המשך למאוד מסובך

שלום רוני,

קודם כל, כל הכבוד על ההתמודדות שלך עם המצב המורכב הזה. זה מעורר התפעלות.

לגבי מה שאת מתאתר- את באמת עודך "ילדה", את צעירה ולמעשה רק התחלת את חייך הזוגיים והמשפחתיים. אני מניחה שכאשר נכנסת לקשר עם אדם המבוגר ממך בעשור עם שני ילדים, לבטח ידעת שזה לא יהיה קל, עוד הרבה מעבר לזוגיות ולנישואין בתחילת דרכם, שגם הם, כשלעצמם לא פשוטים לזוג צעיר.

את מתמודדת עם הרבה מצבים שבהם את צריכה לבחור וכמובן לוותר על עצמךף ועל המשפחה. כמובן שזה חלק מהבחירה שלך להיות עם בעלך. אבל בכל זאת, צריך למתוח איזשהו גבול- איפה הוא איתם, ואיפה הוא איתך ועם הילד. ניכר כי הוא מאוד מתקשה לשים את הגבולות ורוצה מצד אחד לרצות את הבן שלו שעובר חיים לא קלים בלשון המעטה, ומצד שני לרצות גם אותך, והוא לא כ"כ מצליח לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה- הרי זה בלתי אפשרי. מעבר לכל זה יש את הצד הכלכלי- עברתם שינוי מאוד גדול, וגם זה לא פשוט. בהקשר הזה אני מאמינה שכשתיכנסי לעבודה יהיה לך הרבה יותר קל גם לווסת את הלו"ז האישי שלך.

הדבר היחיד שנראה לי כפיתרון סביר, הוא לפנות ליעוץ משפחתי. אתם נמצאים ביותר מדי מורכבויות, כאלו ואחרות, מכדי לנסות להשתלט על הכל לבד. בעיקר כי יש ביניכם קצרים בתקשורת , ובעיקר כי את אמא טריה ומרגישה עול כבד של שלושה ילדים פלוס בעל. אני מבינה שכלכלית אולי כרגי זה קצת מקשה, אבל יהיה כדאי לנסות בקופ"ח או רווחה או פרטי- ולבדוק אם אתם יכולים לפחות פעם בשבועיים להגיע ליעוץ והכוונה בנושא. מולו את צריכה להיות מאוד אסרטיבית ולדאוג להסביר לו שכך אי אפשר להמשיך. כרגע המורכבות היא מסוימת, אבל בהמשך, אם המצב הזה ימשך, את תמצאי את עצמך בלופ שיהיה מאוד קשה לצאת ממנו. מה שאני מרגישה מבין השורות שלך הוא מעט רגשות אשמה, שלא לצורך, ובלבול אחד גדול. ולכן- כדי לטפל בכל הבלאגן הרגשי הזה, כדאי יהיה לפנות ליעוץ מסודר ולהתחיל לצייר גבולות ברורים- לבעל, לילדים שלו, לאשה, ולכל מי שמעורב, כי אני לא רואה דרך אחרת "לפנות" לך את הזמן המתאים לזוגיות שלך.. והרי שמגיעה לך זוגיות כזאת ומשפחתיות טובה.

בהצלחה רבה.

היי עדי ,
ללכת לייעוץ כולם ביחד ? עם הילדים שלו ? או שאנחנו בנפרד ?
כי כרגע מי שזקוק לייעוץ זה יותר הילד הגדול , הבעיה היא שהוא גר במרחק של שעתיים נסיעה מאיתנו , עם סבא וסבתא שעוד לא הלכו איתו לייעוץ .
שאלה נוספת - אתמול עלה לשיחה שהילד הגדול יעבור לגור בנתיים אצלינו , ככה אני יוכל לעזור וללכת איתו לטיפול .
ואני מאוד בחששות , מצד אחד זה יכול להקל , מצד שני אולי זה יהיה הרבה יותר כרוע ויגרום ליותר מריבות בגלל הקנאה של הילד , וחוסר פרטיות ביני לבעלי .
מה את אומרת להסכים לזה ?


תודה רבה ,
יום נעים

הי רוני,

זו באמת דילמה. אני חושבת שקודם כל לקבוע עם יועץ משפחתי לבד שניכם כדי לתת לו את הרקע. היועץ בטח יציע להיפגש לבד ואח"כ ינחה ויכוון עם מי הוא רוצה לדבר ובאיזה אופן.

כרגע לא הייתי מחליטה להכניס את הילד הביתה, רק לאחר הכוונה מקצועית. חשוב מאוד שלא תהיה נטיה מצידך לוותר עלייך ולבטל את צרכייך. מרוב שאת רוצה שהכל ירגע את גם מוכנה לוותר על צרכים אלמנטריים בקשר- הזמן שלכם יחד, המשפחתיות הטריה. חבל, ברבות הזמן זה יבטל את הזמן שלכם יותר ויותר ואת תרגישי בחוץ. לכן חשוב לשקול כל צעד כזה מקצועית.

בהצלחה רבה