מועקה כואבת וארוכה

יעל היקרה, צר לי מאוד על כאבי הלב.
לדעתי יש לך אולי נטייה להיכנס לדכאון, לאור השפה שבה את משתמשת גם לגבי תיאור רגשותייך בחצי השנה האחרונה, אבל כתבת שגם כאשר היית איתו "התחלתי להרגיש אומללה" כי היחסים לא היו מספיק מקיפים ולא התאימו לצרכים שלך.

כלומר יתכן שיש לך נטייה להגיב בדכאון על מצבים שנתפסים בעינייך כחסר בחיים.
לכך יש כיום פתרון כימי מקובל - תרופות נגד דכאון, כגון פרוזאקים למיניהם. הרבה אנשים לוקחים כיום תרופות מסוג זה על פי התוויית רופאי המשפחה שלהם, וכעבור כמה שבועות של שימוש - החומר מתחיל להשפיע וכמות האנדורפינים במוח עולה, ויחד עם זה הנטייה לשים פרשנויות חיוביות יותר על הדברים שקורים לנו.

כיוון אחר, לא תרופתי, הוא טיפול פסיכולוגי, ומקובל מאוד לשלב את שניהם כי השילוב הוא הדבר הכי מוצלח לתוצאות אפקטיביות כנגד דכאון.

אבל שאלת שאלה ספציפית יותר: האם כדאי לך להתחיל לצאת לדייטים?
תשובתי היא "כן ולא"...

כן: משום שיש סיכוי משויים שתפגשי מישהו מלהיב שבאמת יוציא אותך מן הדכאון ואם תתאהבי - זה אפקט עוד יותר חזק מטיפול תרופתי מבחינת הצפת המוח באנדורפינים, ובכלל אהבה זה טוב לבריאות...

לא: משום שאם תתחילי לפגוש גברים משעממים או דוחים בזה אחר זה, כל תהליך הדייטינג יהפוך עבורך למטרד, ואת עלולה "להישרף" ולהרים ידיים.

בגדול, מכיוון שכבר ניסית לפנות אליו ולחדש את הקשר, והוא סרב, עליך להפנים שהוא כבר לא רלבנטי עבורך, ולהתחיל לדמיין את עצמך בונה זוגיות חדשה, ומתוך החזון החדש הזה - להתחיל לפעול בחיים צעד אחר צעד. אם תשימי לב - אני משתמשת עכשו בשפה של קואוצ'ינג, ואולי זה עוד כיוון שאת יכולה לקחת: לחפש לעצמך מאמן/נת שילווה אותך בחודשים הקרובים בהיבט הזה של בניה ומימוש החזון שלך למציאת זוגיות שתתאים לך בכל המובנים.

אגב, אחד הסימפטומים המובהקים של דכאון הוא חוסר יכולת לפעול בחיים. כל פעולה נתפסת כמאמץ גדול וכחסרת סיכוי, ואנחנו נשאבים ל"רביצה" פסיבית.

על כן אני חושבת שאם תכניסי עצמך למסגרת כזאת - זה יכול להוציא אותך בצורה יותר בטוחה מן ההצפה הרגשית הדכאונית שלך.

מקווה עבורך שתצאי מזה במהרה ותמצאי מישהו ראוי אחר!