התבלבתי

אני יוצאת עם חברי אומנם זמן מעשי מועט אבל בזמן נפשי זה מרגיש יותר ואפילו כל הסובבים אותנו אומרים זאת, אנחנו אחד אצל השני ועם השני כמעט כל הזמן, נדיר כשלא ישנים ביחד, וזו תקופה קצרה למדי של חודשיים וחצי. יש לנו קשר נהדר עם המון יתרונות וגם מבינים את ההבדלים מכבדים ונותנים מקום. אנחנו באמצע שנות ה20
שנה הבאה נגמר לי החוזה ובמחשבה משותפת אעבור לאזור מגוריו, מבחינתי בקטע "של נוחות" אבל גם יותר מזה בקטע שאנחנו באמת כל הזמן ביחד וטוב לנו מאוד, אז חשבתי למה שלא נעבור לגור ביחד, אבל לא אמרתי כלום. ואז לפני שבועיים כשאנשים סביבנו דיברו על מגורים משותפים הוא לחש לי אני מקווה שנהיה ביחד אז נחפש דירה ביחד באזור שלי. אני התלהבתי והתרגשתי. ועכשיו הקטע הפרקטי של לחפש באמת, אנחנו באמת כלום זמן כיביכול אז ממש ממש לא לחוצה, אז חשבתי אולי כן לקחת דירה לבד עם אפשרות שכשנרצה הוא יעבור רשמית, שהדירה תהייה קצת יותר גדולה. זו הייתה המחשבה שלי לאו דווקא לחפש דירה לזוג, אבל הייתי צריכה להחליט אז התקשרתי אליו להתלבט איתו ולספר לו, אמרתי לו את מה שכתבתי עד כה, והוא אמר לי שמאוד טוב לו איתי, וכיף לו שאנחנו הרבה ביחד ועם המשפחות והכל וכשיתאים נעבור לגור ביחד.

אומנם מבחינתי אולי עדיף אפילו לגור לחוד למרות שפרקטית אנחנו כן כל פעם בבית אחר, כי אנחנו מעט מאוד זמן ואפילו שנה הבאה זה יותר מהזמן שאנחנו זוג, ואני מעדיפה שנגור עוד "לחוד" ושלא יקרה מצב שנעבור מהר מדי ואז חס וחלילה נפרד וזה יהיה כבר במגורים ביחד, זו נראית לי טראומה שאני לא רוצה לעבור, אז אני מעדיפה אפילו לחכות שנה כי אם זה רציני אז זה לא משנה אם נגור עוד שנה כיביכול ביחד או לא,
אבל עדיין נפגעתי קצת ממה שאמר, חשבתי שהוא מתכנן שנעבור לגור ביחד
הסבר להתנהגות?