחים שלך מסודרים?"... מאותה פגישה ועד לרגע זה היא כמובן לא אמרה כלום-לא לטוב ולא לרע. האמת-מבחינתי אני שמחה שקיימתי את הפגישה למרות שלא ממש מגיעה לה לפגוש אותו, אבל את אני ה V שלי סימנתי. וזה חשוב מאוד במיוחד לאור העובדה שאתמול אמר שהוא עובר איתי בקיץ-למרות שגם זה היה יותר כ"טוב נו, במילא זה יגיע אז מה זה משנה". אבל זו הבחירה שלו. הוא חשב לדחות את זה לאחר החתונה של חברה שלי (מתחתנת בחו"ל ואנחנו טסים) אבל אז הוא חישב שזה יוצא בערך 3 חודשים אחרי תום החוזה שלי, והוא אומר שאין טעם שאעבור פעמיים, וזה יוצא מאוחר יותר ממש ששיער, אז... מבחינתי-תום החוזה אנחנו ביחד.
אמא שלי-תאלץ להתרגל לרעיון ואין מה לעשות. כל השיחות שלנו ביחד, כל הזמן שאנחנו מבלים ביחד, אני יותר ויותר סגורה על הבחירה שלי, ויודעת שזה בעלי לעתיד. אני מרגישה ממנו שהוא פה, שהוא נשאר, שהוא איתי בכל מה שנצטרך לעבור-בעניין הדת, העדה, הילדים שיבואו, הקשיים הכלכליים שפוקדים בשורה התחתונה את כולם (גם את אנשי ההיי-טק והמלומדים).
אני אוהבת אותו, והוא אותי-ואת הגוזל שלי. וכמו שאמרת מהתחלה-דברים טובים אכן קורים!

בוקר טוב ושבוע טוב,

אני גאה בך! כן, לפעמים התגובות לא יהיו כפי שאנחנו רוצים אבל הן כן צפויות, כמו במקרה של אמא שלך. את תדעי לתמרן בין לבין ולקבל אותה בדיוק כפי שהיא, עם הציפיות, והדרישות, והסטיגמות וכל מה שהיא מגיעה איתו. וזה בסדר, היא כמו הרבה אחרים ואחרות. היא אולי מנסה לשמור עלייך (עד כמה שאולי זה לא נראה לך, היגרושין שלך הם גם "שלה" כביכול, כמו כל אמא היא מנכסת את ההצלחות והכישלונות של ילדיה גם לעצמה).

הוא באמת נשמע רציני, ונשמע שיעשה הרבה כדי שתחיו בכבוד ובשמחה. אני בכלל מאמינה שכל הנושא הזה של פרנסה הוא קבוע מראש, ומה שצריך לקרות אכן קורה, גם בתחום הזה, כביכול הכל בשליטתנו, אבל מספיק הוצאה אחת לא צפויה והנה, העו"ש לא מה שהיה. אז כל עוד שניכם משתדלים - יהיה בסדר ואתם תצליחו.

אני שמחה שהוא בחר לעבור איתך למגורים משותפים, לא נשכח שהוא לבטח חושש, וזה בסדר.

אני כולי מתרגשת לקראת החיים החדשים. אני לא מאמינה איפה הייתי לפני חצי שנה ואיפה אני היום... הייתי בדיכאון והמון בלבולים בעקבות על הסיפור על הגברת ואולי עוד כל מיני דברים... אחרי הגירושין רק רציתי את החופש שלי, לא יכולתי בכלל לחשוב על זוגיות, נישואין... היום אני נמצאת במקום אחר לחלוטין – תביני – היום הציעו לי תפקיד חבלז בצה"ל (אשמח לדעתך בנושא כמובן), ואני מוכנה לוותר עליו למען החיים החדשים שלי, שלנו. הציעו לי משהו שכרוך בהכשרה של שנתיים – ואני ישר חושבת – בשנתיים וחצי שלוש הקרובות היריון כנראה לא יהיה בתמונה (בשל זמן ההכשרה). אז נכון – יש מצב שזה יסדר אותי כלכלית, וכל התנאים והכל. אבל... לחכות עם משפחה 3 שנים??? נכון שיש לי כבר ילדה (לא נשכח שהיא כבר בת 4), אבל עדין.. אני מרגישה שעכשיו אני צריכה להתרכז בנו – בשלושתנו, בשנינו... האמת – עשיתי את זה בעבר, ויתרתי על תפקיד ממש ממש חשוב וטוב, אבל שם בתפקיד היה סיכון, פה זה פשוט עניין של שנים... מה נראה לך?
הפרפרים בעיצומם! לא מאמינה על הדירה, לא מאמינה על הטיסה, לא מאמינה על כלום... אני בטוחה שהוא חושש, האמת – גם אני. אבל אני מאמינה שאנחנו נסתדר ויהיה מצויין וכיף!

אז עכשיו הבעיה זו אמא שלי... היא החליטה שהיא לא מוכנה לקבל אותו. שוב - מאותן סיבות אגואיסטיות של כסף, שחלילה לא אפול עליה. עכשיו היא מנסה לתרץ את היחסים שעניין הנצרות מפריעה לה. סליחה, אבל זה בולשיט אחד גדול! היא לא צמה ביום כיפור, אוכלת חמץ, אוכלת כל מה שבא ליד. התחתנה עם מישהו שרק בגלל שחתכו לו הוא יהודי. אין לו בעיה להיות כל דבר אחר. ואם כבר עושים ליל הסדר או אפילו סתם ארוחת ליל שבת הוא יושב שם ומחכה שזה כבר יסתיים, ומזלזל בכל דבר ועניין - ואמא שלי יודעת את זה וזה אפילו מפריע לה. אז מי את בכלל שתשללי מישהו שהוא נוצרי? הגבר שלי יותר יהודי מהבעל שלה. הוא לפחות מבין ביהודית והלכות. אפילו ברית עשו לו. הוא אפילו מוכן להתגייר אם רק אבקש (מה שממש לא מעניין אותי. הילדים יהיו יהודים, על זה כבר סיכמנו) - ישר התקלתי אותה בזה - ואם הוא יתגייר?
אני יודעת שהגבר שלי אומר שהוא איתי והוא איתי מול כולם ושום דבר ואף אחד לא יפריד בינינו. אבל אני מכירה את אמא שלי, שהיא פשוט מכה שלא כתובה. היא חופרת ומוצצת את הדם, ויכולה לריב ולעשות פרצופים והצגות גם חודשים והעיקר שהיא תהיה הצודקת. היא באמת נוראית. וזה לא רק אני מולה. גם החברות שלי רואות את זה כך, אפילו בעלה סובל מהחפירות והריגשי האינסופי שלה. יש לה קטע שהיא מנסה לשלוט בהכל ובכולם. ושום דבר ואף אחד לעולם לא יהיו מספיק טובים בשבילה.
חכי שהיא תשמע שאנחנו עוברים לגור ביחד... הלכנו לחתונה ביחד - היא בכלל לא מבינה למה הוא בא איתי, היא לא מבינה למה אנחנו מתנהגים כזוג. אני לא יודעת אם אמרתי לך אבל היא אשכרה אמרה לי שלא יכול להיות שאני איתו כי הוא כזה בן אדם טוב...
אמרה שהיא רוצה לנהל איתי שיחה (הכל אצלה רישמי וקר) אמרתי לה שדין וחשבון אני ממש לא מתכוונת לתת לה. היא לא מבינה איך אני לא למדתי מהעבר ולמה אני לא רוצה להתקדם. היא לא מבינה כמה טוב לי, כמה אני מאושרת. אין אחד שלא רואה אותי ושואל מה קרה שאני ככ פורחת ומאושרת. הוא מוציא ממני ככ הרבה דברים טובים. אני מרגישה שאני מעריכה אותו ואת הקשר שלנו כמו שלא הערכתי דבר בחיי. הוא ככ אוהב את הגוזל שלי שבינתיים פגשה כבר את כל האחים והאחיות שלו שאוהבים אותה ככ - והאמת עדי, זה ככ מחמם לי את הלב. כל פעם שאני רואה אותה עם המשפחה שלו אני פשוט דומעת... כמות הדמעות שזולגות מעיניי מהאושר שלי איתו וכל מה שקשור בו... אני תמיד חושבת על כל הדמעות שהדביל גרם לי להזיל, הוא פשוט מפצה וכל הדמעות שלי הן מאושר שלא ניתן לתאר! כל הסיפור הזה איתו, כל הקשר הזה - הכל שונה לגמרי!!!

הי עדן,

ברור וצפוי שקשר לא שגרתי כזה יגרור תגובות. לאור מה שאת מתארת תמיד היו לך "עניינים" עם אמך ופחות התחברת לדפוסים שלה. זה עדיין לא מוריד מתפקידה כאמא, והיא יכולה לבוא ולבטא את החששות, חילוקי הדעות- מוצדקים או לא- היא כזו וכך נקבל אותה.

מצידך, את יכולה לעשות כאוות נפשך ולקבל את ההחלטות והבחירות שלך בחייך- כי ככה זה. את ילדה גדולה לחלוטין. היא תמשיך להתנגד, ותמשיך לא לקבל, ואת תצטרכי לשים לה שוב את המראה- שזה הבחור. את יכולה להגיד לה שאת מקבלת את ההתנגדות שלה וזה בסדר- פשוט להרגיע את המקום ה"אנטי", לא להילחם- לקבל. לקבל אותה כפי שהיא, ולהמשיך בחייך ככל הניתן, למרות הקשיים.

וגם להרגיע אותה שאת לא הולכת ליפול עליה כלכלית ולא מתכוונת להרע לה בעינין הזה, וזו בחירתך.

אני מקוה שעם הזמן ככל שתתעקשי להיות רגועה מולה, היא תפחית את האנטי שהיא יוצרת. הבחור שלך צריך להיות מודע ושותף למידע שציינת שזהו דפוס ברור אצלה ולא משהו אישי כלפיו.

בסוף שבוע קיבלתי את נאום בן גוריון על חשיבות המדינה והעם היהודי. אני מבינה מאיפה היא באה – דור שני לשואה, כל הסבים והסבתות שלי עברו דברים איומים ואיבדו משפחה וילדים. מבינה. גם אני לא חשבתי שאי פעם אחשוב על חיים עם נוצרי – לא שללתי, אבל לא חשבתי. לא הייתי שם כדי לבחון את זה. למעשה היא החליטה שאם הפן הכלכלי לא ישפיע עלי, אולי הפן של הדת ישפיע. אמרה שהיא ממש לא מוכנה לקבל את זה ודי הלכה לכיוון של – או אני או הוא. אני יודעת שהיא מנסה להפעיל עלי לחץ מהכיוון הזה בתקווה שזה מה שיסיים את הקשר בינינו, אז התקלתי אותה ושאלתי שוב – ואם הוא מתגייר? כמובן שהיא לא מבינה למה שהוא יתגייר... לטענתה חשוב שאני אתחתן עם יהודי, אחרת אני בוגדת בדת שלי ובעם שלי... מי שישמע – צדיקת הדור... אם היה לה ככ חשוב היא היתה מתחתנת עם מישהו שהיהדות חשובה לו. היא נשואה למישהו שהוא יהודי רק בת.ז. ממש לא משנה לו אם הוא יהודי או כל דבר אחר – פשוט כי לא משנה לו מה הוא. הוא חי את החיים שלו וזהו. שאלתי אותה במה בעלה יהודי בדיוק? ואמרתי לה שלדעתי זה לא שונה, או שכן – לפחות לגבר שלי אכפת ממי שהוא, ואם הוא יתגייר זה כי הוא באמת רוצה – ואמרתי לך פעם, הוא חשב להתגייר בלי קשר אלי (לא משנה כרגע אם הסיבה נכונה או לא).
ופתאום גם אבא שלי מתחיל להעלות סימני שאלה. אני באמת לא יודעת מה יש לכולם... הרי בסופו של דבר אני זו שצריכה להתמודד עם כל זה. כולם חושבים שאני עושה את זה מתוך התמרדות. אתם באמת חושבים שככ משעמם לי? יש לי ילדה, אני בת 30+, אין לי זמן למרדנויות מיותרות...
בינתיים אני לא אומרת לבחור שלי יותר מידי – בגדול הוא יודע את כל זה ואין טעם להעלות את זה כל פעם מחדש. אנחנו צריכים להתרכז במעבר שלנו (כשאמא שלי תשמע על זה...), בזוגיות שלנו, בבנייה שלנו. בין לבין אני אומרת לו מה עמדת הוריי, שלא תהיה לו הפתעה... ומנסה להזכיר כל פעם כמה שאמא שלי מעולם לא היתה ולא תהיה מרוצה מכלום ואף אחד ושומדבר. אני רק מקווה שזה לא יעלה לו את הסעיף, כי יש גבול עד כמה בן אדם מוכן לספוג – גם אם זה לא אישי כלפיו...

הי עדן,

עוד נצפה שמפה ומשם יהיו התנגדויות ושיחות מהסוג הזה. מה שחשוב הוא שתבהירי לה שזה בראש מעיינך אבל אין קשר לבין זה ופרידה ממנו, זאת לא אופציה מבחינתך.

טוב שאת מבינה מאיפה היא מגיעה, הרי אלו מקומות שלה. נסי להתעלות מעל זה ולהבהיר לה שאת תשמחי לשמור איתה על קשר ולקיים יחסים טובים, לצד הבחירות שלך ואין טעם להפעיל סנקציות מבחינתך. חשוב גם לשמר את הקשר עם הנכדה וכו', זה לא "משתלם" לה כ"כ ולכן אינני מאמינה שהיא תלך על לאבד את הקשר איתך ועם הילדה.

ההתנגדויות הן טבעיות וברורות- אנשים גם שאינם קשורים לדת מתנגדים לנישואים כאלו (או לבניית בית) כי כך אנחנו בנויים ובפרט בתרבות שלנו, של מדינת ישראל.. עם ההיסטוריה שלנו וכו'- זה טבוע ומקובע אצל רובנו. לעומת זאת אם יתגייר (ע"ע מאסטר שף), הוא יהפוך בעיני רבים לגיבור- עשה כזה שינוי ולבש על עצמו לאום אחר לחלוטין. זה חלק מהתרבות הישראלית. טוב, רע, זה משהו אחר.

ברמה שלכם בזוגיות אין טעם לשתף אותו, זה עלול לפגוע בו ולגרום לו לחשוב שאת מתחילה להתנדנד. נסי להפריד ולדון איתה על זה כאשר הוא לא מודע לכל התכנים. ההתנגדות כ"כותרת" היא מספיקה.. הוא כבר יודע כמה זה מורכב.

הישארי חזקה.. עדכני.