בעל חסר אחריות

שלום לך סיגל,

יש פה שני דברים- האחד שהוא לא מראה יוזמה ונכונות לסמוך על עצמו, והשני, בקשר ישיר- את לא סומכת עליו, בגלל ההתנהגות הזאת שלו.

מהמעט שכתבת לנו אני מבינה שאם הוא לא יוזם מרצונו למשל מקלחת לילדה, הוא לבטח חש שאינו בטוח בעצמו- ואת למעשה מאששת את החשש הזה. נכון, יש הורים שיותר "בעייתיים" מהבחינה הזאת- מתקשים לצפות מצבים לא נעימים מראש ולא מספיק "ראש גדול" כשהם לבד עם הילד החדש שהגיע. אבל- חשבי על זה בצורה הזאת - לבטח תרצו עוד ילדים בהמשך, מה יהיה, כל פעם את תהיי הבייביסיטר שלו, בכך תכבלי את עצמך, וגם אותו בו זמנית? בינתיים תשדרי לו ולילדים שאי אפשר לסמוך על אבא.

במקביל, כשאת מדברת על הפרעת קשב, אני מבינה שזה משהו שהוא מודע אליו. אפשר להגיד לו בעדינות שאולי בשל ההפרעה, קשה לו לפעמים לעשות גם וגם או להתרכז באיזושהי משימה. נסי לברר איתו איך הוא מרגיש כשהוא לבד עם הילדה, או מה הוא ירגיש כשיקלח אותה לבד- ממה חושש, למה לא יוזם זאת? אולי כאן הוא יגיד שהוא מתקשה, ומשם תוכלי להמשיך לכך שאת גם מתקשה לראות אותו לבד עם התינוקת- לא כי "את לא סומכת עליו", אלא כי את שמה לב שקשה לו. ואז לנסות להגיע לפיתרון יחד.

מה שמטריד אותי הוא שהוא חש את העובדה שאת לא נותנת לו מספיק אמון והוא בעצמו לא מאמין בעצמו- וזה לופ. עכשיו כשזאת תינוקת זה מצב אחד, אבל כשהילדה תגדל היא תחקה את המודל שלך, כמו בעוד מצבים, והיא תקלוט מהר ממה שאת חושבת- שעל אבא אי אפשר לסמוך. ואי אפשר להישאר לבד עם אבא. כדי לנטרל את המצב הזה, עלייך להגיע איתו להידברות כנה, עדינה, ולהסביר לו מה את רואה- את הקושי שלו. ולא לשים את הדגש על כך שאינך סומכת עליו, זה עלול להיות מאוד לא נעים ולהביא לויכוחים סביב אמון- נושא שצריך לשמור עליו טוב טוב ולהעלות אותו במצבים קריטיים.

הייתי מנסה להוריד את הטייטל ששמת "בעל חסר אחריות" מהלקסיקון הזוגי שלכם- שוב, אני מבינה שיש מצבים שאת ממש לא סומכת עליו, אבל אם לא תאפשרי לו כלל לבצע מטלות, ואם תשתלטי לחלוטין על תפקיד המטפל - את תמצאי את עצמך מהר בלי עזרה. יש לתת לו את כל המשימות שאת יכולה, תוך פירגון ופידבק חיובי על מה שכן עושה טוב. בשיחה איתו ניתן לחלק- מה את עושה ומה הוא עושה, ברבות הזמן את תחושי שכשהוא מאמין בעצמו- קל לו יותר, וגם לך באופן ישיר.

מאחלת הרבה בהצלחה בהורות החדשה

היי, תודה שחזרת אליי בהקדם.
אני רק רוצה ללבן את שורש הבעיה- הוא לא היה שותף עוד לפני שהיא נולדה- גם כשהיה לנו כלב הוא לא טיפל בו ורק אני הוצאתי אותו לטיולים לדוגמא. הוא פשוט עצלן- זו המילה. לי מאוד קשה עם זה ואני מקנאה בזוגות שהבעל הוא שותף פעיל ויוזם ואני יודעת שאי אפשר לשנות אותו אז ניתן רק להשלים עם המצב. לאחרונה עשינו רשימות של "חלוקה בנטל" והוא לקח על עצמו משימות שונות בבית שזו התקדמות, אבל עדיין הטיפול השוטף בילדה- נשאר אצלי. בראייה לרחוק אני יודעת שזו בעיה והייתי רוצה לשנות אבל ניהלתי איתו שיחות ולאתר את הבעיה האמיתית שלו להחליף חיתול למשל- אין לו סיבה אמיתית. תחילה הוא האשים אותי- שאני מורידה לו את הביטחון (מה שנכון היה לחודשיים הראשונים לאחר הלידה) ולאחר שמיצה את התירוץ הזה השתמש ב"פשוט לא רוצה, עזבי אותי" יש לציין עוד משהו מוזר- הוא נגעל מפירות בצורה קיצונית- לא נוגע, לא מסוגל להריח, לא לקנות בסופר. כשעובר לידי כשאני מחליפה לה חיתול הוא משמיע קולות כגון "איף"..עוד אני רוצה לציין שלפני הלידה ובכלל ההריון- הייתי בטוחה שהוא יהיה אבא נהדר, הוא עשה רושם של אחד שישתף פעולה ומאוד התלהב להביא ילד לעולם. מאוד הופתעתי לרעה ותקועה עם המרירות הזו. לא נראה לי שגם טיפול זוגי יעזור כי השינוי צריך לבוא ממש מתוכו והוא די אטום. כמובן שגם אני תרמתי לבעיה והנצחתי אותה, אולי כי היה לי מודל כזה בבית של אבא שלא עוזר לאמא עם הילדים ובבית, אלא רק עובד עד מאוחר השאלה אם טוב לי עם זה? לא כל כך

הי סיגל,

חשוב להתמקד במטלות שכן לקח על עצמו. עכשיו כשנתת תמונה רחבה יותר, יותר ברור מה את חווה. מאוד יתכן ואת משחזרת דפוס של המשפחה, אבל זה לא אומר שכך זה חייב להישאר. מצד אחד את רוצה שיעשה יותר, מצד שני את זאת שעושה ופחות מאפשרת לו. לכן חלוקת המטלות היתה צעד חשוב וטוב, וגם אם בהתחלה הוא פחות יטפל בילדה, אולי בהמשך (גם כשאת תשחררי), יהיה קל יותר ואולי יזום. את יכולה לנסות לתת לו לטפל בה לידך, מבלי להעיר הערות בכלל- פשוט לתת לו להתמודד.

מה שכן, הערות כמו "איף" הוא יכול לחסוך ממך- ועל זה כדאי לדבר איתו.. אני מכירה מישהו ששם מגבונים בנחיריים כל פעם שהחליפו לילד שלו.. כך שאת במצב ממש טוב :)
נסי להבין- התינוקת לא גדלה אצלו בבטן תשעה חודשים- החיבור הוא שונה לחלוטין. אנחנו כאימהות נשתמש בכל אמצעי להתחבר לילד, וההיקשרות היא מאוד מאוד חזקה, כמעט שלא ניתן להפר אותה. לא כך זה עם אבות- זה חיבור איטי יותר.. אחר.

אני רוצה שלפחות בשלב ראשון תנסי להעלות לו את הביטחון. הדימוי שלו מולך לא שווה ערך, הוא קולט אותך וקולט את הציפיות שלך ממנו ואת חוסר שביעות הרצון. גם "לא רוצה" הוא סוג של התנגדות חזקה וכנראה מפאת כך שכבר מהתחלת ההורות שלו לא היתה לו חוויה טובה. חשוב שוב- לתת לו לעשות דברים לילדה או איתה (לשחק, סיבוב בחוץ, לטפל) ואת יכולה להיות באיזור ולקחת על עצמך להגיד לו ר-ק מילים טובות, ולא להעיר לו בכלל.

לגבי פירות- יש אנשים עם "שריטות" כאלה ואחרות- לא אוהבים לגעת, את המירקם או נדחים ממאכלים מסוימים. זה קורה. אני מכירה מישהו שלא יכול לסבול מירקם של דייסה או של דני. כל אחד והחבילה שלו.


אם לא טוב לך עם המודל של האבא, ואת לא רוצה לשחזר אותו עליו- נסי לעבוד על הדברים שציינתי.

בהצלחה רבה

תודה רבה לך עדי, התעודדתי בזכותך ובהחלט אנסה ליישם את העצות שנתת
סיגל