זוגיות במשבר

אנחנו נשואים שנתיים עם תינוק בן חצי שנה, הזוגיות שלנו במשבר מטורף. יש לי אישית יחסים מאוד לא טובים עם חמתי לאחר ששמעתי ממנה כל מיני הערות רעות עליי ועל המשפחה שלי, ולצערי בעלי והיא מאוד קרובים והוא מספר לה הכל והיא ממש משתפת אותו בכל מה שעובר עליה. ממש אני מרגישה שאין לי מקום בזוגיות הזו שלהם ובגלל זה אני נדחקת הצידה. בלי שום קשר אני ובעלי רבים כל הזמן, הוא צועק אני מדברת אליו בתוקפנות ממש קשה לנו. אני לא מבינה איך עוברים את זה, אני ממש מרגישה שאני לא יודעת מי הוא. כאילו הוא לא מבין מה קורה איתי . הוא לא מתעניין בכלום אצלי וכל הזמן מאשים אותי שאני לא עובדת, הריון, חופשת לידה, מבחנים ולאחרונה שברתי את הרגל. ממש מאשים אותי כאילו אני בכוונה עושה הכל. לדעתי כל היחס הזה והמשבר התחיל מה הריון הלא מתוכנן שממש התייחס אליי רע, לא הרגשתי כלום ממה שכולם מדברות עליו בתקופת ההריון שזו תקופה יפה. לצערי... אני ממש אובדת עצות אני אוהבת אותו ומאמינה שגם הוא אותי אבל מרגישה שממש עוד צעד ואני חוצה את הגבול לשנאה. זה כבר נהיה ממש קשה להיות יחד בלי לריב, אני ממש מרגישה שאנחנו מחפשים אחד את השני ולא נותנים לשני שום פרגון או אהבה. מבחינת תקשורת בעלי מאוד מופנם ולא מדבר וכל פעם שאני פונה אליו בקשר לטיפול זוגי או לדבר אפילו בינינו זה אני בדרך! כלל גורר לריב שכרגיל אני המפסידה לאחר הצעקות שלו... אני מרגישה שאני ממש רוצה להרים ידיים מה שנקרא אבל מצד שני זה חשוב לי ולצערי אני לא מרגישה שזה חשוב לו. היו כמה פעמים שכבר אמר לי ברוע את רוצה להתגרש? ואת האמת אני לא רוצה אבל לא רוצה שזה יהיה ככה יותר. אני כל הזמן עצובה, בדיכאון מתקלחת ומתחילה לבכות ממש קשה לי... הלוואי שמישהו יקרא את זה ויוכל לתת לי כלים לאיך לדבר עם בעלי ומה אפשר לעשות.... כרגע אני בבית עם התינוק בגלל הרגל והוא מסוגל להעביר יום שלם מבלי להתקשר לשאול מה נשמע איך אני או אפילו איך התינוקי! כאילו ממש לא מעניין אותו והוא ממש ממורמר אבל צא מזה. אתה לא לבד ואני מרגישה שהוא לא מבין מה הוא עושה לי ולנו...