לא מבין

קרן היקרה, לדעתי זה מאד קשה להתאים את עצמך לגבר שאת לא מאוהבת בו. ברור שכאשר נמצאים בצורה הדוקה עם מישהו אחר - ומתאמים איתו את החיים - זה דורש להיות מאוד קשובה ורגישה לצרכים שלו וכמובן שזה דורש אותו הדבר ממנו. אז כאשר הקשר הזה מלווה בעומק רגשי, בהתלהבות ובהתרגשות - כלומר במה שנקרא התאהבות - אנחנו עושים את כל ההתאמות האלו בשמחה כי כל כך כיף לנו לראות אותו מאושר, וכל כך כיף לנו בכלל להיות בחברתו, לא משנה מה אנחנו עושים.

מאוד ברור מדברייך שאינך מאוהבת בו. זאת הסיבה שכל כך קשה לך לוותר על דברים שחשובים לך למענו.

התאהבות אמיתית יכולה לקרות ככה בבת אחת, ממבט ראשון, אך יכולה בהחלט לקרות בצורה הדרגתית, כאשר את נמצאת בקירבתו של מישהו ואת עושים יחד כל מיני דברים, כמו עובדים יחד, מטיילים, ועוד, וככל שאת חשפת אליו יותר - את מרגישה שהוא מוצא חן בעינייך יותר ואת מתחילה לחשוב עליו יותר ויותר.
אם זה לא קורה לך עם הבחור הזה - זה בסך הכל מעיד על כך שאת לא מתאהבת בו, וכי זה לא נועד להיות משהו לטווח ארוך עבורכם.
כל עוד את שלמה עם זה ולא משלה את עצמך (רצוי גם לא להשלות אותו) - אין בכך רע אם את נשארת שם מתוך נוחיות ומתוך בדידות במקום המגורים החדש שלכם.

מה שכן, החברות איתו עלולה לעכב היכרויות חדשות.

כי חלק מן הנטייה שלנו להתאהב במישהו מושפעת גם מן החסר והצורך בקשר עמוק, כך שאם הבחור הזה מספק לך חלק מן החוסרים האלו - את פחות לחוצה להכיר מישהו אחר, ועל כן זה מעכב אותך.

תודה דוריות,
אציין שבהתחלה כן התאהבתי בו, רציתי לראות אותו ולבלות איתו
וראיתי דברים חיוביים בשוני בינינו
אבל לאחרונה אנחנו באמת המון ביחד, ושנינו סטודנטים
אני מנסה להתחשב גם בסדר חיים שלו, אבל זה די מרגיז אותי, אני טיפוס של בוקר הוא טיפוס של לילה
מרגיש לי שהוא עצלן ובעיקר מבזבז את הזמן שלו במחשב
וגם מרגיש לי שאין לנו מספיק ביחד מספיק שיחות
דיברתי איתו על זה, הוא אמר שהוא פחות יודע לדבר ויותר טוב בלהקשיב ורוצה לשמוע אותי
הוא באמת מתוק ומרגיש לי שהוא אוהב אותי, ואנחנו די רציניים
אבל אני לא יודעת... מרגיש לי שאין באמת קרבה נפשית
אבל שוב אציין שזה כמעט קורה לי בכל קשר הזמן הזה

באיזשהו אופן אני לא רוצה לוותר עליו כי הוא בחור מיוחד וטוב
והרי עם כל אחד אולי יהיו הבדלים... אז מה כל פעם לעבור מאחד לאחר
אני כן באה לקראתו ומנסה להבין את ההבדלים בינינו והוא גם בא לקראתי ונהנה מזה אני מגלה לו את העולם ואהבות שלי...

אבל אני לא יודעת... כן התאהבתי בהתחלה אבל אולי שלב ירח הדבש עבר
וטוב לי איתו אבל קשה לי עם הירידה בהתלהבות מבחינתי
אציין שאני בטיפול ודיברתי עם הפסיכולוגית על זה

אבל עדין בין פגישה לפגישה יש את המציאות אז מתייעצת גם פה
תודה (:

קרן היקרה, תודה על ההרחבה והתוספות.
תגובתך לוקחת אותי למקום קצת שונה.
יש לך חשש שתמיד זה מה שיהיה, שבהתחלה תהיה התלהבות מקשר חדש, התאהבות, ואחר כך זה יכבה ותישאר אכזבה וספקות.

דברים אף פעם לא נשארים אותו דבר...היכולת לקבל ולזרום עם זה שהשתנות היא תהליך טבעי שמתרחש כל הזמן - די עוזרת כאשר משהו טוב נגמר, או כאשר קורה משהו רע ואתה יודע שזה לא יישאר כך לנצח. זה אחד העקרונות המרכזיים בבודהיזם - "הכל משתנה..." והתעמקות בכך מגבירה את השלווה שלנו בחיים.

ההתלהבות שבתחילת קשר כרוכה הרבה גם בעלייה באנדורפינים - טרנסמיטרים במוח המגבירים את תחושת העונג והאושר. כאשר מתרגלים לבן הזוג ומתחילים גם להכיר אותו כפי שהוא - עם חוסר המושלמות שלו (כי מי מושלם?) אזי עם הזמן, האפקט הכימי של האנדרופינים הולך ופוחת. זו בדיוק תחושת האכזבה.
תהליך נוסף שמתלווה לכך הוא הסבר שאנחנו נותנים לעצמנו אודות הירידה בהתלהבות. יש בנו מנגנון הנקרא "דיסוננס קוגניטיבי", שפועל ליצירת איזון בין גוף לנפש, בין רגשות למחשבות, אבל זהו מנגנון מתעתע! ירידה בכימיקלים של האושר גוררת מחשבות עצובות ושכנוע פנימי של אכזבה מאנשים ומדברים שבעבר הלהיבו אותנו וכיום נעשו רגילים.

כלומר - בגלל שאין לך יותר התלהבות ממנו - את עלולה לייחס לו במחשבותייך מגרעות רבות יותר כדי להסביר לעצמך את האכזבה ממנו...נשמע מסובך? נכון. כי אנחנו מאמינים מאוד לעצמנו,ולא מודעים לכך שגם מחשבות,כמו רגשות, הינן במידה רבה תולדה של פעילות כימית במוח.

איך יוצאים מזה? זה הזמן להפעיל גם את ההגיון והשכל הישר, ולעשות ממש חשיבה מסודרת - עד כמה הבחור מתאים לך על פי הרבה קריטריונים שחשובים לך. אם הוא עונה לך על הרבה מן הדברים החשובים לך בחיים - שווה להישאר איתו. אל תתפשרי.