רק שאלה

שלום AD,

קודם כל זה מעורר התפעלות - יש הרבה נשים שהיו רוצות לצידן מישהו מקשיב ותומך באופן הזה. נשמע שאתה מכיל אותה לחלוטין.

ובהתייחס למה שכתבת-
יש שני כיוונים-

האחד הוא, האם, בד"כ או מקרים ספציפיים, אתה חווה מאשתך התנגדות לתגובתך או אולי כעס, הדיפה וכד'- ואז יש לעבוד על תקשורת זוגית.

השני הוא, וזה משהו שאני מרגישה ממך יותר, שיש איזו נטיה של רציה (לרצות), להיות בסדר, להגיד את הדבר הנכון- מתוך קווי אישיות שלך (ז"א שאתה כך באופייך, נוהג כך עם סביבתך ועם אלו היקרים לך אף יותר), וכמובן כשמדובר באשתך, שאתה מאוד אוהב כפי שמשתמע מדבריך, אתה רוצה להיות "דה בסט" גם שם ובודק את עצמך איך אתה מולה.

מתוך המקום הזה של ההכלה שלך אותה, אני בטוחה שגם אם הביקורת לא נאמרה לאחר חשיבה ועוד חשיבה, אלא אוטומטית, אשתך תדע לקבל אותה (אם אנחנו בכיוון השני שהזכרתי). נסה לבחון אחורה, האם כשאמרת משהו ביקורתי- היתה תגובה שגרמה לך להתחרט על דבריך?

אדם שמבקש אוזן קשבת, אמיתית, בעיקר של בן זוג שאמור להכיר אותו לעומק- לבטח גם ירצה לקבל פידבק. אז נכון, כיף לנו לשמוע שאנחנו צודקים. אבל היא משתפת אותך, כך אני רוצה להאמין, מתוך מקום שהיא גם מעוניינת שתאיר לה את הפינות שהיא לא רואה- בדיוק כמו שאתה עושה כשאתה מתייעץ עם אדם אחר. ניתן לנסח את הדברים כך: "אני מבין את מה שאת מרגישה, זה מאוד פוגע ולגיטימי שתכעסי" (נניח, על מישהו מעבודתה), "אבל תנסי רגע לראות את זה מהזווית הזאת..., מה דעתך?". כאן אתה פותח את הדיון איתה ולא קובע עבורה שום דבר. אולי בדרך הזאת אתה תחוש שאתה מועיל לה, מצד אחד, מצד שני אתה גם אומר את מה שאתה חושב ולא שותק.