נשואים נוסח גיל 40-50

אורחת יקרה, אכן מאוד בעייתי להרגיש כל כך הרבה שנים שאת מתבישת במי שהוא בעלך, ולחשוש מה יחשבו עלייך כאשר יראו אתכם יחד.

לדעתי אחת הבעיות היא שאינך יכולה לראות אתכם כאנשים נפרדים. כאילו את מאבדת נקודות משום שאת נשואה לו. אבל הרי זה עניין של תפיסה ודימוי עצמי.

את גם מוסיפה שמאז ומתמיד חששת שאחרים לא ירצו בך ולכן בחרת בו ונשאתר איתו, כלומר יש משהו בדימוי העצמי שלך שמטריד אותך ואינך שלמה איתו, ואז את מרגישה שקיומו והופעתו החיצונית של בעלך אחראים אף הם לדימוי העצמי הנמוך שלך.

את מוסיפה שאת גם מתביישת בבית שלכם. כלומר את נאחזת בדברים חיצוניים כמו הופעתו החיצונית ומראה הבית - והם קובעים את הדימוי הירוד שלך.
אני חושבת שעלייך להתחזק ממקורות אחרים, ולחפש בצורה פעילה על מה את כן גאה בחיים שלך, ולשים את זה בפרונט שלך במקום את הדברים השליליים שכרגע מנהלים אותך. יש טכניקה של חשיבה חיובית שמציעה להתחיל כל יום בלהגיד לעצמך 5 דברים שאת אוהבת בחיים שלך. (מותר גם לחזור על אותם דברים, מיום ליום...)
נראה לי שאת מאוד שקועה במה שחסר ובמה ששלילי ומתעלמת מן החיובי.
יתכן שיש אפשרות - על אף המגבלות הכלכליות - לארגן בביתך דברים בצורה אחרת, ללא הוצאות גדולות מדי - שיתנו לך הרגשה יותר נעימה בביתך, בו את שוהה מן הסתם שעות ארוכות כל יום וזה אלמנט מאוד חשוב שהסביבה שלך תהיה לך נעימה ואסתטית.

לגבי בעלך, אני מניחה שהדברים מציקים גם לו.
לפעמים צריך לאזור אומץ ולעשות מעשה יוצא דופן ולא מקובל, על מנת לייצר שינוי דראסטי.
יש זוגות שאצלם כל הזמן מתלוננים על דבר מה ובני הזוג כבר התרגלו שהאחד מתלונן והשני פשוט ממשיך, וכי זה לא אפקטיבי בשיטת התלונות...

אז אפשר לחפש תגובה אחרת במקום תלונה מתמדת. לא אוכל במסגרת הזאת להסביר זאת, זה מורכב ודורש היכרות עמוקה יותר איתך ועם בעלך, אבל אפשר לשנות.

אני מעריכה את ההיעזרות שלך כאן בפורום, אבל דעי לך שזהו סוג של "הוצאת קיטור" או תלונה, וכדי שיחול שינוי - עלייך לבוא ממקום אחר, לא של תלונה והוצאת קיטור אלא ממקום של פעולה ולקיחת אחריות על חייך.