חילוקי דעות בלי לבין בעלי

הי,הייתי באותה בעיה!!לקחתי מנקה-עוזרת-שעתיים בשבוע(פעם 1),100 ₪ סה"כ!!
ממש פתר את העצבים ובעיות של ניקיון הבית!!

כן אבל זה לא רק זה....
זה מי עושה כלים ומי מבשל ומי עושה כביסות ולמה הוא לא שם את החולצה בכביסה ולמה לא שם את הכוס בכיור אחרי שמסיים לשתות.....
זה קצת יותר שורשי מ"לסדר/לנקות" את הבית.
אני אוסיף ואציין שאנימאוד מפרגנת בקטע של לנוח - בימי שישי אני הולכת לאמא שלי בצהריים ואומרת לבעלי שאחרי האוכל (אוכלים אצל אמא שלי צהריים כל שישי) ילך הבייתה לנוח והוא הולך. אני לא נחה במהלך היום וכשאני מציינת בפניו את זה שאני עייפה אז הוא אומר "אז תלכי לישון" וגם אם אני הולכת לישון אז זה לא בכיף - זה לא שהוא יוזם ואומר לי "לכי לישון מאמי את עייפה" וזה מפריע לי. ואמרתי לו את זה. או שאתמול הוא אמר לי שהיום ילך עם הבן שלנו להורים שלו כדי שיהיה לי קצת זמן עם עצמי. השעה 3 בצהריים ועדיין לא דיבר עם ההורים שלו אם יכול לבוא בכלל!!!! זה ממש חוסר התחשבות ואכפתיות והוא ממש לא טיפוס כזה! פעם היה עושה הכל בשבילי והייתה ממש המלכה שלו, וכשאני אומרת לו את זה הוא טוען שעדיין מתייחס אליי כמו מלכה למרות הדוגמאות האלה שאני מציינת בפניו.

גם בעלי כזה...נו מה לעשות..לא עוזר בבית כמעט..רק עם הילדים וגם כשבא לו(יש לנו2 בנים)...לדבר איתו-סתם עצבים וכמו לקיר..לכן אני משתדלת לקחת הכל באיזי...

איילת היקרה, שמחתי שאת מציינת בתחילת דברייך שאתם החברים הכי טובים ושהזוגיות שלכם טובה.
שמחתי, משום שאת פונה בשלב מוקדם, לפני שהריבים הללו החלו להרוס את האהבה, ועלייך לדעת שיש להם פוטנציאל לפגוע קשות באהבה.
אתם שני אנשים שונים, כל אחד גדל בבית אחר, התרגל לנהל (או לא לנהל...) את סביבתו הביתית בצורה מסויימת, ועכשו כל אחד מכם צריך לעשות קצת כברת דרך לקראת האחר.

לדעתי את מצפה שהוא יאמץ את הסטנדרטים שלך, וכאשר זה לא קורה, את מאוכזבת ומתוסכלת ומרירה, וזה יוצא החוצה כלפיו ופוגע בקשר שלכם. לפי תיאורך - הוא מאוד משתדל, אבל הוא לא מושלם, ולרכוש בשלוש שנים הרגלים שאת רכשת כל חייך - זה קשה!!! וכאשר זה מלווה ב"חיזוקים שליליים" כמו תלונות, עצבים, אווירה לחוצה בזמן הנקיון - הסיכוי שאלו יהפכו להרגלים שהוא ירגיש שהם ממש שלו - הוא קטן!

עלייך לאמץ את התובנה שהדרך היחידה לרתום אותו לסטנדרטים שלך היא באמצעות חיזוקים חיוביים: לשבח אותו על המאמצים שהוא עושה, לא דווקא על התוצאות! אגב, זה נכון גם לגבי חינוך הילד שלכם)).

אם תקפידי לייצר אווירה נעימה בזמן הנקיון, להתאזר בסבלנות ולהבין שהוא לא יכול לראות את כל מה את רואה באופן טבעי - את כל מה שצריך לשים במקום ולנקות - כי פשוט לא כל אדם יש לו את ההסתכלות הזאת - ורק אם תהיה אווירה של כיף - זה יאפשר לו להיות שותף אמיתי. כל עוד את גוערת בו ועצבנית - הוא עושה דברים מתוך לחץ בעצמו, מתוך חשש לתגובות שלך, ובהמשך הוא "שונא" יותר ויותר את ימי הנקיון או בכלל את תחום הסדר והנקיון.

גם לגבי ההתחשבות בך - לדעתי את צריכה יותר לבקש (אך לא לדרוש) - כדי שהצרכים שלך יהיו לנגד עיניו בצורה יותר ברורה. אם את מצפה שהוא כל הזמן ינחש למה את משתוקקת - ואז להתאכזב כאשר זה לא קורה - זה שוב להשתמש ב"חיזוקים שליליים".

בפעם הבאה שהוא יציע לעזור לך או להחליף אותך בשמירה על הילד - האירי את פנייך בשמחה, אפילו אם זה "מאוחר מדי ומעט מדי". חזקי כל גילוי של התחשבות מצידו, וזה יקרה יותר ויותר...

בהצלחה!!!

תשמעי המצב הזה כל כל מעלה את העצבים כי אנחנו לא צריכות להיות המשרתות של אף אחד לא מספיק שהילדים רודפים אחרנו כל היום...ואת זה הם הבעלים לא מבינים
אספר לך סיפור אישי שלי שהכרתי את בעלי הוא היה אדם מאוד לא למסודר כל הבדים שלו בריצפה ובכלל הארון ממש טינופת ושלא נדבר המטבח והכילים שחיכו שינקו אותם כמובן שבפעם הראשונה שהגעתי אליו הוא ניקה והבריק ובפעם השניה והשלישית הוא ניסה לשמור על סדר ןניקיון איך זה היה בורידים שלו ויום אחד הפתעתי ומצאתי אותו בדירה טינופת כמובן שניכנסתי והסברתי לו שאני מאוד מאוכזבת וכמובן שהוא בן אדם מדהים והכל איך קשה לי אישית עם בלגן כמובן שהבטיח להשתדל לעשות דברים בצורה שונה אם זה לנקות וכו..אחרי כמה חודשים כבר עברנו לגור ביחד ושם האקשן התחיל הייתי מאוהבת מעל הראש איך לא הסכמתי להגיע לבית אחיום עבודה ולמצוא את הנעלים שלו מפוזרים בכל מקום או אחרי המקלחת במקום שתהיה בסל הוא הניח על הספה ומחכה לי שאני אגיע ואטפל בה .כמובן שלי זה לא היה מובן שככה אני הולכת לחיות ומה שקרה הבנתי מה הוא שונא אצלי כלומר הוא לא אוהב שאני עובדת בבית כי כל הבית בגלגלים או שהוא לא אוהב שאני מניחה את הפירות והירקות בדרך שונה ובכלל הכוסות והמזלגות החליפו מקום או שהפח אשפה בחוץ מחכה שרק יורידו אותו
ובואי אגיד לך מה היה הסוף הוא התחרפן מהשינוים שעשיתי לא היה נראה לו בעין זה הציק לו שהבית לא מסודר בדרך שהוא רצה בדרך הנוחה לו
היה מחזיר ושוב אני מחזירה עד שהבין את הנקודה את צריכה לראות אותו היום לו יפריע אם נעל לא תהיה במקום אם ארון הבגדים לא היו מסודרים ובכלל השורותים והמקלחת צריכים להיות נקיים ואם לא זה יחרפן אותו
טוב אולי הוא ממש התלהב מהרעיון שהבית מרגיש יותר נקי שהוא נקי ומסודר
היום אני נשואה כבר 5 שנים באושר יחסית בנושא הזה הייתי רוצה לשנות אצלי יותר כדי שזה היה יותר מושלם אם זה להיות יותר יוזמת או להיות זאת שמלאת סיפורים וחיוות ולשתף יותר ולפתוח את הפה ולא לשמור דברים בבטן
טוב על זה אני צריכה כבר עבודה עמצית
אבל על בעלי זה עבד מצויין בלי כעס וריבים מיותרים תמצאי נקודת חולשה אצלו שמפריע לו בך ותדגישי לו שאת מוכנה להשתנות בשבילו אם הוא בשבילך כי הוא לא מבין כמה זה תורם לזוגיות

איילת היקרה, שמחתי שאת מציינת בתחילת דברייך שאתם החברים הכי טובים ושהזוגיות שלכם טובה.
משום שאת פונה בשלב מוקדם, לפני שהריבים הללו החלו להרוס את האהבה, ועלייך לדעת שיש להם פוטנציאל לפגוע קשות באהבה.
אתם שני אנשים שונים, כל אחד גדל בבית אחר, התרגל לנהל (או לא לנהל...) את סביבתו הביתית בצורה מסויימת, ועכשו כל אחד מכם צריך לעשות קצת כברת דרך לקראת האחר.

לדעתי את מצפה שהוא יאמץ את הסטנדרטים שלך, וכאשר זה לא קורה, את מאוכזבת ומתוסכלת ומרירה, וזה יוצא החוצה כלפיו ופוגע בקשר שלכם. לפי תיאורך - הוא מאוד משתדל, אבל הוא לא מושלם, ולרכוש בשנה וחצי הרגלים שאת רכשת כל חייך - זה קשה!!! וכאשר זה מלווה ב"חיזוקים שליליים" כמו תלונות, עצבים, אווירה לחוצה בזמן הנקיון - הסיכוי שאלו יהפכו להרגלים שהוא ירגיש שהם ממש שלו - הוא קטן!

עלייך לאמץ את התובנה שהדרך היחידה לרתום אותו לסטנדרטים שלך היא באמצעות חיזוקים חיוביים: לשבח אותו על המאמצים שהוא עושה, לא דווקא על התוצאות! אגב, זה נכון גם לגבי חינוך הילד שלכם)).

אם תקפידי לייצר אווירה נעימה בזמן הנקיון, להתאזר בסבלנות ולהבין שהוא לא יכול לראות את כל מה את רואה באופן טבעי - את כל מה שצריך לשים במקום ולנקות - כי פשוט לא כל אדם יש לו את ההסתכלות הזאת - ורק אם תהיה אווירה של כיף - זה יאפשר לו להיות שותף אמיתי. כל עוד את גוערת בו ועצבנית - הוא עושה דברים מתוך לחץ בעצמו, מתוך חשש לתגובות שלך, ובהמשך הוא "שונא" יותר ויותר את ימי הנקיון או בכלל את תחום הסדר והנקיון.

גם לגבי ההתחשבות בך - לדעתי את צריכה יותר לבקש (אך לא לדרוש) - כדי שהצרכים שלך יהיו לנגד עיניו בצורה יותר ברורה. אם את מצפה שהוא כל הזמן ינחש למה את משתוקקת - ואז להתאכזב כאשר זה לא קורה - זה שוב להשתמש ב"חיזוקים שליליים".

בפעם הבאה שהוא יציע לעזור לך או להחליף אותך בשמירה על הילד - האירי את פנייך בשמחה, אפילו אם זה "מאוחר מדי ומעט מדי". חזקי כל גילוי של התחשבות מצידו, וזה יקרה יותר ויותר...

בהצלחה!!!